הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם תוספתא"; "תני"
יומא לט ע"א - מ ע"א
מיתיבי: מצוה להגריל, ואם לא הגריל - כשר.
בשלמא להך לישנא דאמרת אליבא דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא - הא מני רבי יהודה היא.
אלא להך לישנא דאמרת פליגי, בשלמא למאן דאמר לא מעכבא, הא מני - רבי יהודה היא. אלא למאן דאמר מעכבא הא מני? - תני: מצוה להניח.
1.
הגמרא מקשה שהברייתא לא מתאימה לאף שיטה [בעמוד הקודם] לא לרבי יהודה ולא לרבי נחמיה.
2.
תוספות מסכת יומא דף מ עמוד א:
תני מצוה להניח - ה"נ הוה מצי לשנויי הא מני רבי שמעון היא דאמר הגרלה לא מעכבא ואח"כ מצאתי ברייתא זו שנויה בתוספתא [פ"ג] וסמוך לה שנויה פלוגתא דבסמוך דרבי יהודה ורבי שמעון יעמד חי וכו' ומסיק דברי רבי יהודה ורבי שמעון אומר וכו' ומדסיפא ר"ש רישא לאו רבי שמעון.
תוס' מקשה מדוע הגמרא לא מציינת שהברייתא לעיל מתאימה לשיטת רבי שמעון בברייתא הבאה שסובר שהגרלה לא מעכבת ואז לא צריך את תרוץ הגמרא כאן.
3.
ונראה שהקושי גדול יותר, כי בודאי ראוי להעמיד את הברייתא כרבי שמעון ולא לדחוק - כתירוץ הגמרא - ולומר שיש לשנות גירסא בברייתא [ראה בהמשך].
4.
עונה תוס' שלא ניתן להעמיד כרבי שמעון, כי בהמשך אותה ברייתא מוזכר רבי שמעון בסיפא בעניין אחר ומשמע מכך שהרישא איננה כדעתו.
4.1
וזה עצמו קצת קשה, כי מצינו כבר בש"ס שהגמרא אומרת שרישא וסיפא כתנא אחד ומציעתא כתנא אחר.
5.
הסבר:
בתוספתא [לא בכל המהדורות], יומא פרק ג, משנה ו מובא באמצעה "... שעירי יום הכיפורים מצותן בהגרל, אע"פ שלא הגריל עליהן רשאי לשנותן בדברים אחרים...". ושם במשנה ז: "... עד מתי יהא זקוק להיות חי עד וכלה מכפר את הקדש דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר עד שעת וידוי".
6.
הגמרא מביאה בסוגייתנו את הברייתא הראשונה שנובע ממנה שהגרלה אינה מעכבת. חשוב לציין שלשון הברייתא בסוגייתנו לגמרי לא זהה ללשון התוספתא כפי שציטטנו את חלקה במשנה ו. ומתוספתא זו רוצה גמרתנו להקשות שהיא לא מתאימה לא לשיטת רבי יהודה ולא לשיטת רבי נחמיה בסוגייתנו.
7.
אומר תוס' שלא יתכן לומר שהיא שיטת רבי שמעון מכיוון שבתוספתא רואים שבמשנה הבאה מוזכרים רבי יהודה ורבי שמעון. ואומר תוס' שמכיוון שהם שתי משניות סמוכות הרי שהן נחשבות כיחידה אחת ולכן לא ניתן לומר שהרישא גם היא כשיטת רבי שמעון שמוזכר בסיפא.
7.1
זה עצמו מאד קשה. הרי כשהמשניות שונות [ובכלל, חלוקת המשניות בתוספתא - וגם במשניות - לא תמיד הן מחייבות] יתכן בהחלט לומר שאחת מהן שהיא סתומה תהיה כאותו תנא שמוזכר באחת המשניות הבאות בנושא אחר.
7.2
ובכלל תמוה - גם אחרי התירוץ של תוס' - מדוע הגמרא לא אומרת שהברייתא שהביאה מתאימה לאותה משנה בתוספתא גם אם היא לא מיוחסת לחכם מסויים, ומה בכך?
