עבודה ביום כיפור בכל כהן, והאם מחבר 'אמיץ כח' טעה? / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

יומא לב ע"ב

א. מירוק שחיטת התמיד על ידי זר

המשנה (יומא לב ע"ב) כותבת שהכהן הגדול ביום הכיפורים שוחט את רוב שני הסימנים של קרבן התמיד, בכך הוא מסיים את עבודת השחיטה. אך כדי להוציא את כל דם הקרבן, כהן אחר ממשיך את חיתוך הסימנים בצוואר, על מנת שהכהן הגדול יוכל לקבל את הדם. פעולה זו של השלמת חיתוך הסימנים נקראת מירוק. הגמרא מעירה שלא יתכן שמירוק נחשב לעבודה, כי אז היה פסול באדם אחר שאינו כהן גדול כדין כל העבודות ביום כיפור, שכשרות רק בכהן גדול.

תוס' (ד"ה אם כן) מקשה שהגמרא להלן (מב ע"א) כותבת שאפילו שחיטת פר של כהן גדול כשרה בזר, כיון שאינה עבודה, ואם כן כל שכן מירוק, ומה עוד שכאן מדובר בקרבן התמיד, לכן לא מובן מאיפה הגמרא מוכיחה שמירוק אינו עבודה. תוס' מתרץ א. שמדאורייתא מירוק כשר בזר, ורק מדרבנן פסול. ר"ן בחולין (כט ע"ב ד"ה הויא ליה) מתרץ באופן דומה שלמרות שהמירוק כשר בזר, ראיית הגמרא נובעת מזה, שגם עבודה שכשרה בזר, אין אנו מניחים לכתחילה לכהן אחר לעשות אותו ביום כיפור. כמו בשחיטה, שכשרה בזר, ולא מניחים לכהן אחר לעשותה. לכן הגמרא מגיעה למסקנה שהמירוק אינו עבודה. ב. השחיטה כשרה בזר, כיון שהיא פעולה שקיימת גם בחולין, על מנת להתיר את הבשר באכילה יש לשחוט. אמנם מירוק אם הוא נצרך כעבודה, אין דוגמתו בחולין (כי על מנת להתיר את הבשר מספיק לשחוט רוב שני סימנים), לכן בהוא אמינא הוא נחשב לעבודה שפסולה בזר.

ב. עבודות אחרות ביום כיפור על ידי כהנים רגילים

ריטב"א (יב ע"ב ד"ה כי אתא רב דימי) מקשה מדוע צריך פייסות ביום הכיפורים, אם את כל העבודות עובד הכהן הגדול בעצמו? הוא מתרץ שהפייסות נכתבו עבור זמנים אחרים בשנה. אבל דעת מורו הגדול (שזה רמב"ן, אמנם כס"מ בהל' מעשה יום כיפורים (א, ב) הבין שמדובר ברמב"ם) שמהתורה ניתן לעשות את כל העבודות שאינם עבודות יום כיפור, כגון תמידים, באדם אחר שאינו כהן גדול, ומדרבנן חייבו לעשות אותם בכהן גדול, אבל אם הכהן הגדול חלש, ואינו יכול לעבוד, אז מביאים כהן אחר שיעבוד במקומו, ואז עושים פייס. לפי דבריו נראה שוודאי שגם כאן דברי הגמרא הם רק על דין הלכתחילה, כיוון שכל מעשה התמיד כשר על ידי כהן אחר.

בעל המאור (א ע"א) כותב שלמרות שהמשניות (כב ע"א, כה ע"ב וכו ע"א) ביומא כותבות את סדר הפייסות שהיו במקדש. פייסות אלו לא היו נעשים ביום כיפור. "והוי יודע כי בעלי הקרובו"ת שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבודת היום ארבעה פייסות, טעו כולן במשנתנו, ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתנו לשאר ימות השנה הם, ולא ביום הכפורים. לפי שכל עבודות היום אינה כשרה אלא בכהן גדול". לפי דבריו הכהן הגדול אמור לעשות את כל העבודות שקיימות במקדש, על ידי הכהן הגדול כולל תרומת הדשן.

