הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"חד אמר... וחד אמר.."

יומא מב ע"א

איתמר, שחיטת פרה ופרו, רב ושמואל; חד אמר: פרה - פסולה, פרו - כשרה. וחד אמר: פרו - פסולה, פרה - כשרה. תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה, דאמר רבי זירא: שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה: אלעזר וחוקה שנינו בה..

1.
הפרשנים דנים האם כוונת הגמרא בשחיטת הזר היא לכהן הדיוט לעומת כהן גדול או שמא מדובר בכל אדם שאינו כהן
על פי המשך הסוגיה בעמוד ב.

2.
רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק א הלכה יא:

אף כהן הדיוט כשר לשרפת הפרה שנאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים, ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט.

3.
כרוב ממשח (ר' שלמה אלפסי) הלכות פרה אדומה פרק א הלכה יא:

ולענ"ד נראה דפסק רבינו כר' יהודה משום דאיתא התם ביומא דף מ"ב איתמר שחיטת פרה ופרו רב ושמואל חד אמר פרה פסולה פרו כשרה וחד אמר פרו פסולה פרה כשרה תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה דאמר ר' זירא שחיטת פרה בזר פסולה ואמר רב עלה אלעזר וחוקה שנינו בה ע"כ משמע דבזר הוא דפסולה הא בכהן הדיוט כשרה ש"מ דדריש הא לדורות בין בכ"ג בין בכהן הדיוט ומכיון דרב ס"ל הכי הכי קי"ל ואף על גב די"ל דמשום כשרה דפרו נקטה מ"מ מאידך דר' זירא דלא מיירי אלא בפרה בלבד דייקינן שפיר וכ"כ התוס' שם דף מ"ג ד"ה לרב הוי עיין שם ואף על גב דבפ' ד' אחין דף ל"ג ב' גבי זר ששימש בשבת מפרש לה בגמ' זר אצלו קאמר ואפי' כהן הדיוט בכלל התם משום דלא סגי בלא"ה מפרש לה הכי וקרא דחיק ומוקי אנפשיה אבל בעלמא ודאי זר ממש קאמר:

הוא מסביר שהרמב"ם פסק כרב. כנראה שהוא מסתמך על הכלל שבאיסורים הלכה כרב נגד שמואל. והוא מביא את דברי "רב" שאמר בסוגייתנו לפי המסקנה ששחיטת פרה אדומה על ידי זר פסולה ומשמע ששחיטת כהן אפילו כהן הדיוט - כשרה.

3.
הגמרא דנה בהרחבה בדיון בפסוקים שונים כדי להסביר את צדדי המחלוקת.

4.
ונראה לומר דבר חדש. הרי בסוגייתנו התברר בסופו של דבר מה אמר רב ומה אמר שמואל ומדוע הגמרא השאירה את הניסוח "חד אמר... וחד אמר"? [זו שאלה שניתן לשאול על כל סוגיה שהמבנה שלה הוא "חד אמר... וחד אמר... תסתיים..."] אלא יש לומר, כאשר מדובר במחלוקת שכל אחד מהחולקים מסכים בהרבה פרטים לדעת חברו, או כשלא מדובר במחלוקת וודאית אלא בהשלמה אז משתמשים בביטוי "חד אמר... וחד אמר" גם אם בסופו של דבר הגמרא מבררת מהי דעתו של כל אחד מהם.

4.1
ברוב הפעמים שנאמר הביטוי "חד אמר..." במחלוקות בין רב ושמואל מדובר דווקא בדברי אגדה, וברובם ניתן באמת לומר ששני הפירושים משלימים זה את זה או שאחד גורם לשני.

5.
בסוגייתנו [סוגיא הלכתית] הגמרא הוכיחה - "תסתיים" - מה אמר רב מתוך דברים שאמר רבי זירא ורב הביא מקור לכך:

דאמר רבי זירא: שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה: אלעזר וחוקה שנינו בה.

כלומר, מכך שרב הביא את המקור מהפסוקים לדינו של רבי זירא משמע שגם רב מסכים לדין זה, ששחיטת פרה אדומה על ידי זר - פסולה.

6.
וקשה, הרי רב חי בדור הראשון ורבי זירא בדור השלישי. אלא יש לומר שמדובר ברבי זירא הראשון שחי בימי רב ושמואל ובהחלט יתכן שרב הסביר את דברי רבי זירא שחי בדורו (ויש "רבי זירא" שני בימי אביי ורבא – יד מלאכי תקפח-ט).

7.
ומכאן ניתן גם להוכיח יסוד חשוב, שכאשר חכם מסביר את דברי חברו משמע שהוא סובר כמותו, שהרי בסוגייתנו הגמרא רוצה להוכיח מה רב סובר לגבי שחיטת פרה אדומה על ידי זר.

8.
וראה ב"מתיבתא", הערה יב, שיש גירסא "אמר רבי זירא אמר רב". לפי זה השאלה לעיל נופלת. אלא שקצת קשה, שאם רבי זירא חי בימי אביי ורבא [דור 4] כיצד אמר בשם רב ממש [דור 1], שהרי זוהי המשמעות של הביטוי "אמר רב... אמר רב...", ואולי גם לפי גירסא זו עדיין מדובר ברבי זירא הראשון שחי בימי רב, ואף היה תלמידו ומתאים הביטוי "אמר רבי זירא אמר רב".
וקושי נוסף שמקשים הפרשנים [שם, ב"מתיבתא"], אם רב אמר ממש את הדין עצמו מדוע הגמרא צריכה להביא את ההוכחה מהמשך דברי רב, ויש מיישבים, שהתוספת באה ללמדנו שהדין הוא מהתורה ולא רק מדרבנן. 

תגובות