7.3
ויותר קשה, שהרי הכלל הוא "סתם תוספתא רבי נחמיה" והרי רבי נחמיה הוא אחד מהחולקים בסוגייתנו שגם כלפיו מתייחסת קושיית הגמרא [כך בפשטות].
8.
הריטב"א מיישב את קושיית תוס' באופן שונה ועקרוני:
חידושי הריטב"א מסכת יומא דף מ עמוד א:
אלא למ"ד מעכבא הא מני. וא"ת ואמאי לא אוקמה כרבי שמעון דאמר לקמן במתניתא דהגרלה לא מעכבא וכדמתרצינן לקמן בשמעתין,
וי"ל דהשתא לא הוה ידע לה תלמודא לההיא דרבי שמעון,
ועוד דטפי ניחא ליה לאוקומה ככולי עלמא כל היכא דאפשר מלאוקמה כרבי שמעון לחודיה.
בדבריו יש למעשה שני תירוצים:
8.1
המקשן כאן בסוגיה לא הכיר את אותה ברייתא. תשובה זו אמנם דחוקה אבל הראשונים משתמשים בה מידי פעם בשעת הדחק. וצריך להוסיף, שאף שעורך הש"ס כבר ידע מאותה ברייתא הוא לא נמנע מלשון המקשן ואולי אף הוא חשב שאותה ברייתא לא היתה לגמרי מוסמכת [גם אם היא בתוספתא?]!
8.2
אולי בגלל הדוחק בתירוץ הראשון הריטב"א מביא תירוץ נוסף - גם הוא עקרוני וקצת דחוק - הגמרא מעדיפה ליישב באופן שיתאים לכל השיטות ולא לתרץ באופן שיתאים לדעת יחיד.
8.3
וקצת קשה, הרי בכל הסוגיה הגמרא לעיל אומרת פעם שהמשנה כרבי יהודה ופעם שהיא כרבי נחמיה ועוד, נמצא, שהיא כן מסכימה ליישב לפי שיטת תנאים אחת.
8.4
שני תירוצי הריטב"א [וגם תירוץ התוס' על חלוקת משניות בתוספתא] קשורים מאד לנושא של "עריכת הגמרא".
9.
הגמרא מתרצת את הקושיה ואומרת "תני: מצוה להניח", כלומר הברייתא מדברת על הנחת הגורלות ולא על העלאת הגורלות. בדרך כלל יש התלבטות בפרשני הגמרא האם המושג "תני" משמעו שכך יש לפרש... או שכך יש לגרוס בברייתא.
9.1
בסוגייתנו אומר תוספות מסכת יומא דף מ עמוד א:
הא דקאמר תני מצוה להניח - אינו מגיה הברייתא אלא פרושי קא מפרש מאי לא הגריל לא הניח הגורל.
הוא אומר שאין כאן שינוי גירסא אלא פרשנות, כלומר, לשון הברייתא "להניח" הכוונה ל"הגריל" [כי בסופו של דבר את הגורל מניחים]
ויש לבדוק האם מדברי תוס' ניתן להסיק שבדרך כלל לשון "תני" בש"ס הוא במשמעות של תיקון גירסא.
9.2
ונראה להוסיף: בקטע הקודם תוס' הסביר מדוע הגמרא לא יישבה, שהברייתא היא בשיטת רבי שמעון בתוספתא, ונראה היה שההסבר שלו דחוק. לפי זה ברור שהתוס' "חייב" לקבוע כאן - בתרוץ הגמרא - שמדובר שלשון "תני" הוא פרשנות, כי אם היה מדובר בתיקון גירסא הרי שעדיף כבר היה לתרץ את התרוץ הדחוק שהברייתא כרבי שמעון.
9.3
לפי זה נמצא שאין כלל כללי למשמעות הביטוי "תני", אלא תלוי עד כמה המשמעות של "תיקון גירסא" הינו חיוני בכל מקרה לגופו, ובסוגייתנו שגם התירוץ החילופי קצת קשה הרי שעדיף תרוץ הגמרא הנוכחי רק אם הוא פרשנות ולא תיקון גירסא.
