סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 854
 

"ואלו לגנאי...בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב"

יומא לח ע"א

בענין מחיקת שמות קודש נאמר בפר' "ראה" "לא תעשון כן לה' אלקיכם" והגמ' לומדת מפסוק זה שיש איסור דאורייתא למחוק את השם הקדוש, המנחת חנוך במצוה תל"ז בין השאר שואל כך:

כאשר סופר צריך לכתוב בתפילין או במזוזה את השם הקדוש י.ה.ו.ה. יש כאן לכאורה שלב של מחיקת השם שהרי מתבאר שכאשר אדם מוסיף לשם כתוב אות נוספת שמשנה את משמעות הכתב ומעתה אין כאן שם השם גם זה בכלל מחיקה. מעתה כיוון שאחד משמותיו של הקב"ה הוא י.ה. כאשר יכתוב את השם המלא י.ה.ו.ה. יש כאן לכאורה שלב של מחיקת השם, כאשר הסופר גמר לכתוב י.ה. והוא ממשיך לכתוב "ו" לפני שכתב את ה- "ה" האחרונה, בשלב הזה של כתיבת י.ה.ו. יש כאן מחיקת השם, נכתב קודם י.ה. שהוא שם ועכשיו כאשר נכתבה האות "ו" נמחק השם של י.ה. אמנם כאשר יוסיף את ה- "ה" האחרונה יהיה שם בשלמות אבל אם ניתן היה לחסוך את השלב הזה היה על חז"ל לתקן כל תקון שבעולם שיכול לחסוך שלב של מחיקת השם, ומדוע לא מצינו תקנת חז"ל שיכתבו את השם בצורה הפוכה, יכתבו קודם את ה- "ה" האחרונה ואת ה- "ו" לפניה ואח"כ את ה- "ה" וה-"י" הראשונה ובזה אין שום חשש, מה שאין כן במצב הקיים כאשר מוסיפים את ה- "ו" יש כאן מחיקת שם. והרי עלול להיות שלסופר יקרה איזה אונס וישאר השם מחוק ולא יספיק לכתוב את ה- ,ה" האחרונה. וכפי שלמדנו במס' נדרים שלא יאמר אדם לה' חטאת שמא יאמר לה' וישתוק ונמצא שם שמים לבטלה. רוצה המנ"ח להסיק מכאן שמשום ששם ה' אינו יכול להכתב אלא כסידרו ואין אפשרות לכתוב את השם בכתיבה הפוכה. ומכאן מתקיף המנ"ח כמה אחרונים ובינהם הנוב"י, שטענו שאין צורך לכתוב את השם דוקא כסידרו ושם שנכתב שלא כסדרו אף הוא כשר.

ע"פ מסקנתו ההלכתית של בעל המנ"ח מוסיף הוא להסביר בטוב טעם ודעת את דברי הגמ' אצלנו, נאמר במשנה שבן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב, ועליו נאמר ושם רשעים ירקב. הגמ' בדף לח: מסבירה מהו מעשה הכתב אותו לא רצה בן קמצר ללמד, וכך אומרת הגמ' "ת"ר... אמרו עליו שהיה נוטל 4 קולמוסין בין אצבעותיו ואם היתה תיבה של ד' אותיות היה כותבה בבת אחת. שואל המנ"ח מה המעלה בכתיבה ב- 4 קולמוסין ומדוע היו צריכים ללמוד ממנו כיצד לעשות את מעשה הכתב, אבל ע"פ מה שכתבתי לעיל ניחא דהיה כותב שם הקדוש בבת אחת ולא היה כאן קלקול אף לא לרגע אחד, מה שאין כן כשאינו יכול לכתוב בבת אחת אי אפשר לכתוב בשלמות. ע"כ מזכירים אותו לגנאי, ז"א אליבא דהמנ"ח גדלותו של בן קמצר היתה בכך שכאשר הוא כתב את שם ה' לא היתה שום בעיה של מחיקת השם, השלב של בין ה- "ה" ל- "ה" האחרונה כאשר האות "ו" נכתבת ביניהם לא היה שלב ביניים ארבעת האותיות נכתבו בבת אחת. ואכן מעלה גדולה היתה בכתיבה זו, כיון שכל כותב שמו של השם חייב לעבור את השלב של מחיקת השם, כיון שכאשר כותבים שם שלא כסידרו השם פסול, אין לנו אפשרות אחרת, אבל אם כולם היו יכולים ללמוד מבן קמצר כיצד לכתוב ב- 4 קולמוסין בבת אחת, ניתן היה לחסוך את השלב של מחיקת השם, ולכן מזכירים את בן קמצר לגנאי על כך שלא רצה ללמד אומנות זו.

תירוץ מענין שכתב האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת על קוש' הראשונים על סמך דברי מנ"ח אלו בפר' פקודי בשמות לט פס' ל', נאמר על ציץ נזר הקודש "ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קודש להשם", בספר חסידים החדש מופיעה קוש' ראשונים מענינת, מדוע נאמר ויכתבו בלשון רבים כלום לא יכל סופר יחיד לכתוב על הציץ את המילים "קודש להשם" היה על הפסוק לומר ויכתוב עליו, כמו שנאמר שם בשאר הדברים שלא צורכים עבודת ציבור, וישם אותם על כתפות האפוד" ויעש את האפוד וכי"ב. בעל האמרי אמת אומר: מסתבר שכאשר כתבו על הציץ קודש לה' רצו לכתוב את המלים הקדושות הללו בצורה שאין בה שום פקפוק, אדם יחיד שיכתוב להשם יעבור כאשר הוא כותב את האות "ו" על שלב בלתי נמנע של מחיקת השם, כדי למנוע מחיקת השם כתבו את שם השם ארבעה סופרים וכ"א מהם כתב אות אחת, מן השם הקדוש, וכך הצליחו להתגבר על הבעיה של השלב של מחיקת השם.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)