הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"ודקארי לה מאי קארי לה"

יומא ל ע"ב

ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא? והתניא: מצורע טובל ועומד בשער ניקנור, רבי יהודה אומר: אינו צריך טבילה, שכבר טבל מבערב. - 
ההוא כדתני טעמא: שכבר טבל מבערב. 
ודקארי לה מאי קארי לה? - 
משום דקא בעי למרמא אחריתי עליה: לשכת המצורעין ששם מצורעין טובלין. רבי יהודה אומר: לא מצורעין בלבד אמר, אלא כל אדם. - לא קשיא; הא דטביל, הא דלא טביל. - אי דלא טביל - הערב שמש בעי! - אלא, אידי ואידי דטביל, הא דאסח דעתיה, הא דלא אסח דעתיה.

1.

הגמרא שואלת כיצד הגמרא מקשה מברייתא כאשר הנימוק לדין הברייתא "שכבר טבל מבערב" - נאמר בה בפירוש!

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קלח:
מסתמך בדבריו על סוגייתנו:

"דקארי לה אמאי קארי לה", דאמרינן בכוליה ש"ס הוא לשון קושיא כמ"ש רש"י פרק אלו נערות דף ל"ו א' וביומא דף ל' ב' הביאו דבריו בעל ה"ע בשער ב' פ"א ומוהריק"א שם בכלליו והוסיף שם וז"ל ולא פירש משמעות תיבות הללו. ובערוך מצאתי ודקארי לה לשון עירוב והאלף מתחלפת בעין עכ"ל
והשתא הוי פירושא הכי מי שעירב זה עם זה מה ראה לערבם וכו' עכ"ד מוהריק"א. והנה מסתמות דבריו משמע שזו היא דעת הערוך בעצמו ואינו כן שהרי יגעתי ומצאתי בערך ער שפי' כן בשם גאון יע"ש אך ליה לא ס"ל הכי אלא שהלשון בעצמו הוא לשון קושיא כמ"ש בערך ער וז"ל אר מדקא ארינן גלל בב"ק בפרק המניח את הכד דף ל' ב' בגמרא דכל הקודם זכה מדי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ודקארי לה מאי קארי לה ענין קושיא עכ"ל. הרי בהדיא שלפי דעתו ז"ל הלשון של ארי הוא לשון קושיא דומיא דההיא דפרק המניח שהוא מלשון קושיא ורומיא כדמוכח שם בגמ' בהדיא דקאמר כי איירינן גלל מקמי דלישני רב נחמן לבתר דשני רב נחמן מי איכא למרמי גלל כלל ע"ש ובפרש"י ויתכן דכפי פי' הערוך גרסינן ודקא ארי לה מאי קא ארי לה אחר זמן נדפס ש"מ על כתובות מר' בצלאל ז"ל וראיתי שם ברפ"ב דף ג' ע"א שפירש גם הוא כפירוש הערוך וגריס כמ"ש וכתב עוד שם דאפשר שהוא מלשון ארורה וחסרון וקשיא ע"ש ודון מינה דאשתמיט ממוהריק"א וממוהר"ש אלגאזי בי"ש דעת הערוך וגם נ"ל שמוהרש"א לא עיין בערך ער ששם מבואר דעת הגאון היטב ואין צורך לכל מ"ש שם ביבין שמועה ואיך שיהיה לא ידענא אמאי לא גילה דעתו בעל הערוך בערך ער כשהביא דעת הגאון שהוא אינו סובר כן:

3.
עדיין לא מובן מדוע הלשון של קושיה היא מיוחדת, מה המיוחד בה? אולי הכוונה שזה כמו "פשיטא" אבל לא על דין או מימרא אלא על עצם הקושיה שהרי התירוץ ידוע ומובן. אבל קצת קשה כי כך אפשר לשאול על הרבה קושיות בש"ס כשהתירוצים די ידועים מראש.

4.
של"ה - כללי התלמוד (כג) כלל בתראי: / תוספת סבוראים / "סבוראים":

תצט. כל דקארי לה מאי קארי לה, יש אומרים שהוא מתוספות רבנן סבוראי (הליכות עולם שער ב' פ"א אות ד'). וענין הפירוש של דקארי לה מאי קארי לה הוא, אותו שהקשה קושיא זו, מה עלתה על רוחו להקשות, וכי לא ידע ולא ראה שאין הקושיא כלום, כן פירש רש"י בכתובות פרק אלו נערות (לו א ד"ה ודקארי). וזה לשון מהר"י קארו בכללי תלמוד שלו (שם): ולא פירש משמעות תיבות הללו. ובערוך (ערך ער בשם גאון) מצאתי, ודקארי לה לשון עירוב, ואל"ף מתחלף בעי"ן, עד כאן לשונו. והשתא הוי פירושא הכי, מה שעירב זה עם זה מה ראה לערבם, כלומר מי שדימה זה לזה, מה ראה לדמותם להקשות מזה לזה, הרי החילוק ביניהם מבואר, עד כאן לשון (מהר"י קארו). ורוצה לומר, קארי כמו קערי והוא מלשון מערה.

בכל אופן לפי דבריו מובן מדוע יש לשון מיוחדת ולא "פשיטא", וכן ברור שהסבוראים מוסיפים שאלות על קושיות כשהתרוץ ידוע, ואילו הגמרא עצמה לא שאלה זאת כי אין לדבר סוף!

5.
ונראה אולי לומר: את הביטוי "ודקארי לה מאי קארי לה?" - שאל המקשן עצמו ואין כאן קושיה על המקשן, כלומר המקשן אמר את כל הקטע:
"ודקארי לה מאי קארי לה? משום דקא בעי למרמא אחריתי עליה", כלומר המקשן מקדים לקושייתו [הארוכה] קושיה נפרדת בין שתי ברייתות.