סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 852
"תנא מעולם לא שנה אדם בה...(בקטורת) מפני שמעשרת"
יומא כו ע"א
וברמ"א ביו"ד הלכות מילה בסי' רס"ה סעי' י"א. אומר הרמ"א: ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, זאת אומרת הסנדק עדיף שמקדימים את הסנדק לפני המוהל לתת לו עליה לקרוא לו לתורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת, כך מביא הרמ"א שכתב המהר"ל בשם רבינו פרץ, ולכן נוהגים שלא לתת שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת בואו והפיסו, וכפי שביאר הש"ך שהכוונה שאין כופלים לתת בניו, לכבד אותו בסנדקאות, אלא אצל כל בן יבחר לעצמו סנדק אחר, מכיון שהסנדק דומה למי שמקטיר קטורת, וכמו שבקטורת היו מפייסים חדשים לקטורת בואו והפיסו, כך ראוי לכבד לכל בן סנדק אחר. ובביאור הגר"א שם בס"ק מ"ה אומר: אמנם שענינו של הסנדק מפורש במדרשים שהוא דומה למזבח והתינוק שמלים דומה לקרבן, וכמו שהוא מביא גם מהזוהר הקדוש, אבל על מה שאומר הרמ"א שלכן נוהגים שלא לתת שני ילדים לבעל ברית אחד (פירושו לסנדק אחד), על זה אומר הגר"א: דבריו אין להם שחר, שאם הטעם הוא כמו בקטורת כיון שהקטורת מעשירה וגם כאן זה מעשיר, מאי טעמא מאדם אחד דווקא, למה רק אותו אדם לא יתן שני בנים שלו לאותו סנדק, היה צריך להיות שמי שזכה אי פעם בסנדקאות לא יהיה סנדק פעם שניה, ולעולם אומר הגאון: לא ראינו סנדק שהתעשר, אלא המנהג הוא ע"פ צוואת ר' יהודה החסיד, כך סובר הגאון. הנודע ביהודה בתשובותיו (יו"ד סי' פ"ו) נשאל השואל בענין זה, והנוד"ב מביא את דברי רבינו פרץ שהביא המהרי"ל שזה רק כעין אסמכתא לתת טעם על מה שנמנעים מלכבד אחד בשני בנים, ובגוף הדבר שהמהרי"ל מדמה מצוה זו להקטיר קטורת, שואל גם הנוד"ב שעל אף שאמנם במדרש מדמים את הירכיים של הסנדק עליו מלים את התינוק למזבח, אבל אכתי מנין לו לדמות את זה למזבח הפנימי שעליו מקטירים קטורת, ויותר מזה היה ראוי לדמות את הסנדק למזבח החיצון ואת דם הברית לדם הקרבנות שמקומם על מזבח החיצון, והרי בכל הקרבנות לא היו מצריכים דווקא כהנים חדשים רק לפייס השלישי היו אומרים חדשים לקטורת בואו והפיסו. לכן אומר הנוד"ב שרבינו פרץ והמהרי"ל יש להם אסמכתא לדמות את המצוה הזאת לקטורת, ממדרש שמובא בילקוט שמעוני בסוף פרשת לך לך, שבשעה שמל אברהם אבינו את ילידי ביתו העמידם בגבעת הערלות, וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחם לפני הקב"ה כקטורת הסמים וכעולה שהיא כליל לאישים, וזה אסמכתא וראיה שענין המילה הוא כהקטרת הקטורת.
אלא שהוא עדיין שואל: שאין ללמוד מקטורת לענין שתהיה מעשרת ולהקפיד על חדשים כמו בקטורת, שהרי הגמ' ביומא הקשתה אי הכי עולה נמי, והגמ' תירצה הא שכיח והא לא שכיח. ורש"י פירש: שמסתבר שהעשירות הובטחה לקטורת שהיא לא מצויה ולא לעולה שמצויה, וא"כ אפי' אם נאמר שברית מילה דומה לקטורת, ה"ז רק בקטורת שלא היה בכל העולם רק במקדש פעמיים בכל יום, אבל ברית מילה יש בכל גבול ישראל בכל יום הרבה מאוד, א"כ מסתמא לא מתייחסת העשירות לדבר המצוי הרבה. אלא שהוא עצמו אמנם מביא מהתוס' ישנים: שלפי פירושם גם עולה מעשרת אף שהיא מצויה, והוא דן בזה לתרץ שלכן אומרים שהסנדק מתעשר כמו בקטורת ולא המוהל, על אף שהמוהל דומה למי שמקטיר את הקטורת, משום שאצל המוהל מצוי הרבה בריתות יותר מאשר מצוי לאדם שמקבל סנדקאות, כך דן בזה הנוד"ב. אלא שהוא מביא מה שהשואל שאל (אותה קושיא שהבאנו גם מביאור הגר"א), שא"כ היה צריך להיות שמי שכבר נתכבד אי פעם בסנדקאות לעולם לא יהיה סנדק פעמיים, כמו שבקטורת לא שנה בה אדם מימיו.
על זה מתרץ הנו"ב: שבאמת יש תימא בדברי רבינו פרץ, איך הוא מדמה את הסנדקאות לקטורת, בשלמא קטורת, הרי זו עבודה שמסורה לבני אהרן וכל הכהנים שוים בה לעבוד את עבודת הקטורת, ולכן כולם שותפים, ולא היו מניחים שכהן אחד יקטיר פעמיים, משא"כ בסנדקאות אפי' שנאמר שהיא מעשרת מ"מ אבי הבן ששייכת לו המצוה ובידו לכבד ולתת את העשירות של סנדקאות משלו למי שהוא רוצה אפי' כמה פעמים, למה שלא יוכל, כך הסביר הנוד"ב,
אלא שהוא עצמו אומר: שבמדינת פולין אין מדקדקין בזה, ובהרבה מקומות הרב הקבוע הוא זה שהחיוב לתת לו סנדקאות תמיד, וגם פה בקהילתנו אומר הנוד"ב אין כהנים מקפידים בזה.
(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)
