גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תת"צ, מדור "עלי הדף"
מסכת יומא
דף כח ע"ב

פרפראות מהחתם סופר בענין "עירובי תבשילין" שקיים אברהם אבינו

אמר רב, קיים אברהם אבינו כל התורה כולה וכו'. אמר רבא ואיתימא רב אשי, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין וכו' (כח ע"ב). כבר תמהו רבים, למה נקט 'אפילו עירובי תבשילין' דווקא, ומה חידוש בזה יתר משאר מצוות דרבנן.

ברשימות חידושי אגדה שרשם ה'חתם סופר' בימי נעוריו הביא בזה מדברי רבותיו, הגאונים ר' נתן אדלער זי"ע והגאון בעל ה'הפלאה' זי"ע, כשזה בונה וזה סותר, ואחר הוסיף עליהם ציצים ופרחים, והרי הדברים כפי שמובאים בהקדמה לספר 'דרשות חתם סופר' (ח"א עמ' ג):

"אמר אמ"ו מורינו ר' נפתלי כ"ץ נ"י, דמרמז בזה דיצאו מכלל בני נח אף להקל (דהיינו, שנקטו 'עירובי תבשילין', כי במצוה זו יש הוכחה שהאבות הק' יצאו מכלל בני נח - בין להחמיר ובין להקל), דהנה ה'פרשת דרכים' ריש דרוש א', רצה להוכיח שיצאו האבות מכלל בני נח אף להקל, מדמצינו דשמרו את השבת, וקיי"ל סנהדרין (נח:) 'גוי ששבת חייב מיתה' יעי"ש (וממילא, אם עדיין נשאר עליהם דין בן נח, לא היו רשאים לשמור שבת). ואמר הרב החסיד המאה"ג מהו' פנחס אבדק"ק פפ"ד יע"א, דאין מזה ראיה כלל, דהנה לדידן קיי"ל דהיום הולך אחר הלילה, אבל גבי בני נח הלילה הולך אחר היום, וכן כתיב (בראשית ח, כב) 'יום ולילה לא ישבותו', בתחילה יום ואחרי כן לילה, ואם כן לילי שבתות - לגבי בני נח שייך לערב שבת, ומותר בו לשבות, כיון שעבד ביום וי"ו, ויום שבת שובת - כיון שעתיד לעבוד בליל מוצאי שבת קודש השייכת לגבי בני נח לשבת, ואם כן שבת כישראל, ועבד כבני נח, ולא מוכח מידי, ודפח"ח.

"ואמר אמ"ו מורינו רבי נפתלי נ"י, עדיין יש להוכיח, דאיך שמר יו"ט ושבת הסמוכים, ששבת גם כן ביום וי"ו, ואף דמותר במלאכת אוכל נפש, הלא הרמב"ם ה' מלכים פ"י ה"ט כתב: 'גוי שקבע מועד לעצמו חייב מיתה', אפילו מועד בעלמא (כלומר, אפילו שקובע לעצמו יום מנוחה כדין מועד, חייב מיתה), ואם כן מוכח שפיר כנ"ל (שהרי גם ממלאכת אוכל נפש אסור לנכרי לשבות), וזהו שאמר רבא ש'קיים אפילו עירובי תבשילין' - שהוא ביו"ט שחל בערב שבת, ומוכח שיצאו אף להקל, ודוק ודפח"ח".

וממשיך ה'חתם סופר' ומוסיף: "מיהו עתה חדשים מקרוב באו, תוס' על התורה (ראה דעת זקנים עה"ת בראשית יח, ח), וכתבו שם, וזה תוכן לשונם: איתא במדרש (שמ"ר כח, א) דכשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת 'תנה הודך על השמים' (תהלים ח, ב), והשיב להם, אתם אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אע"ה, וכתבו על זה, דהך מדרש פליג אגמרא דידן שקיים אברהם אע"ה אפילו עירובי תבשילין, פירוש, תבשילין מעורבין, שלא עירב תבשיל של בשר עם חלב, והיינו דכתיב (בראשית שם) 'חמאה וחלב', והדר 'ובן הבקר', שבתחילה 'חלב' ואחרי כן 'בשר' שפיר דמי, עד כאן תוכן דבריהם, יעי"ש".

