סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 853
"פשט ירד וטבל... אם היה כ"ג זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן"
יומא לא ע"ב
הגמ' בדף ל"ד: מתארת כיצד היו מחממים את המקווה של הכה"ג ביום הכיפורים. "אששיות של ברזל היו מחמין מערב יוה"כ ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן" ז"א שהיו מחממים חתיכות ברזל מעיוה"כ השומרות על חומן, וביו"כ היו מטילים את אותן אששיות אל תוך המקווה, ועי"כ פגה צינת המים.
המנ"ח במוסך השבת מצווה ל"ט סעי' י"א במלאכת מבשל שואל קושי' עצומה על חדוש הילכתי שחדש המג"א בסי' שי"ח בס"ק ל"ה, המג"א טוען: שגוש חתיכת בשר כל זמן שהוא רותח, למרות שאינו בכלי ראשון והעבירו אותו אפי' ל – 4 או 5 כלים אעפ"כ כל זמן שהוא רותח כשיבוא במגע עם צונן, הוא יבשל כדי קליפה את הצונן ולא נאמר ההיתר של כלי שני אינו מבשל אלא בדבר לח ולא בדבר גוש. דברי המג"א יוצרים נ"מ רבות הלכה למעשה, שהרבה אנשים לא יודעים, כגון: דרכם של בני אדם לקחת חתיכת עוף או מאכל אחר כשהוא רותח לשים אותו בצלחת על גבי רוטב קר, או מים בם נשטפה הצלחת ולא נוגבה כראוי או על גבי רוטב של מלפפון חמוץ וכו', אליבא דהמג"א חתיכת גוש רותח תמיד יבשל כדי קליפה לח צונן אא"כ תיפסק רתיכתו. שואל המנ"ח: "א"כ צא התפרנס לן המש' ביומא ל"ד דאששיות של ברזל היו מטילים לתוך המקווה של כ"ג והאששיות המלובנות וודאי בישלו כדי קליפה במים אליבא דהמ"א וצע"ג". החזו"א באו"ח משום קושי' עצומה זו סבור שאיסורו של המג"א בענין דבר גוש לא נאמר אלא דווקא כאשר נותנים את דבר הגוש לתוך רוטב או משהו שומני המתבשל בקלות, אבל לתוך מים פשוטים אין איסור לתת דבר גוש, והדבר גוש אינו מבשל כדי קליפה, ולכן שפיר עשו שהטילו אששיות של ברזל לתוך המקווה של הכה"ג, אבל גם תירוצו של החזו"א תמוה מסברא, ועמדו האחרונים על דברי החזו"א, והשאירו את קושית המנ"ח בצע"ג
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
