הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רישא מציעתא וסיפא - תנאים שונים

יומא טו ע"א

רב פפא אמר: לא קשיא; הא - רבנן, הא - אבא שאול. במאי אוקימתא למתניתין דהכא - כרבנן, פייס - כאבא שאול, אימא סיפא: הביאו לו את התמיד, קרצו, ומרק אחר שחיטה על ידו. נכנס להקטיר את הקטורת ולהיטיב את הנרות - אתאן לרבנן. רישא וסיפא רבנן, ומציעתא אבא שאול? - 
אמר לך רב פפא: אין, רישא וסיפא רבנן, ומציעתא אבא שאול. 
בשלמא אביי לא אמר כרב פפא - רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול לא מוקים לה. 
אלא רב פפא, מאי טעמא לא אמר כאביי? - 
אמר לך: תנא ברישא הטבת שתי נרות, והדר הטבת חמש נרות. 
ואביי אמר לך: אורויי בעלמא הוא דקא מורי, וסדרא הא הדר תני ליה. 

1.
רש"י מסכת יומא דף טו עמוד א:

רישא וסיפא - דסדר יומא רבנן וכו' בתמיה, [דכל מסכת זו כמשנה אחת, שעסוקה כולה בסדר כמות שהן הפסוקים סדורין והולכין].

בדיון בגמרא הכוונה ל"רישא" - משנתנו שבפרק ראשון, "מציעתא" - המשנה בפרק שני, ו"סיפא" - המשנה בפרק שלישי [ביומא דף לא עמוד ב]. ועל כך אומר כאן רש"י שכל מסכת יומא נחשבת כמשנה אחת כי כולה עוסקת בנושא אחד של סדר העבודה בבית המקדש.

2.
לפי הביאור ב"שוטנשטיין" הערה 10 משמע שכוונת רש"י היא שלא הגיוני [לפי שאלת הגמרא על רב פפא] שבמשנה אחת [ארוכה] תתחלף שיטת התנאים ממשנה למשנה. ואביי אמנם סובר כקושיית הגמרא על רב פפא, ואילו רב פפא עצמו לא מקבל קושיה זו ואומר שאמנם כך, הרישא והסיפא "כרבנן" וה"מציעתא" - כאבא שאול. אלא שהגמרא מוסיפה מדוע בכל זאת רב פפא לא מקבל את הסברו של אביי.

2.1
ובלשון הגמרא:

בשלמא אביי לא אמר כרב פפא - רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול לא מוקים לה.
אלא רב פפא, מאי טעמא לא אמר כאביי?

מלשון הגמרא משמע שהסברו של רב פפא הוא הסבר קלוש - "לא מוקים לה"!
"רישא וסיפא... ומציעתא..." - 29 מופעים בש"ס. כולל כפולים. פעמים רבות התשובה היא שאמנם כן - "אין". ברוב המופעים מדובר כבסוגייתנו בחכמים שונים, ולפעמים [ב 13 מופעים] מדובר באוקימתות שונות. והרבה כפולים כי בא כקושיה ומייד בא גם כתרוץ.

3.
הערה א: הרי בש"ס יש מאות רבות של מחלוקות בין אמוראים, וברוב רובם של המקרים הגמרא לא שואלת על כל דעה מדוע איננה סוברת כדעת החולק! ומה המיוחד בסוגייתנו!

4.
אלא ניתן להסביר שגם לדעת רב פפא "אין סדר למשנה" [ניסוח חופשי] ויתכן שרישא וסיפא - רבנן, ומציעתא - אבא שאול, אבל כל זה נאמר רק כשאין תרוץ טוב יותר [כאילו שרק בדיעבד ובשעת הדחק אומרים תרוץ מעין זה של רב פפא], ולכן הגמרא היתה צריכה להסביר מדוע רב פפא לא מקבל את הסברו של אביי ומעדיף את ההסבר שלו.

5.
מהנ"ל יוצא אפוא, שההסבר של רב פפא אינו מכח מסורת שהיתה בידו שכך היא שיטת התנאים [דהיינו איזו משנה מתאימה לשיטת תנא מסויים - רבנן או אבא שאול], אלא הוא הסיק זאת מכח דיון וסברא שלו, ומסקנה זו נראית הגיונית, שהרי לא הגיוני שרב פפא שחי בדור החמישי של האמוראים דווקא לו תהיה מסורת של תנאים שאמרו משניות מסויימות.

6.
לפי אביי בפרק הראשון "מוזכרים" רק הנושאים הנדונים ולא בהכרח בהקפדה על הסדר המדוייק של העבודה במקדש. [ראה ב"שוטנשטיין", הערה 11]

7.
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד עו, ששיטת רב פפא [במסכת מנחות] היא, שעדיף לדחוק משנה אחת בשני פירושים [אוקימתות] וכדעת תנא אחד [כלומר להעמיד רישא וסיפא בשני מקרים שונים] מלפרשה בפירוש אחד ושנחלקו בו תנאים. ולכאורה נראה שזה סותר את דברי רב פפא כאן. אלא יש לומר שמהגמרא במנחות משמע שמדובר רק במשנה אחת ממש, אבל כאן שמדובר בכמה משניות במסכת יומא, שאמנם - כדעת רש"י נחשבים כמשנה אחת - עדיף דווקא ההסבר של רב פפא בסוגייתנו.

8.
לגבי סעיף 7 יש להדגיש שמוכח מכל זה שהאפשרויות השונות [האם לפרש משנה אחת כעוסקת בשתי אוקימתות שונות, או כשתי דעות] נובעות מסברת האמורא ולא מכח מסורת שהיתה לו [קצת קשה לומר, שהכלל בבחירת אחת האפשרויות הוא זה שהאמורא קיבל ממסורת קדומה].

9.
מכל הדיון הנ"ל משמע שכנראה המשניות העתיקות, כגון מסכת תמיד ומסכת יומא הועברו במסורת כמשנה אחת ארוכה ורק בתקופה מאוחרת יותר [על ידי התנאים או אולי רק על ידי רבי יהודה הנשיא, או אולי אף מאוחר יותר - על ידי האמוראים] חילקוה לפרקים ולמשניות "ממוספרות". 

תגובות