הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הדר פשטה"; "לא תיבעי לך"

יומא מז ע"ב

אמר רבי יוחנן: בעי רבי יהושע בן עוזאה: בין הבינים של מלא קומצו מהו? אמר רב פפא: דגואי - לא תיבעי לך דודאי קומץ הוא, דבראי - לא תיבעי לך דודאי שירים הוא, כי תיבעי לך - דביני ביני, מאי?
אמר רבי יוחנן הדר פשטה יהושע [בן] עוזאה: בין הבינים ספק נינהו. היכי עביד? אמר רבי חנינא: מקטיר קומץ לחודיה תחלה, והדר בין הבינים. דאי אמרת בין הבינים ברישא - דילמא שירים נינהו, והוו להו שירים שחסרו בין קמיצה [להקטרה], ואמר מר: שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה - אין מקטירין עליהן את הקומץ. - אי הכי, השתא נמי איקרי כאן: כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו! - אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמקטיר ליה לשום עצים, כרבי אליעזר. דתניא, רבי אליעזר אומר: +ויקרא ב+ לריח ניחח - אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשום עצים. - הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבנן מאי איכא למימר? - אמר רב מרי: דקמצי שמיני. - השתא דאתית להכי, רבי אליעזר נמי, לכתחילה דקמצי שמיני

1.
תוספות מסכת יומא דף מז עמוד ב:

הדר פשטה בין הביניים ספק - לא ידענא מאי קאמר הדר פשטה הא מעיקרא נמי כי הוה מיבעי ליה ספק הוא

תוס' שואל, מובא בגמרא שרבי יוחנן אמר "הדר פשטה יהושע עוזאה ביו הבינים ספק נינהו", כלומר שבאמת מה שיש בין האצבעות נחשב כספק קמיצה. ועל כך מקשה תוס', הרי זה בדיוק היה הספק של רבי יהושע בן עוזאה ומה הוא "פשט" [=פתר]?

2.

ושמא יש לומר דמעיקרא מספקא והוה סלקא דעתך למיפשט האי בכלל קומץ הוא או בכלל שיריים והדר פשטה דספק הוא ואינו בא לחזור ולפשוט הבעיא אי ודאי קומץ אי ודאי שיריים אלא בודאי ספק הוא ואין אדם יכול לעולם לעמוד עליו

עונה תוס' שבאמת רבי יהושע בן עוזאה לא בא לפתור את הספק שהוא עצמו הציג, אלא הוא בא לומר שבאמת יש ספק בדבר. והספק הוא "ודאי" ומוחלט ובלשון תוס' "ואין אדם יכול לעולם לעמוד עליו". כלומר הוא קבע שזהו ספק בעצם העניין ולא שחסר היה לחכמים ידיעה כלשהי כדי להכריע.

3.1
נראה שדברי תוס' אלה דומים לדברי המהרש"ל לגבי המשמעות של "תיקו" ו"תיובתא" - שלא ניתן ליישב אותם, לעומת "קשיא" ו"בעיה דלא איפשיטא" שניתן ליישבם גם בדורות מאוחרים.

4.
ולתוס' יש הסבר נוסף לבעיה של רבי יהושע בן עוזאה:

אי נמי נראה לי דמעיקרא מיבעיא ליה אי טיבלא הוי כדמעיקרא ...

5.
ויש עדיין להעיר: כיצד יתכן שרבי יוחנן מתייחס להסבר של הבעיה לפי רב פפא שחי הרבה אחרי רבי יוחנן. ונראה לומר שההסבר של רב פפא היה ברור כבר בתקופת רבי יוחנן, ואולי זוהי המשמעות של הביטוי "לא תיבעי לך... כי תיבעי לך" - שכך הוגדרה הבעיה כבר על ידי רבי יהושע בן עוזאה עצמו!