הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ריש לקיש והשראת שכינה

יומא ט ע"ב

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: ראשונים שנתגלה עונם - נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם - לא נתגלה קצם.
אמר רבי יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים. -
אמר ליה ריש לקיש: אדרבה, אחרונים עדיפי, אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות - קא עסקי בתורה!
אמר ליה: בירה תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים.
שאלו את רבי אלעזר: ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? - אמר להם: תנו עיניכם בבירה. איכא דאמרי, אמר להם: עידיכם בירה.
ריש לקיש הוי סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא.
אמר ליה: אלהא! סנינא לכו, דכתיב +שיר השירים ח+ אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו.
מאי ארז? אמר עולא: ססמגור. מאי ססמגור? אמר רבי אבא: בת קול. כדתניא: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול.
וריש לקיש מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה? ומה רבי (אליעזר) +מסורת הש"ס: [אלעזר]+ דמרא דארעא דישראל הוה, ולא הוה משתעי ריש לקיש בהדיה, דמאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי, בהדי רבה בר בר חנה משתעי?
אמר רב פפא: שדי גברא בינייהו, או ריש לקיש הוה וזעירי, או רבה בר בר חנה הוה ורבי אלעזר.
כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה: לאו היינו טעמא, אי נמי סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני, דכתיב +בראשית ט+ יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם.
 

1.

מכל הסוגיה משמע שסדר גדולת החכמים הינה: ריש לקיש; זעירי; רבי אלעזר; רבה בר ברב חנה.

2.
התנהגותו של ריש לקיש הינה "חריגה" ביותר בשני עניינים:

2.1
אמר לבני בבל שהם אשמים בכך שאין שכינה שורה בישראל [אלא רק "בת קול"] מכיוון שלא עלו עם עזרא לארץ ישראל. וקשה, מדוע רבה בר בר חנה אשם בכך, הרי ה"אשמה" היא על דורו של עזרא!

2.2
ריש לקיש לא היה מדבר עם תלמידי חכמים בענייני חולין [בעניין זה מסכימים כל הפרשנים]. אחד ההסברים הוא כדי שאנשים לא יחשבו שריש לקיש "מאמין" דווקא לאדם מסויים לעניין שניתן להלוות לאותו אדם בלי עדים [ועל זה יש דיון בפרשנים].

3.
כמו כן ריש לקיש חשב בתחילה שדורות אחרונים חשובים יותר מדורות ראשונים [של בית ראשון].

4.
ונראה אולי לומר: ריש לקיש סבר שניתן היה להחזיר את השכינה גם בתקופתו, הוא "האשים" את רבה בר בר חנה מפני שריש לקיש סבר שאפילו שבימי עזרא לא עלו כל יהודים לארץ ישראל הרי שבתקופה הנוכחית - בתקופת תלמידי רבי יוחנן - יכולים עדיין לתקן את המצב על ידי כך, שרבה בר בר חנה וחכמי בבל יעלו לארץ. אמנם רבה בר בר חנה עצמו כבר עלה מבבל לארץ ישראל ולמד אצל רבי יוחנן, אבל טענת ריש לקיש היא, מדוע עלה לבד ולא העלה עימו את שאר חכמי בבל!

4.1
 וריש לקיש עצמו רצה לתרום אף הוא להחזרת השכינה על ידי התנהגותו המיוחדת להיות שרוי אך ורק בתורה ולא לדבר עם שום אדם [מלבד עם זעירי] בענייני חולין!