סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 854
 

"ואלו טרף בקלפי והעלה שני גורלות"

יומא לט ע"א

בשו"ע אור"ח סי' תקפ"ה סע' א' אומר הרמ"א "וטוב לתקוע בצד ימין אם אפשר לתקוע בכך", ז"א שיש להעדיף לתקוע בצד ימין של הפה ולהחזיק את השופר כך שיטה לצד ימין, וכפי שמסביר המג"א משום דכתיב "והשטן עומד על ימינו לשטנו". על דברי רמ"א אלו נשאלה שאלה הלכתית מעניינת המופיעה בכמה שו"תים באחרונים, בשו"ע בסי' תקפ"א הל' א' מובא ברמ"א וידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא, שיתפלל בימים הנוראים. המ"ב בס"ק י"א מביא בשם השל"ה וראוי שגם בעל התוקע יהיה ירא שמים היודע את כוונת התקיעות ופרקו נאה ואהוב על הבריות, הרי לנו שתי הלכות הנוגעות לבעל התוקע, צריך להיות ירא שמים וצריך לדעת לתקוע בצד ימין של פיו. מה עושים כאשר נמצאים שני בעלי תקיעה, כשאחד מהם אמנם ירא שמים אבל אינו מסוגל לתקוע בצד ימין של הפה, ואילו הבעל תוקע השני יודע לתקוע בצד ימין אך אינו ירא שמים כאותו בעל תוקע ראשון, איזה בעל תוקע להעדיף.

תשובה מעניינת לשאלה זו מופיעה בספר "דובב מישרים" לגאון מצ'ובין בח"ב סי' לח תשובתו מסתמכת על דברי המשנה טרף בקלפי והעלה שני גורלות על שני השעירים. אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל, הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. הכה"ג הוא זה שנוטל בשתי ידיו את הפתקים עליהם כתובים לשם ולעזאזל כשלימינו של הכה"ג עומד הסגן ומשמאלו ראש בית אב, אומרת המשנה אם של שם עלה בימינו, הסגן אומר לו אישי כה"ג הגבה ימינך, ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו אישי כה"ג הגבה שמאלך. הגמ' מביאה ברייתא בה נאמרת דעה אחרת, וכך נאמר בה, "תניא ר"י אומר משום רבי אליעזר הסגן וכה"ג מכניסים ידם בקלפי", ז"א בניגוד לדעת התנא במש, שהכה"ג הוא זה שמוציא מן הקלפי את שני הפתקים, סבור רבי יהודה משמו של רבי אליעזר שהסגן והכה"ג הם שמוציאים את הפתקים כשכל אחד מהם מוציא רק פתק אחד. והגמ' מסבירה את טעמי המחלוקת, רבי יהודה משום רבי אליעזר סבר שיש להעדיף את ימינו של הסגן של הכה"ג, ועדיף שכ"א מהם ישתמש בידו הימנית, שהרי עקרי העבודה נעשית ביד ימין, ולמרות שיש עלינו להשתמש ביד נוספת, ידו של הסגן שהיא פחותה בקדושתה מידו של הכה"ג מ"מ יש להעדיף את ימינו של הסגן על שמאלו של הכה"ג, אבל התנא של המשנה (והגמ' אומרת שהתנא הוא) רבי חנינא סגן הכהנים סבור ששמאלו של הכה"ג שווה במעלתה לימינו של הסגן, טוען הרב מצ'ובין כיון שנפסק להלכה ברמב"ם בפ"ג מהלכות עבודת יוה"כ הל' א' כדעתו של התנא במשנתינו, שהכ"ג מכניס שתי ידיו לקלפי, נמצא שלהלכה יוצא ששמאלו של הכה"ג משתווה במעלתה לימינו של הסגן, ומכאן טוען הגאון מצ'ובין ראיה מכרעת לשאלה שבאה לפניו, נכון שאותו ת"ח וירא שמים אינו מסוגל לתקוע בצד ימין של פיו, אבל כיון שהוא בעצמותו חשוב יותר מן התוקע השני הרי שהשמאל שלו חשובה לא פחות כמו הימין של השני, וכיון שתקיעה מירא שמים הרי זה מעיקר הדין ואילו לתקוע בצד ימין זה רק מעלה ברור שיש להעדיף את התוקע הת"ח למרות שאינו יכול לתקוע בצד ימין שהרי שמאלו של פיו משתווה לימינו של היהודי הפשוט.

בסיום תשובתו אומר הגאון כך: אבל אין לעשות קטטה בשביל דברים כאלה והחכם עיניו בראשו שלא יצמח מזה חו"ח מחלוקת, ויותר מזה מבואר בספר חסידים אות תשס"א אם יש בעיר הגון ושאינו הגון שיודעים לתקוע בשופר, יתנו להגון לתקוע ובלבד שלא יהיה מחלוקת בדבר, משמע שאם יהיה מחל' בדבר עדיף ליתן התקיעה אפ' למי שאינו הגון. הרי לנו הכרעה גאונית בתוספת מוסרית חשובה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)