אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

יומא לט ע"א

בדף לט. שנינו: "תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם. שנאמר 'ולא תטמאו בהם וְנִטְמֵתֶם בם' (ויקרא יא, מג); אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם", כך הנוסח בדפוסים שלנו.

אבל הענין תמוה: הצורה 'ונִטַּמְטֵם' בשני טיתי"ן היא לשון יחיד נסתר, ואינה מתקשרת עם 'ונטמאתם' שהיא פניה אל רבים נוכחים.

כמדומה שהמהרש"א על אתר מנסה לפתור קושי זה, בהעירו "מדכתיב ונטמתם חסר א', דרשוהו מלשון טמטום, והת' מתחלף בט' באותיות דטלנ"ת". נראה מדבריו שאין לנקד 'ונִטַּמְטֵם' בצירי הטי"ת השניה כמו שניקדנו, אלא 'ונִטַּמְטֶם' בסגול, כלומר: בעצם היה אמור להיות כאן תי"ו, אלא שהדרשה קוראת אותו כטי"ת כדי לרמוז כאן את ענין הטמטום.

אמנם בכל כתבי היד של הגמרא, זולת כ"י פטרבורג, הנוסח הוא "אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם". והדרשה פשוטה ובהירה מאוד! היא מיוסדת על חסרון הא' שבמילה 'וְנִטְמֵתֶם' והכוונה היא שיש לקוראה 'וְנִטַּמְתֶּם' – הטי"ת בפתח והמ"ם בשווא (ראה בהגהות מהדורת עוז והדר). אין צורך בשני טיתי"ן משום שהמילה 'טמטום' היא הכפלה של השורש טמ"ה, כמו בפסוק "נִטְמִינוּ בעיניכם" (איוב יח, ג) שפירושו 'נחשבנו בעיניכם טמונים' כפי שכותבים רש"י ומפרשים נוספים על אתר.

הענין מבואר בלשון רד"ק בספר השורשים (ערך טמה): "ובדברי רבותינו ז"ל נכפלו הפ"א והעי"ן בזה הלשון באמרם (יומא לט.), 'מטמטם את הלב'... וכן זכרוהו כפול העי"ן לבדה באמרם (שבת עג:), היתה לו גומא וטממה".

לפי זה הדרשה פשוטה מאוד: הקריאה 'וְנִטַּמְתֶּם' מכילה כבר את הוראת הטמטום, ואין צורך לטי"ת הכפולה.

*

כאמור, רוב מוחלט של כתבי היד אינו גורס 'ונטמטם'. הנוסח בדפוסים שלנו הוא מדפוס ונציה. ונראה שבעצם אין מחלוקת בין הנוסחאות.

הדרשה כאמור בנויה על כך שכתוב 'וְנִטְמֵתֶם' בלי אל"ף, חריגות זו היא הסיבה לדרשת 'אל תקרי' זו, המשנה את הניקוד אך לא את הכתיב. ברם בכתבי יד לא מנוקדים קשה להבין מה 'אל תקרי' ומה 'תקרי', שהרי אם לא מסמנים ניקוד, המשפט הוא "אל תקרי ונטמתם אלא ונטמתם".

רוב כתבי היד פתרו את הבעיה כך: הם כתבו "אל תקרי ונטמאתם", אף שבאמת לא כתוב כך כלל! אבל כך הם הדגישו כיצד אין לקרוא. אין לקרוא את המ"ם בצירי אלא בשוא. לעומת זאת נוסח דפוס ונציה כתב 'ונטמטם' בטי"ת, ובכך הדגיש שיש לקרוא 'וְנִטַּמְתֶּם' בתי"ו דגושה הנשמעת כטי"ת, ולא וְנִטְמֵתֶם בתי"ו רפה. אין כאן חילוק של משמעות בין הנוסחאות אלא שתי צורות להדגיש את הענין.

*

הרד"ק בשרשיו שם מבין שהצורה 'וְנִטְמֵתֶם' - כפי שהיא נקודה בלשון המקרא – משמעתה סתימה ואטימה ולא טומאה! משום שהשורש הוא טמ"ה ולא טמ"א! לפי דבריו נצטרך לומר שה'אל תקרי' אינו דרשה אלא הוראה להבנה נכונה: אל תקרי [=תבין] 'ונטמאתם' מלשון טומאה, אלא 'וְנִטְמֵתֶם' מלשון הטמנה ואטימה. (והבנת הרד"ק היא נפקא מינה להלכתא, ראה על כך ב'תשובה מאהבה' חלק א סימן נא).

הסבר זה בדברי הגמרא נראה עולה רק לפי נוסח כתבי היד שאפשר לפותרו כמו שכתבנו: אל תבין את הפסוק מענין טומאה, כאילו כתוב 'ונטמאתם' והאל"ף חסרה שלא כדין, אלא הבן אותו נכונה: וְנִטְמֵתֶם' הוא לשון אטימה, כמו 'נטמינו בעיניכם' שבאיוב. אבל בנוסח הדפוסים קשה להעמיס את פירוש רד"ק.