פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ואם הקדיש, קדוש ויניחנה עד שיבנה בית המקדש"
הקדיש מעות זהב עבור בית המקדש
שקלים כב ע"ב
מעשה ביהודי שלאחר ימי השואה עבר לגור באנגליה. באותה עת אחד המטבעות בהם השתמשו היה מטבע זהב בערך של ליש"ט שהיה נקרא 'סובריין'. אותו יהודי שעסק אז במסחר, נהג בכל פעם ששילמו לו במטבע כזו, להניחה בצד מתוך מחשבה להביאה לבית המקדש לכשיבנה במהרה בימינו.
לימים כאשר הצטבר אצלו סכום גדול במטבעות אלו, הריץ שאלה אל הגאון רבי יצחק צבי בערנפלד שהיה אז גאב"ד קהל מחזיקי הדת בעיר ג'נבה שבשווייץ. הגרי"צ עצמו דן בענין בהרחבה ואת השאלה כמו גם תשובתו שיגר אל הגאון רבי יעקב ברייש מציריך בעל שו"ת 'חלקת יעקב'.
והחלקת יעקב (יורה דעה, קלט) לאחר שדן בכל צדדים של השאלה מבאר כי הנה ברמ"א (יורה דעה רנח, א) נפסק שבזמן הזה כל האומר שמקדיש הכוונה לצדקה. ובפתחי תשובה שם הביא דעת הרשב"ץ שגם באומר בנוסח "הקדש לשמים", נחשב שהוקדש לעניים. אמנם הרמ"א כותב שאם בפירוש שזה לא עבור עניים אלא "עבור בית המקדש" אי אפשר להנות מהמעות האלו בשום דרך והלך אצל חכם שיתיר לו כשאר נדרים.
ומסיים בחלקת יעקב, שבנידון שלפנינו הפתרון היותר טוב, שישאל לחכם על הקדשו ולאחר מכן יתן המעות לעניים ובכך יצא חובת הכל ושכן פסק ב'חכמת אדם' (צדקה כלל קמח, ו).
