סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הקדש לבית הבית - בימינו; רבי שמעון - מתחשב בכוונת האדם

שקלים כב ע"א-ע"ב


השקלים והביכורים אינן נוהגין אלא בפני הבית אבל מעשר דגן ומעשר בהמה ובכורות נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קודש ר"ש אומר האומר ביכורים קודש אינן קודש:
גמ' ...
שקלים וביכורים וכו': הא שקלים קדשו רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בין אלו ובין אלו לא קדשו
תני גר בזמן הזה צריך להביא קינו ריבעת כסף אר"ש ביטלה ר' יוחנן בן זכאי מפני התקלה מהו מפני התקלה כהדא דתני אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות בזמן הזה
ואם הקדיש או העריך או החרים או הגביה הכסות תישרף הבהמה תיעקר כיצד נועל בפניה הדלת והיא מתה מאיליה והמעות ילכו לים המלח:
עבר והקדיש מן מה דאמר ר"ש ביטלה ר' יוחנן בן זכאי מפני התקלה הדא אמרה עבר והקדיש קדשו רבי יודה ענתודרייא בעי קומי רבי יוסי הכא את אמר קדשו והכא את אמר לא קדשו
א"ל תמן לכך אין מקדישין לכתחילה לפי שמצוה להקריב מתרומה חדשה והיאך ה"ל ישנה והכא מאי אית לך למימר האי ישנה היא לגבי הקדשות אחרים וקינו של גר אינו צריך חדשה ואם הקדיש קדוש ויניחנה עד שיבנה בית המקדש שמא יבנה הבית כבראשונה ותתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן והכא מאי אית לך רב המנונא ורב אדא בר אהבה בשם רב הלכה כר"ש (רב אדא ורב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב הלכה כר"ש):

רמב"ם הלכות שקלים פרק א הלכה ח:

השקלים אינן נוהגין אלא בפני הבית, ובזמן שבית המקדש קיים נותנין את השקלים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אין נוהגין.

רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה טז

המקדיש שקלו לבדק הבית הרי זו קדש, הקדיש בכורים לבדק הבית אינן קדש, אבל אם הקדישן הכהן אחר שבאו לידו הרי אלו קדש.

כסף משנה הלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה טז:

[טז] המקדיש שקלו לבדק הבית וכו'. בסוף מסכת שקלים המקדיש שקלים וביכורים ה"ז קדש ר"ש אומר האומר ביכורים קדש אינם קדש. ומ"ש אבל אם הקדישן הכהן לאחר שבאו לידו וכו':

משמע מה"כסף משנה" שמסביר שהרמב"ם מכריע כדעת רבי שמעון במשנתנו, שאם הפריש בזמן הזה ביכורים אינו חל כלל, ואם הפריש תרומה לבדק הבית [כך מסביר הרמב"ם את המושג במשנתנו "המקדיש שקלו"] חל בדיעבד.
והפרשנים דני בקשר בין כל הנ"ל לדין הגר שמוזכר בסוגייתנו.

בסוף הסוגיה קובעת הגמרא:

רב המנונא ורב אדא בר אהבה בשם רב הלכה כר"ש (רב אדא ורב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב הלכה כר"ש):

כלומר, הגמרא מכריעה כדעת רבי שמעון. מתוך הנחה שבאמת הכוונה היא שההכרעה היא כרבי שמעון במשנתנו יש לשאול הרי הכלל הוא שבדרך כלל ההלכה במשנה היא כדעת תנא קמא נגד דעתו של תנא יחיד שחולק במשנה על דעת תנא קמא, ואם כן מדוע נפסק בסוגייתנו כרבי שמעון. התשובה היא פשוטה: לאמוראים יש זכות וסמכות להכריע במחלוקת במשנה בניגוד לכללי ההכרעה ה"רגילים" שתקפים רק כאשר אין בגמרא הכרעה אחרת ובסוגייתנו האמוראים אומרים בשם "רב" שהלכה כרבי שמעון דווקא. אבל בכל זאת יש לשאול מה ראו האמוראים צורך להכריע דווקא כרבי שמעון ולא כ"תנא קמא".
ונראה לי להסביר, האמוראים רב המנונא ורב אדא בר אהבה חיו בדורו של רב. זהו דור המעבר בין התנאים לאמוראים. דור שהכיר את תורתו של "רבי יהודה הנשיא" ואת שיטת עריכתו את המשניות, והם ידעו בשמו של "רב" ש"רבי" התכוון לפסוק בסוגייתנו דווקא כרבי שמעון? ומניין, מכך ש"רבי" כתב במשנה את דעת רבי שמעון ב"סתם" [כלומר בניסוח "רבי שמעון אומר" והוא לא ציטט את דברי רבי שמעון [=רבי שמעון בר יוחאי] שנאמרו על ידי רבי שמעון בן יהודה שהביא ניסוח אחר של דברי רבי שמעון [רבי שמעון בר יוחאי]. ומכח זה ש"רבי" החליט לכתוב ניסוח מסויים של רבי שמעון מכאן ראיה שכך פוסק "רבי" עצמו!

