דיוק וחידוש ברש"י

מסכת יומא דף מב

עמוד א

רש"י ד"ה של פרה משקל עשר זוז. דבעיא כובד:
רש"י ד"ה של שעיר. דבעיא חלוקה משקל שני סלעים ודייה בכך:
רש"י ד"ה של מצורע. דלא הא ולא הא סגי ליה בשקל:
לפני שנבוא בסילודין להיכל רש"י לדייק בדבריו ולהתבונן בחילוקי הלשונות שנקט בכל לשון ולשון, נקדים לבאר את דברי הגמרא כפי שנראה פשיטות המשקלות, משקל לשון של פרה הוא עשר זוז ומשקל לשון שעיר המשתלח הוא שני סלעים של קודש שהם שמונה זוז, ועל כן הקשו בתוספות ישנים דכדי חלוקה די לן בשני שקלים שהם ארבע זוז ותירצו דאולי כך גמירא להו,
הנה ברבינו חננאל הביא מהירושלמי (מסכת יומא) דאיתא שם דשל פרה שני סלעים ומחצה ויש חולקים שני סלעים בלבד, ושל שעיר המשתלח סלע ושל מצורע שקל,
והנה ברמב"ם הלכות פרה אדומה פ"ג פסק משקל לשון של זהורית בפרה הוא חמשה סלעים ובוודאי אינו חולק לומר שצריך עשרים זוז כפי חשבון ארבעה זוזים לסלע אלא כפי חשבון של שני זוזים לסלע, ואולי הוא כדברי המשנה במסכת תרומות פרק י' משנה ח' אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה, שהן חמישה סלעים בגליל (ועיין שם בחילופי גירסאות ובמפרשים) , ובהלכות עבודת יום הכיפורים גבי שעיר המשלח כתב שמשקל לשון הזהורית הוא שני סלעים, ולכאורה הן הן הסלעים שנשקלים כאן וכאן,
וא"כ לפי זה צריך לומר שהרמב"ם הוא כשיטת הירושלמי של פרה עשרה זוז ושל שעיר ארבע זוזים ושל מצורע שקל שבוודאי הוא שקל הפחות שהוא ערך הקטן של קודש ששווה לשני זוזים, 
ועל כן צריך לישב שיטת הבבלי כאן שהרי גם לומר ששלשת השיעורים הם גדול בינוני וקטן יותר מסתבר לומר שהקטן הוא שני זוז והבינוני כפליים ממנו ארבע זוז והגדול קצת יותר מכפליים מהבינוני,
עוד צריך להבין למאי נקטו לסימן כל אחד בסוג מטבע שונה זוז סלע ושקל שדבר זה יותר קשה לזיכרון והיו צריכים לנקוט את כל המשקלות באותה מטבע,
ועכשיו נבוא להתבוננן בחילוקים ברש"י:
בד"ה הראשון כתב את המשקל בתוך הד"ה של פרה משקל עשר זוז. ולאחר מכן פירש דבעיה כובד, משא"כ בשל שעיר ובשל מצורע,
בד"ה של שעיר פירש קודם דבעיה חלוקה והמשיך לכתוב משקל שני סלעים והוסיף רש"י לומר ודייה בכך, ואם לשיטת רש"י מדובר בשמונה זוז מדוע נקט "ודייה בכך" שמשמע שהוא משקל קטן, והרי הוא קרוב מאוד למשקל של פרה שהוא עשרה זוז,
בד"ה של מצורע כתב דלא הא ולא הא ולמאי נצרך לפרש מה שאינו דלא הא ולא הא, והכוונה שאינו צריך חלוקה ואינו צריך כובד (גם יותר נכון לומר דלא בעיא לא הא ולא הא) היה צריך לומר מאי דצריך והוא רק לצרף את לשון הזהורית לעץ ארז ולאזוב וע"כ דיו במשקל מועט,
עוד אפשר לדייק מדוע כתב סגי ליה בשקל ולא כתב במשקל שקל,
ונראה דהכל ברור על אופנו דשיטת רש"י היא כירושלמי וכרמב"ם, ורש"י גם מסביר מדוע לכל משקל נקטו במטבע שונה וע"כ פירש על המילים של פרה משקל עשר זוז – דבעיה כובד וע"כ נקטו לסימן מספר רב של מטבעות שזה מזכיר שמדובר במשהוא גדול יותר וממילא כבד יותר, ולגבי שעיר המשתלח כתב דבעיה חלקה, ולפיכך נקטו סימן למשקלו בשני מטבעות שהשניים מסמנים גם שצריך חלוקה ועל כן רש"י כתב ודיה בכך לרמוז שלא מדובר בשני סלעים של ארבעה זוז כל אחד אלא בשיעור הקטן לסלע ששוה לשקל שהוא שתי זוז, וכן איתא במסכת שבת דף י' ע"ב ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ומכאן דעסקינן במשקל קטן (אמנם רש"י שם כתב שהוא לאו דווקא),
ואפשר עוד לומר דלא נקטו שקל כדי שלא נטעה לומר שהיות ושקל הוא השיעור הקטן ביותר כמו שחזינן גבי מצורע, הרי שגם לכל חלק שחילקו מהלשון של זהורית יצטרכו לכווין שישוה שקל וזה אינו דדיה בכך שהיא משקל כולל של שני סלעים = שקלים והחלוקה היא כפי שיצא לכהן שמחלקם, ועל כן כתב במצורע דלא הא ולא הא וכוונת רש"י בזה לפרש גם מדוע נקט מטבע שונה ורצה לומר דמזה שאנו רואים שלגבי מצורע נקטו מטבע שונה שזה לא הא ולא הא, לא זוז ולא סלע , זה יהיה לנו סימן שמצורע הוא השיעור הקטן ביותר ששייך במידות של תורה במשקל שקל, וכתב רש"י "בשקל" בכך לרמוז שהוא בדווקא שקל קודש ולא כמטבע סלע שנקטו בשעיר המשתלח שאינו ה"סלע" של ארבעה זוז אלא של שני זוז,
עוד אפשר להוסיף בדרך רמז בשולי הדברים דהעשר זוז של פרה רומזים לעשר הדיברות ולזה שכבדו על ידי משה כשראה את העגל ותבוא אם פרה ותקנח וכו', ושני סלעים של שעיר אפשר דהלשון סלע רומז לחצי שקשרו בסלע, עוד אפשר לרמוז ע"פ הבעל הטורים ועשה לו כתונת פסים. בגימטריא משקל שני סלעים מילת. ובצירוף דברי רבינו בחיי על הכתונת פסים של יוסף שהוא מלשון פייס וגורל שעשו אחיו באיזה מיתה ימיתוהו וכאן מדובר ג"כ מפיס וגורל שעשו על השעיר.