|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
וחלגלוגות, והביצים, והגרגיר – בן-חרדל מצוי
"דתנו רבנן: חמשה דברים מביאים את האדם לידי טומאה, ואלו הן: השום והשחלים, וחלגלוגות, והביצים, והגרגיר. ויצא אחד אל השדה ללקט ארת, תנא משמיה דרבי מאיר: זה גרגיר. אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן אורות? שמאירות את העינים. אמר רב הונא: המוצא גרגיר אם יכול לאכלו אוכלו, ואם לאו מעבירו על גבי עיניו. אמר רב פפא: בגרגירא מצרנאה" (יומא, יח ע"ב)פירוש: "דְּתָּנוּ רַבָּנָן [ששנו חכמים]: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי טוּמְאָה בקרי, וְאֵלּוּ הֶן: הַשּׁוּם וְהַשַּׁחֲלַיִם וַחֲלַגְלוֹגוֹת וְהַבֵּיצִים וְהַגַּרְגִּיר. כיון שהוזכר הגרגיר מביאים את הכתוב: "וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט ארת" תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ [שנה החכם משמו] של ר' מֵאִיר: "אורות" אלה זֶה הצמח הקרוי "גַּרְגִּיר". אָמַר ר' יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן "אוֹרוֹת" לפי שֶׁמְּאִירוֹת אֶת הָעֵינַיִם שמועילות לבריאות העין. אָמַר רַב הוּנָא: הַמּוֹצֵא גַּרְגִּיר, אִם יָכוֹל לְאָכְלוֹ אוֹכְלוֹ, וְאִם לָאו שאינו יכול לאכלו, לפחות מַעֲבִירוֹ עַל גַּבֵּי עֵינָיו ואף זה מועיל לו. אָמַר רַב פַּפָּא: דברים אלה אמורים דווקא בְּגַרְגִּירָא מִצְרָנָאָה [בגרגיר הגדל על המיצר] הגבול שבין השדות, שמקום זה פנוי מזרעים אחרים ולכך גדל הוא שם ברוב כוח, ומשובח ביותר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: בן-חרדל מצוי שם באנגלית: Rocket (צרפתית) או Arugula שם מדעי: Eruca sativa
שם נרדף במקורות: אורות, גרגיר, גרגירא
נושא מרכזי לעיון: לזיהוי האורות והגרגיר
לריכוז המאמרים שנכתבו על החרדל לחצו כאן.
תקציר: רוב המפרשים והחוקרים מזהים את השם המקראי "אורות" כצמח גרגיר הנקרא היום בן חרדל מצוי. ברפואה העממית הוא שימש כתרופה לדלקות עיניים כמתואר בגמרא. לצמח תכונות מעוררות תשוקה (Aphrodisiac) ומשפיע "כמרבה טומאה" ולכן נאסר לכהן הגדול בערב יום כיפור (על פי הגהת הגר"א) ולזב, בימי ספירת שבעת נקיים, יש להימנע ממנו. תוצאות ניסויים שנעשו לאחרונה בבעלי חיים, בעלי מערכת רבייה דומה לאדם, עולים בקנה אחד עם דברי הגמרא ועם המסורת העממית הנמשכת כבר מהעת העתיקה. פירושים אחרים לשם "אורות" הם ירקות באופן כללי או הצמח חלמית.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אורות מוזכרים במקרא פעם בודדת בפסוק: "ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וכו'" (מלכים ב', ד ל"ט). לשיטת רבי מאיר אורות הם הצמח הנקרא גרגיר. בערוך (ערך "גרגר") מובאות גרסאות נוספות לשם גרגיר והן "גרגל" ו"גרגד". לדעת רבי יוחנן צמח זה מועיל לבריאות העין ומתוך סוגייתנו אנו לומדים שהגרגיר גם מרבה טומאת קרי ולכן נאסר לכהן הגדול בערב יום כיפור (על פי הגהת הגר"א), ולזב, בימי ספירת שבעת נקיים, יש להימנע ממנו. הגרגיר נאכל הן כירק והן כזרעים כדברי המשנה (מעשרות, פ"ד מ"ה): "... וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים והגרגיר בלבד" והתוספתא (שביעית, ליברמן, פ"ב הלכה ט'): "השחליים והגרגיר שזרעו לזרע מתעשרין זרע וירק, זרע לירקן מתעשרין ירק וזרע וכו'". נאכלו עליו העסיסיים החריפים וזרעיו שטעמם כחרדל שימשו כתחליף לפלפל. בגמרא בעירובין (כח ע"ב) אנו מוצאים: "זרע גרגיר למאי חזי? אמר רבי יוחנן: שכן ראשונים שלא היה להן פלפלין, שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי"(1). מדברי המשנה בשביעית (פ"ט מ"א) ניתן להסיק שהיו שני מיני גרגיר. מין אחד גידלו כגידול חקלאי ואילו השני היה גידול בר ולכן היה פטור ממעשרות: "הפיגם והירבוזין השוטים והחלגלוגית, כוסבר שבהרים, והכרפס שבנהרות, והגרגר של אפר פטורין מן המעשרות וכו'". י. פליקס מזהה בעקבות ע. לעף את "גרגיר של אפר" עם מין אחר ממשפחת המצליבים הנקרא "טוריים מצויים". צמח זה הוא עשב חד שנתי נפוץ בארץ בעל פרחים לבנים ותרמילים שבתוכם ערוכים הזרעים בשני טורים. עלי הטוריים נאכלים על ידי הבדווים והפלחים.
