פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה"
לטיבה של שבועה זו
יומא יח ע"ב
בשו"ת מהרי"ט (א, קכז) מבואר שהאומר לחבירו צא והקדש שור משווריי אין זה הקדש, משום שאמירה זו נחשבת כ'מילי', ומילי לא מימסרי לשליח, ולפי שאף בשליח ראשון אומרים מילי לא מימסרן.
ובמכתב תורה שנשלח אל ה'אמרי אמת' מגור, הקשה השואל על דברי המהרי"ט, ממשנתנו שזקני בית דין השביעו את הכהן גדול ואמרו לו אנו שלוחי בית דין, והלא שבועה גם היא הוי מילי ואיך מועיל בזה שליחות.
וה'אמרי אמת' השיב ('מכתבי תורה', ו) שהנה בגמרא לקמן (יט, ב) אמרו משביעין אנו עליך על דעתנו ועל דעת בית דין, ואם כן יש לומר שגם במשנה שאמרו אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחינו וכו' התכוונו על דעת בית דין ולא מטעם שליחות.
ועוד הוסיף שגם בלא טעם זה יש לומר שכיון שהדבר מוטל על כל אחד מישראל, אין צריך לזה רשות ושליחות כמו בקידושין וגירושין.
וכתב עוד "ולולי דמסתפינא הייתי אומר שענין השבועה לא הוי שבועה ממש, אלא הכוונה לגזירה ואזהרה וכעין דכתיב (שיר השירים ב, ז) "השבעתי אתכם בנות ירושלים דאין הכוונה שבועה ממש". ולפי זה מיושבת קושיית המפרשים שהקשו מה מהני השבועה, והלא לדעת הצדוקים צריך לתקן הקטורת על המחתה מבחוץ, ואם כן לשיטתם לא חלה השבועה כי הרי זה נשבע לבטל את המצוה. גם קשה שלא כתוב במשנה שהכהן ענה אמן, ובלא אמן לא חלה השבועה במושבע מפי אחרים כמבואר בשבועות (כט, ב). גם קשה לשיטת הפוסקים הסוברים שצריך שבועה בשם (כמבואר בר"ן ריש נדרים), וכאן לא היה שם, שהלשון מי ששיכן שמו בבית הזה אינו ענין שם כמבואר בתוספות בפרק ראשון מברכות (יב, א ד"ה ברכה) עיין שם. אך לפי הנ"ל שהשבועה כאן אינו ענין שבועה - הכל מיושב.
