הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יומא מז ע"א
תלמוד בבלי יומא מז, א:
תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. - אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.
ובמקבילה בתלמוד הירושלמי -
תלמוד ירושלמי יומא א, א :
שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימיי אמרון כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.
נשים לב שכבר בשאלה ישנו הבדל שיש לפתח אותו. לפי התלמוד הבבלי הנושא הוא האישיות המיוחדת, במקרה זה קמחית. אפיון זה מופיע רבות בתלמוד הבבלי ביחס למעשה חכמים שם השאלה היא במה אתה הארכת ימים (עיין למשל תענית כ, ב, מגילה כז, ב, מגילה כח, א, סוטה לט, א)
לעומת זאת בתלמוד הירושלמי הנושא הוא המעשה עצמו כמו שאנו רואים כאן ועיין עוד תענית ג, יא ותענית א, ד.
לפי התלמוד הירושלמי המעשה הוא העיקר.
לגבי התייחסות חכמים לתשובתה של קמחית שהיא זהה בשני התלמודים, הרי בעוד שבתלמוד הבבלי חכמים מסופקים אם התשובה אכן נכונה בתלמוד הירושלמי מדובר בתשובה מצוינת. נושא הצניעות הוא נושא מאוד מודגש בירושלמי.
אולם ישנה כאן הדגשה נוספת בירושלמי. החשבת נושא הצניעות שהוא נושא פנימי לא בא מתוך זלזול בצדדים החיצוניים. מי שבאמת מקפיד על הצדדים הפנימיים בסופו של דבר הדברים יבואו לידי ביטוי גם בדברים החיצוניים.
סיפור זה גם מזכיר לנו את מאמר הירושלמי על תכשיט ירושלים של זהב שעשה רבי עקיבא לאשתו רחל. התלמוד הירושלמי (שבת ו, א) מספר שאשתו של רבן גמליאל קינתה באשת רבי עקיבא. אמר לה רבן גמליאל האם מסרת את נפשך למען התורה כמו רחל שהייתה מוכר את שערה, כדי שבעלה יוכל ללמוד תורה.