אמנם רמב"ן במלחמות חולק ואומר: "אי אפשר שיטעו כל רבותינו ואבותינו ולבעל המאור הזה לבדו נתנה חכמה ואין לזרים אתו.... ולפיכך נראה לי כי יש שם פייסות לעולם ואפילו ביוה"כ והם שנויות במשנתינו... אין ספק שהפייס הראשון שהוא תרומת הדשן הואיל והוא כשר קודם חצות אינו עבודת יוה"כ אלא עבודת לילה ואינו בכהן גדול כלל, שלא נתנו לכ"ג אלא עבודת היום". הרמב"ן ממשיך להקשות מגמרא שמשמע ממנה שכהן גדול כן תורם את הדשן, ומתרץ אותה. וכן להביא ראיות לשיטתו ממקומות אחרים. אם כן לדעת רמב"ן הכהן הגדול אינו תורם את הדשן. וכן כותב שיש עוד עבודות קטנות נוספות שכשרות בכהנים אחרים, ולכן צריך פייסות נוספים.

ה'משנה הלכות' (יד, רפג) מעיר שאמנם בפיוט 'אמיץ כח' לר' משולם בר' קלונימוס (מהמאה העשירית לסה"נ) מתוארים פייסות גם ביום כיפור, אבל בפיוט 'אתה כוננת' (הקדום, שמחברו לא ידוע) לא מוזכרים כלל פייסות ביום הכיפורים. לכן לא צדקו דברי הרמב"ן שאמר שאין עוד מישהו שסובר כדברי בעל המאור (אמנם, גם בעל המאור לא הזכיר שיש מחבר סדר עבודה שהבין כמותו).

ה'מקדש דוד' (ר' דוד רפפורט) כותב שגם לשיטת מורו של הריטב"א, הסובר שכהן הדיוט כשר לכל עבודות קרבן התמיד, והוא יכול לעשות כל עבודה ועבודה מעבודות התמיד. כיון שיש הלכה למשה מסיני שהכהן הגדול צריך חמש טבילות ועשרה קידושי ידיים ורגליים, שנעשים עם החלפת בגדי הכהונה. מתוכם החלפת בגדים אחת אמורה להיות לצורך קרבן התמיד, שנעשה בבגדי זהב. לכן אף שבכל עבודה באופן פרטי, מותר גם לכהן הדיוט לעבוד, חייבת להיות לפחות עבודה אחת של התמיד שבה הכהן הגדול יעבוד. (בכך הוא מבאר גם מדוע הכהן הגדול יכול להתחנך בעבודות התמיד, למרות שהם כשרות בכהן אחר, כיון שיש לפחות עבודה אחת שלא ניתן לעשותה ע"י כהן אחר).

סיכום: הגמרא אמרה שהמירוק אינו נחשב לעבודה, כי אז לא היה כהן אחר ממרק את השחיטה. תוס' אומר שגם שחיטה שכשרה בזר, צריכה להיות לכתחילה (או מדרבנן) בכהן גדול. או שיתכן שגם בקרבן התמיד שהשחיטה בו כשרה בזר, המירוק אם היה נחשב לעבודה היה פסול בכהן אחר. כהן אחרן הגדול יכול להתחנך בעבודות התמיד, למרות שהם כשרות בכהן אחר, כיון שיש לפחות עבודה אחת שלא נית ןלעשותה יעבוד.בן התמיד, ר"ן כותב שלמרות שהמירוק כשר בכהן אחר, ישנה עדיפות שהכהן הגדול יעשה אותו. אמנם מורו של הריטב"א שמדאורייתא כל עבודה שאינה מיוחדת ליום כיפור כשרה בכהן אחר, ורק מדרבנן צריך גם בקרבן התמיד כהן גדול גם בעבודות שאינם השחיטה, וזאת רק לכתחילה. המקדש דוד מעיר שגם לשיטתו בגלל ההלכה למשה מסיני צריך הכהן הגדול לעשות איזו עבודה מעבודות קרבן התמיד.

בעל המאור אומר שאין שום עבודה שכשרה ביום הכיפורים באדם שאינו כהן גדול. ורמב"ן במלחמות חולק וסובר שעבודות לילה, ועוד עבודות קטנות כשרות בכהן אחר, ולכן היו פייסות גם ביום כיפור עצמו. המחלוקת ביניהם מתבטאת גם במחלוקת בין הפיוט 'אמיץ כח', לפיוט 'אתה כוננת'.