דיון בביאור השיטות בסוגייתנו ראה -
שקל הקודש - ביאור ההלכה הלכות שקלים פרק א הלכה ח

* השקלים אינן נוהגין כו'. תנן בסוף שקלים השקלים והבכורים אינן נוהגין אלא בפני הבית המקדיש שקלים ובכורים ה"ז קדש רש"א האומר בכורים קדש אינן קדש ובירו' הא שקלים קדשו (לר"ש) ר"ש בן יהודא משום ר"ש בין אלו ובין אלו לא קדשו ופריך דגבי גר בזה"ז שהפריש רביעית לקינו קאמר ר"ש דקדוש דיעבד ומשני דתמן שמא יבנה הבית כבראשונה ותתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה בא' בניסן וכ"ה בתוספתא סוף שקלים מפני מה אמרו שקלים אין נוהגין אלא בפני הבית לפי שאין תורמין מן הישנה ע"כ ולכן אפי' בדיעבד לא קדשה ומסיק בירו' הלכה כר"ש ועי' בפי' תלמיד הרשב"ש שנסתפק אם הלכה כר"ש דמתני' או כר"ש דברייתא ומסיק דלא קאי רק אקינו של גר וכ"כ בפי' רבנו משולם אבל רבנו והרע"ב כתבוה אמתני' דהלכה כר"ש והנה כל הראשונים (הרא"ש וריבב"ן ותלמיד רשב"ש ורבנו משולם ורש"ס וכן הסכים הרע"ב והגר"א) פי' דסיפא דמתני' המקדיש שקלים ובכורים קאי אמקדיש בזה"ז בדיעבד אבל רבנו והמאירי פירשוה דקאי אמקדיש שקלים ובכורים לבד"ה והביאו רבנו בפ"ז מערכין הט"ז וכבר תמהו רבים איך יפרש רבנו סוגיית הירו' (עי' חזו"א לקוטים לזרעים סי' ח' סק"ד ועוד אחרונים)
וי"ל שרבנו יפרש דר"ש בן יהודא פליג על מקדיש לבד"ה וס"ל דגם מקדיש שקלים אינו קדוש ואולי ס"ל דאינו חייב באחריותו והא דמסיק בירו' הלכה כר"ש אר"ש דמתני' קאי ולא אברייתא וכ"ה במאירי ולכן פסק רבנו כן בפ"ו מערכין הנ"ל והא דקאמר אח"כ בירו' תני גר בזה"ז כו' ענין אחר הוא ובא למפרך ארישא דמתני' השקלים אין נוהגין אלא בפני הבית משמע דגם בדיעבד לא קדשו ולמה בגר קדוש דיעבד ומשני דבשקלים הטעם כדאי' בתוספתא שאין ראוי להקרבה משום שהיא תרומה ישנה,
והנה לפי' הראשונים דמפרשי דמתני' מיירי בזה"ז והא דמסיק הלכה כר"ש לפי' תלמיד רשב"ש ורבנו משולם דקאי אקינו של גר מסתמא כאן הלכה כת"ק דדיעבד קדוש וגם להרע"ב דמפרש דהלכה כר"ש קאי אמשנתינו משמע דהלכה כר"ש דמתני' ולא כר"ש דברייתא שהרי לא הביא כלל הברייתא אמנם לפ"מ שפירשנו בדעת רבנו בפי' הירו' משמע דשקלים גם דיעבד לא קדשו בזה"ז דהא פריך עלה מקרבנו של גר דדיעבד קדוש ומשני דכאן משום תרומה חדשה לא קדשה כלל וא"כ קי"ל דגם בדיעבד לא קדש בזה"ז ולשאר הראשונים יש להסתפק אם הלכה כר"ש דמתני' או כר"ש דברייתא אם יפרשו כפי' הרע"ב דאמתני' קאי וזה דלא כמו שהבאנו בשה"ק בשם המנ"ח דגם רבנו יודה לדעת הרא"ש דדיעבד קדשו:

הערה לסיום המסכת. המשפט האחרון במסכת מביא את ההלכה כרבי שמעון - ולפי ההבנה שהכוונה לרבי שמעון במשנתנו וכפי שפסק הרמב"ם שאמנם אין להקדיש בימינו לבדק הבית אבל אם הקדיש - חל. לפי אחד ההסברים בדברי הרמב"ם - ראה הדיון ב"שקל הקודש" לעיל - יתכן שעורך הגמרא הירושלמית רוצה ללמדנו - בעזרת שיטת רבי שמעון - שלמרות החורבן יש עדיין קדושת הקדש [כמו שחלה קדושת הארץ לעניין מעשרות ואילו לעניין ביכורים הדין שונה בגלל פסוק מפורש], מתוך שאיפה ואמונה לבניית בית המקדש במהרה בימינו [ובאמת מוזכר בסוגיה הביטוי "ואם הקדיש קדוש ויניחנה עד שיבנה בית המקדש..."
הרעיון הנ"ל מתאים לשיטת רבי שמעון [=רבי שמעון בר יוחאי] שבכל דין רואה את מה שמסתתר בעומק הדין מבחינה רעיונית-עתידית לעם ישראל !
כמו כן מתאים לשיטת רבי שמעון שהלכים אמר כוונת האדם ולא לפי המעשה [כשיטת רבי יהודה], ואף כאן, למרות שלמעשה לא ניתן לממש את ההקדש הרי שפוסקים לפי כוונתו של המקדיש גם אם למעשה אין לה יישום בפועל ! [כמו שרבי שמעון פוסק לפי כוונת האדם באיסורי שבת ולכן פטור במלאכה "שאינו מתכוון"]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר