פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"כיון דלא הואי אמה טרקסין"
המותר לטייח ולסייד את בית הכנסת?
יומא נא ע"ב
בית הכנסת של העיר בארשטשוב שבגליציה, בנוי היה מעצים. לימים החליטו בני העיר לפאר ולרומם את בית ה', אספו ביניהם מעות והצליחו להשיג סכום שהיה בו על מנת שיוכלו לטוח ולסייד את הכתלים, על מנת לכבד את בית התפילה.
ברם, כאשר הגיעו הדברים הלכה למעשה, החלו מתעוררים ספקות בדבר. קמו צורבי מדרבנן מבני העיר, וטענו כי יש כאן משום הורדה בקדושה - לגבי העצים. "עד עכשיו היו העצים מגולים לבית הכנסת ומעכשיו והלאה הם יהיו מוכסים בטיח ונמצא שיורדים מקדושתם" - טענו אלו. כיון שלא הצליחו להכריע בדבר, הפנו את השאלה אל אחד ממאורי הדור ההוא הגאון רבי אברהם יעקב הלוי הורביץ רבה של העיר פרוביז'נא, ובעל שו"ת 'צור יעקב' (א, קכ).
בתשובתו ביאר רבי אברהם יעקב כי בכל הנוגע לשאלה העיקרית - אם מותר לכסות את העצים בטיח ואם אין זה נחשב שיורדים על ידי כך מקדושתם, פשוט שמותר. שהרי כל בית כנסת שהוא מסיידים אותו מפעם לפעם, ואין חוששים ששכבת הסיד הקודמת יורדת מקדושתה, שהרי עד עכשיו היתה גלויה לבית הכנסת וכעת התכסתה. ואפילו את בית המקדש מבואר (מידות ג, ד) שהיו מסיידים בכל שנה לקראת הפסח, מוכח שבכל הנוגע לעצים, אין זה נחשב שיורדים מקדושתם במה שמעתה והלאה לא יהיו מגולים לבית הכנסת.
ברם, מעורר ה'צור יעקב' לכאורה היה כאן מקום לדון מצד שאלה אחרת. שהנה הלא על ידי הסיוד והטיוח מתמעט חלל בית הכנסת, אלא שמבואר בשו"ת 'דברי חיים' (א, ד) שכל שנעשה לצורך חיזוק הקדושה, אף שעל ידי זה מתמעט חלל בית הכנסת, אין בזה חשש. והדברי חיים מביא ראיה מסוגייתנו. לפנינו אמרו שבמקדש שני שהיה גבוה מאה אמה לא יכלו לעשות מחיצה בין הקודש לקודש הקדשים, ולפיכך הניחו במקום פרוכת. וטעם הדבר, לפי שעובי המחיצה היה אמה בלבד ואינו יכול לעמוד בכזה גובה. ובגמרא מבואר עוד שאף להוסיף על עובי המחיצה, עד שתוכל לעמוד בכזה גובה, גם כן אי אפשר, לפי "שהכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", והיינו שמידות בית המק ניתנו בנבואה ואין לשנות מהם מאומה.
והנה - מוכיח הדברי חיים, ממה שלא אמרו בגמרא שאין להוסיף על עובי הכתלים, מפני שעל ידי כך יתמעט חלל העזרה, מוכח שאין בזה חשש משום שכל שנעשה לחיזוק הכותל מותר, אף כשממעט מחלל ההיכל, והוא הדין לחלל בית הכנסת.
אלא שה'צור יעקב' כותב שלכאורה יש לפקפק בראייתו של ה'דברי חיים', שכן נחלקו הרמב"ם והראב"ד אם בטלה קדושת בית המקדש לאחר שנחשב בית שני, ומבואר במגן אברהם (תקסא) שאנו פוסקים כהרמב"ם. אמנם כל זה לענין קדושת מקום המקדש, אבל בכל הנוגע לקדושת האוויר - יש לומר שבטלה לאחר חורבן בית ראשון, ולכן מצד קדושת האוויר אפשר היה לעבות את הכותל שבין הקודש לקודש הקדשם, אלמלא הפסוק של "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל".
והוא מוסיף שבפרו לפי מה שכתב ה'פרי מגדים' (משבצות זהב, שנג) שאפילו אם קדושת בית הכנסת היא מן התורה, מכל מקום האיסור להוריד מקדושה חמורה לקלה הוא רק מדרבנן. וכיון שהורדה רק מדרבנן, אם כן יש לומר שבזמן שבנו את בית המקדש השני, עדיין לא גזרו על כך ועל כן אלמלא הפסוק של "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", אפשר היה לעבות את הכותל שבין הקודש לקודש הקדשים על מנת שיוכל לעמוד אף בגובה של מאה אמה. (להלכה ולמעשה מבאר הצור יעקב שאין להימנע מטיוח וסיוד הכתלים אף שיש בזה משום מיעוט אוויר בית הכנסת, ומשום שדברי חיים מביא ראיות נוספות להתיר מלבד זו שמסוגייתנו).
