גליון: "אַבְרֵךְ" - מאוצרות שר התורה רבי יוסף ענגיל זצ"ל
גליון ב, כסלו תשעד לפ"ק, מדור "מרגניתא דבי רב"
המו"ל: מכון "אוהבי תורה" לההדרת ספרי הגאון זצ"ל - מאנסי יצ"ו
ביאור בהא דיום הכיפורים נקרא 'יומא רבה'
ומסכת יומא נקראת 'יומא' סתם
יומא ב ע"א
יש לפרש הא דאיתא בראש השנה (כא.), דיום הכיפורים נקרא 'יומא רבה'. וזה, על שם היותו גדול באיכות מכל הימים, דלבני אדם נחשב גם איסור מלאכה דיום הכיפורים חמור משבת, כמבואר בתוספות חולין (קא: ד"ה הזיד), ואף לפי האמת דשבת חמור דבסקילה, מכל מקום היינו רק איסור מלאכה, אבל עצם היום יש לומר דגדול באיכותו משבת, מפאת היות בו גם חיוב עינוי ובכרת, והוא גם כן יום כפרה. ועיין מדרש (ראה תפארת יוסף פרשת בא עמוד רס הערה תרנ ד"ה ובענין) על הכתוב (תהלים קלט, טז) ימים יוצרו ולו אחד בהם, והובא בילקוט (תהלים שם רמז תתפח), דיש מאן דאמר שם דזה יום הכיפורים, הרי דיום הכיפורים יום מיוחד - למאן דאמר הנ"ל - מכל הימים, ואף מן השבתות.
ויש לפרש עוד, דנקרא 'יומא רבה' דהיינו יום גדול, על פי ספר הפרדס לרש"י (סימן יז), דכתב בטעם שנקרא שבת שלפני הפסח 'שבת הגדול', לפי שהחכם דורש הלכות פסח, ושוהין העם הרבה בבית הכנסת, ונראה להם היום ארוך וגדול, ועל כן קראו שמו 'גדול', שכן מנהג בני אדם שאין הולכין לכאן ולכאן כל היום, אלא יושבין במקום אחד כו' לומר כמה זה יום גדול, עכ"ל. ועל כן גם יום הכיפורים דממהרין לבוא ומאחרין לצאת, ואין זה בשום יום, כמבואר במגילה (כג.), והטעם משום דנפיש סידורא דיומא עיין שם, על כן נקרא גם יום הכיפורים בפי בני אדם 'יום גדול'. (ושוב ראיתי במהרי"ל הלכות שלשים יום קודם הפסח אות א, וז"ל: וזהו אחד מן הטעמים שנקרא 'שבת הגדול', על דרך שנקרא יום כיפורים 'צומא רבא', לפי שמאריכין בו בתפלה ובתחינות, כך מאריכין שבת הגדול בדרשה כו', עכ"ל).
והנה, ממה שנקראת 'מסכת יומא' בשם 'יומא' סתם, משמע דיום הכיפורים נקרא גם כן סתם 'יומא'. ויש גם לזה טעם על פי הבראשית רבה (ב, ג) על הכתוב (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, עיין שם דיש שם מאן דאמר דזה יום הכיפורים, ועל כן כיון שיום הכיפורים רמוז ביום הראשון שבעולם, לכן נקרא סתם 'יומא', כמו שנקראת מצות מילה - 'אמירה' סתם, הואיל וקדמה לשאר אמירות, כמבואר ברש"י שבת (קל. ד"ה שש).
גליוני הש"ס ראש השנה כא. ד"ה יומא
