דיוק וחידוש ברש"י

מסכת יומא דף לז

עמוד א

רש"י ד"ה נקנור נעשו נסים לדלתותיו. שם האיש נקנור ונס שלו מפורש בגמרא:
נראה לדייק בלשון רש"י שכתב "ונס שלו" בלשון יחיד ולשון המשנה הוא נסים בלשון רבים, וגם משמע מלשון המשנה שנעשה נס לשני הדלתות, ולכאורה נס ממש היה רק לדלת אחת שלא שקעה במים אף שהיא מנחושת, ונראה דרש"י רצה לומר מדוע נקראו הדלתות על שם ניקנור והרי היו מריכים לקרותם דלתות הנס שזה עיקר שהיה בהם נס, ועל כן רש"י אמר "נס שלו" לרמוז שהעיקר הוא בנס השני שנעשה בשבילו ובשל המסירות נפש שלו שלא הטילוהו הימה וע"כ קראו לדלתות על שמו.
 

עמוד ב

באלף בית. אותיות של ראשי התיבות:
ובמסכת גיטין דף ס ע"א כתב רש"י בלשון הזה: באל''ף בי''ת. כלומר ראשי התיבות: ונראה החילוק כפי שהקדים ונביא את לשון הגמרא שם, א''ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין איתיביה אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה א''ר שמעון בן לקיש משום ר' ינאי באל''ף בי''ת, דהמקשן רצה לדחות דבריו שאמר אין כותבין והביא ראיה מהטבלא של זהב שכותבים חלק מהתורה, וענה לו ש"הטבלא" היתה כתובה באל"ף בי"ת, וכתב רש"י "כלומר" דהרי לא כתוב שם אותיות אל"ף בי"ת אלא אל"ף אל"ף ועוד, ואין שם רצף של אל"ף בי"ת (וכ"ש לפי המסקנה פה שרק חלק נכתב בראשי תיבות בוודאי נכון לומר "כלומר"), אבל כאן שמהלך הגמרא שנלמד מהטבלה וזה לשון הגמרא כאן, ואף היא עשתה טבלא: שמעת מינה כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה אמר ר''ל משום רבי ינאי באלף בית, ויכולים לומר שר"ל אומר שמה שאפשר ללמוד ממשנתינו הוא רק שאפשר לכתוב לתינוק באלף בית – אותיות של ראשי תיבות.