הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
משנה וברייתא; "וכן אמר..."
יומא מד ע"א
אמר מר: אין לי אלא בשעת הקטרה. מאי משמע?
אמר רבא, וכן אמר רבי יצחק בר אבדימי, וכן אמר רבי אלעזר: אמר קרא וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל - הוי אומר זה הקטרת הקטורת. - וקטורת מכפרת? - אין, דהא תני רבי חנניא: למדנו לקטורת שמכפרת, שנאמר +במדבר יז+ ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ותנא דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת - על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי.
1.
הגמרא מיישבת את השאלה ומביאה 3 חכמים: "אמר רבא, וכן אמר רבי יצחק בר אבדימי, וכן אמר רבי אלעזר"
2.
ויש לשאול: מדוע צריך את רשימת החכמים שאמרו את אותה תשובה, והאם הרשימה מכוונת.
3.
מתוך אטלס עץ חיים ו"פרוייקט השו"ת":
3.1
היו כמה חכמים בשם רבי יצחק בר אבדימי:
רבי יצחק בר אבדימי א' -
תנא בדור החמישי, והוא ר' יצחק רובה (ירו', שבת פ"ג ה"ג), או ר' יצחק רבה (ירו', ברכות פ"ה ה"ב). מסר משום רבי (ירו', ר"ה פ"א ה"ג) או משום רבינו, והכוונה לרבי (יבמות מ"ה ע"א רש"י). היה ה"תנא" (שונה משניות וברייתות) בישיבתו של רבי (ירו', מע"ש רפ"ה). ורבי אומר: "שאלון לרבי יצחק רובא, דבחנת ליה כל מתניתא" (שם) ומפרש "פני משה": "כלומר, אף על פי שאני הוא הסותם המשנה, מ"מ מסרתי לו ההבחנה של כל המשנה שהוא יבחין לסדר אותן על הסדר". היה מקורב מאוד לרבי, וליווהו אפילו לבית המרחץ (שבת מ' ע"ב). אחד מתלמידיו היה רב (חולין ק"י ע"א). מסרו בשמו ר' יעקב בר אידי (ירו', ברכות פ"ה ה"ב) ור' אבא בר יעקב (שם פ"ו ה"א).
3.2
רב יצחק בר אבדימי ב':
אמורא בבלי בדור השני - השלישי. היה תלמידו של רב (ברכות ל' ע"ב). תוספות כתבו: "דעל כרחך רב יצחק בר אבדימי הוא תלמידו של רב" (ב"ב פ"ז ע"א ד"ה: מי). חברו של רב חסדא, ונחלק עמו תדיר באגדה ובעניני מקראות (סנהדרין נ"ו ע"ב). רבא קבל ממנו (יבמות ג' ע"א).
4.
רבי אלעזר בן פדת:
מתוך הנחה שבסוגייתנו השם "רבי אלעזר" הכוונה ל"רבי אלעזר בן פדת"
וכן רבי אלעזר בן פדת שהיה תלמידו המובהק של רבי יוחנן כדמצינו "אף רבי אלעזר תלמידך [של רבי יוחנן] יושב ודורש והכל יודעין כי שלך היא" (יבמות צ"ו ע"ב), ואחר כך היה לתלמיד-חבר לרבי יוחנן, כדמצינו בירושלמי: "חבר ותלמיד היה כרבי אלעזר לרבי יוחנן" סנהדרין פ"א ה"א)."
5.
אם נניח שרבי יצחק בר אבדימי הוא תנא והיה כנראה בן דורו של "רב" ושניהם היו מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, אזי אולי צריך לגרוס בגמרא "רב" ולא "רבא". וכוונת רב לומר ששמע הסבר זה מרבי יצחק בר אבדימי שהיה מוסר המשניות המוסמך של "רבי" [למרות שבסוגייתנו הוא בא להסביר ברייתא].
5.1
אולם כיצד נסביר את "וכן אמר רבי אלעזר", שהיה תלמידו של רבי יוחנן. ואולי הגמרא היא שמוסיפה שגם רבי אלעזר שמע זאת מרבי יוחנן רבו, שגם הוא היה תלמידו של "רבי".
6.
ואם נאמר שהגירסא היא כבדפוס "רבא" הרי צריך לומר שרבא שמע שכך פירש רבי יצחק בר אבדימי, ונאמר שמדובר ברבי יצחק בר אבדימי ב' שהיה תלמידו של רב ומובא לעיל מאטלס עץ חיים, שרבא היה גם תלמידו של רבי יצחק בר אבדימי וזה יתכן רק אם נאמר שרבי יצחק בר אבדימי חי שנים רבות, ובאמת יש בש"ס כמה פעמים שמופיע הביטוי "אמר רבא אמר לי רבי יצחק בר אבדימי",
וכן - טוען רבא - ששמע זאת גם מרבי אלעזר.
6.1
אבל עדיין קשה מאד, מדוע לא נאמר "אמר רבא משום רבי יצחק בר אבדימי..." או אפילו "אמר רבא אמר רבי יצחק בר אבדימי..."
7.
אולי ניתן להסביר לפי
גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל רט:
וכן אמר ר' פלוני. מצינו שני אמוראים שהם חברים כגון ריש לקיש ורבי יוחנן רב ושמואל וכיוצא, כשאומר הגמ' דין אחד בשם אמורא אחד דעלמא וקאמר וכן אמר רבי יוחנן, מדקדק מדקאמר וכן אמר רבי יוחנן בלבד ולא הזכיר ריש לקיש עמו, מכלל דריש לקיש בר פלוגתיה פליג עליה, והוא הדין באמוראים אחרים שהם חברים מדקדק כך,
וגבי ריש לקיש ורבי יוחנן משני הגמ' שדרכו של ריש לקיש כשהיה אומר לו רבו הלכה אחת ממתין הרבה עד שיסיים כל דבריו, ואחר כך מקשה לו או מודה, ופעמים היה יוצא תלמיד אחד מביניהם קודם שיסיים רבי יוחנן, ובזה לא ידע להגיד דעת ריש לקיש, וכשהיה אומר השמועה לא היה אומר אלא וכן אמר רבי יוחנן, אף שלפי האמת גם ריש לקיש הודה לו, וזה מצינו שבועות (דף מ ע"א) איכא דאמרי משהי שהי לה, ובחולין [עה:] ובפרק הפועל [עבודה זרה עג:] ובכמה דוכתי.
לפי דבריו ניתן לומר שהגמרא טוענת שחכמים אלה חולקים על חבריהם. ולפי זה יוצא שהסברו של רבא דווקא לא מקובל על הרבה חכמים. ובעיקר קשה, שהרי חכמים אלה לא ידוע שהיו להם ברי פלוגתא קבועים!
8.
ולכן נראה יותר לומר, שהביטוי "וכן אמר" בא לומר שזהו חיזוק הדעה הקודמת לצורך קביעת ההלכה, כלומר, עורך הגמרא כינס תשובות מתקופות שונות שלא ידעו איש על רעהו, וכולם כוונו לתשובה זהה, דבר שמוכיח את "נכונותה" של התשובה.