הגרגיר מזוהה בוודאות עם הצמח בן חרדל מצוי כפי שאנו מוצאים בין פרשני אירופה ופרשני ארצות ערב. בסוגייתנו מפרש רש"י "הגרגיר - ארוג"א" וכך מפרש גם במסכת שבת (קט ע"א). במסכת (עבודה זרה, י ע"ב) בסוגיה העוסקת בדו-שיח בן רבי ואנטונינוס שעסק בגורלה של בתו של אנטונינוס שחטאה כתב רש"י (על פי הנוסח שלפנינו): "שדר ליה - אנטונינוס לרבי עשב ששמו גרגירא רוק"א בלע"ז והבין רבי מה לי ולעשב הזה ודאי סימנא הוא דשלח לי גרגירא נגררה ונמשך לב גירא עם הנואפים יודע היה ללמוד אנטונינוס"(2). לדעת ד"ר משה קטן (3) גם במסכת ע"ז יש לגרוס בפירוש רש"י "אורוג"א" במקום "רוק"א". למעשה אין צורך להגיה את דברי רש"י משום ששני לע"זים אלו הם שמות נרדפים של בן חרדל. מפרשים נוספים: רא"ש (שביעית, פ"ט מ"א): "גרגר - אורוג"ה", רע"ב: "גרגיר - אוריג"א בלע"ז". הרמב"ם בפיהמ"ש (מעשרות, פ"ד מ"ה): "וגרגיר - אלגרגיר" ורע"ב (שם) מביא את הפירוש בשתי השפות: "הגרגיר - כך שמו בערבי, ובלע"ז אירוג"א. והלכה כחכמים". גם בימינו נקרא הצמח בן חרדל בערבית בשם ג'רג'יר.
בן-חרדל הוא צמח חד שנתי ממשפחת המצליבים הפורח מינואר עד אפריל. הפרח גדול, אורך עלי הכותרת כ - 2 ס"מ וצבעם צהוב או קרם. סימנם הבולט הוא היותם מעורקים בסגול. התפרחת אשכול, והיא מתארכת עם הפריחה, כך שהפרט פורח במשך תקופה ארוכה. הפרי סרגלי באורך 3 ס"מ, בקצהו מקור חסר זרעים דמוי חרב שאינו נפתח. עליו הגדולים והשסועים דומים לעלי צנון. לצמח יש טעם חרדל חריף וזרעיו משמשים כתבלין במקום פלפל. העלים נאכלים חיים כצמח סלט בתוספת לירקות שאינם חריפים. הצמח עשיר בוויטמין C ואשלגן. מהזרעים ניתן הפיק שמן. כיום הצמח מתורבת ונמכר בכמויות גדולות באופן מסחרי, גם בארצות הרחוקות מבית הגידול הטבעי שלו.
תכונותיו הפרמקולוגיות של הגרגיראגב איזכור הגרגיר כמרבה טומאה מרחיבה הסוגייה בתכונה רפואית שונה של צמח זה: "ויצא אחד אל השדה ללקט ארת, תנא משמיה דרבי מאיר: זה גרגיר. אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן אורות? שמאירות את העינים. אמר רב הונא: המוצא גרגיר אם יכול לאכלו אוכלו, ואם לאו מעבירו על גבי עיניו. אמר רב פפא: בגרגירא מצרנאה" (יומא יח ע"א). מפרש רש"י: "השחלין - קרש"ין חלגלוגות פולפו"ר הגרגיר ארוג"א מצרנאה הגדל על המיצר, שאין סביבותיו זרע אחר שיכחיש כחו". על סגולתו של בן-חרדל לסייע בחולי עיניים אנו לומדים מגמרא נוספת: "אמר רב יוסף: כוסברתא אין בה משום רפואה. אמר רב ששת: כשות אין בהן משום רפואה. אמר רב יוסף: כוסברתא אפילו לדידי קשה לי. אמר רב ששת: גרגירא אפילו לדידי מעלי וכו'" (שבת, קט ע"א). על פי קטע זה רב ששת שהיה סגי נהור מספר שהגרגיר הועיל אפילו לו. גם פליניוס הזקן (4) מציין שהגרגיר מסייע לראיה. בערבית נקרא הצמח "קורת אל-עין" כלומר מנוחת העין. ברפואה העממית החל מהעת העתיקה ועד ימינו שימש הגרגיר כתרופה לדלקות עיניים.
תכונה חשובה של הצמח העולה מתוך הסוגיה היא היות הגרגיר בעל תכונות מעוררות תשוקה (aphrodisiac). כאמור, בגלל תכונה זו הוא אסור למאכל לכהן הגדול לקראת יום כיפור. השפעה זו של הגרגיר על מערכת הרבייה של האדם מוזכרת במקורות רבים (יהודים, קלאסיים ואיסלמיים) ומקובלת כאמת רפואית. מחקרים רבים נעשו בבעלי חיים (חולדות ועכברים שלהם מערכת רבייה דומה לאדם) על מנת לזהות את ההשפעות הספציפיות של הגרגיר ואת מנגנוני הפעולה שלו. התברר שהוא משפיע על רמת האנדרוגנים בגוף למשל הטסטוסטרון ועל פרמטרים רבים נוספים הקשורים להצלחת רבייה שאחד מהם הקשור לענייננו הוא כמות תאי הזרע ורמת התנועתיות שלהם.
|