"והנה לפי פירוש התוס' בגמרא לא יתכן פירוש אדמ"ו הנ"ל בעירובי תבשילין להקל, על כן אענה את חלקי, דגם מזה מוכח דיצאו להקל, דאמרו בש"ס בכורות (ו:) 'חלב מנלן דשרי' (דלכאורה היה ראוי להיאסר מדין 'אבר מן החי'), ומשני, 'מדאצטריך למיסר בשר בחלב שמע מינה חלב לבד שריא', וא"כ לגבי בני נח לכאורה יהיה אסור חלב, דהרי גם הם מצווין א'אבר מן החי' (ולא מצינו שהתירה התורה איסור אבר מן החי בחלב - כמו שמצינו אצל בני ישראל), ואין לומר אי הכי נמי, א"כ אברהם איך האכיל המלאכים חלב, ואין לומר שהיה חלב טמאה שאינו נוהג בו אבר מן החי (עי' חולין קא:), זה אינו, שהרי כתיב 'חמאה', וחלב טמאה אינו מעמיד (ואי אפשר לעשות חמאה מחלב טמאה. עי' ע"ז לה:), אלא על כרחך שיצא להקל".

"אלא שיש לומר, דלמא היה חלב מתה, שיצא לאחר מיתה, שאינו מן החי. אלא שזה אינו, דא"כ למה הקפיד מלערב התבשילין, הלא גם אם יערבם לא הוי רק דרבנן, דדרך בישול אסרה תורה (עי' חולין קד:), ואי הוה גם חלב מתה (שמותר גם מה"ת בבשר בחלב, ראה חולין קיג:), הוי תרי דרבנן שמותר לכאורה, וכן דעת הט"ז בי"ד סי' צ' סקי"ב, עי"ש, אלא על כרחך שלא היה חלב מתה, ואפילו הכי אכל אברהם, שמע מינה שיצאו מכלל בן נח אף להקל, ודו"ק".

ושוב שנית לקדשו הביא החת"ס את הדברים בשינוי קצת בתשובותיו (יו"ד סי' עג), ושם מבואר בקיצור מהי המעליותא שיצאו מכלל בן נח להקל לגבי דבר זה שקיים את כל התורה כולה, וז"ל: "... דכירנא כד הוינא טליא אמינא מילתא בפני מ"ו הגאון מו"ה נתן אדלער כ"ץ זצ"ל, וישרו הדברים בעיניו, והוא מה שמצאתי בתוספת על החומש שכתבו, אהא דאמרו חז"ל 'קיים אברהם אבינו כל התורה כולה אפי' ערובי תבשילין', שפירושו, שהיה נזהר מלערב תבשילי חלב עם תבשילי בשר, דהרי כתיב 'חמאה וחלב', והדר 'בן הבקר', ולא בהיפוך ע"ש. ואמרתי אני, דלפי זה י"ל היינו רבותיה, דבן נח מצווה על אבר מן החי, וממילא נאסרה להם חלב עד שניתנה תורה ונתחדשה היתירה, ואז גם בני נח מותרים... וא"כ מדהאכיל אברהם אע"ה חלב, שמע מינה שכל כך נתעצם בשמירת התורה עד שלא ניתנה, עד שיצא מכלל בן נח אפילו להקל, ולא הוא לבדו אלא כל האורחים, ומשום הכי אכל חלב. אלא לכאורה אין להוכיח כלום, דדלמא חלב שחוטה הוה, וליכא משום אבר מן החי, על כן הוכיח הש"ס מדהקפיד על עירוב תבשילין - תבשיל חלב עם בשר, שמע מינה דחלב מבהמה חיה היה ולא שחוטה, דא"כ לית ביה משום בשר בחלב דאורייתא, ואין להקפיד לאכל חלב אחר בשר, כדמשמע ממה שכתב ט"ז סי' צ' סקי"ב, ומוכח מעירובי תבשילין דלא היה חלב שחוטה, וא"כ איך אכלוהו כלל, הא נאסר מאבר מן החי, אלא על כרחך יצא להקל, וחדוש זה קמ"ל רבותינו ז"ל שקיים אברהם אע"ה אפילו ערובי תבשילין, ונהי דקטנותא היא מכל מקום קלסוהו מ"ו הגאון זצ"ל".