הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

יומא ל ע"א

מובאת בתלמוד הבבלי (יומא ל, א) דרך העיסוק בסוגיה ברייתא:
"(ומאי שנא מצואה על בשרו?) דאיתמר, צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא, רב הונא אמר: מותר לקרות קריאת שמע, ורב חסדא אמר: אסור לקרות קריאת שמע!".
ישנה סוגיה בתלמוד הבבלי (ברכות כה, א) המרחיבה את הברייתא, כלומר עוסקת בטעמי הסברות בסוגיה זו.
אתמר: צואה על בשרו, או ידו מונחת בבית הכסא; רב הונא אמר: מותר לקרות קריאת שמע; רב חסדא אמר: אסור לקרות קריאת שמע. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא - דכתיב +תהלים ק"נ+ כל הנשמה תהלל יה. ורב חסדא אמר: אסור לקרות קריאת שמע. מאי טעמא דרב חסדא - דכתיב +תהלים ל"ה+ כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
לפי רב הונא יש לחלק בין הצדדים התחתונים של האדם, לבין הצדדים העליונים שלו ולכן צואה על בשרו לא מפריעה לאדם לקרוא קריאת שמע. לעומתו רב חסדא טוען שהאדם הוא יחידה אחת – כל עצמותי תאמרנה, ולכן אם ישנה צועה על בשרו אינו יכול לקרוא קריאת שמע.

וראו זה פלא בסוגיה מקבילה בתלמוד הירושלמי (חלה ב, א) רב הונא הוא זה שאומר שהאדם הוא למעשה יחידה אורגנית אחת ולכן אם ישנה צואה על בשרו אין רשות להתפלל.
תלמוד ירושלמי חלה ב, א:
רב הונא אמר עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה ישב ולא קינח אסור. א"ר מנא: אף על גב דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא אמר דכוותה דרב הונא אמר עומד הוא אדם על גבי צואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה. ישב ולא קינח הרי בשרו נוגע בצואה (וממילא אסור).
אם בחוץ לארץ ישנה דעה שהאדם אינו בחינת אורגניזם אחד (רב הונא), כלומר ישנו נתק בין הצדדים השכליים לבין הצדדים הרגשיים, הרי בארץ ישראל כולם מודים שהאדם הו אורגניזם אחד.