פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"מתן בסתר יכפה אף"
נתינת צדקה בלילה
שקלים טו ע"א
מעשה ביהודי שעני בן טובים התדפק על דלתו בשעת ערב מאוחרת וביקש ממנו נדבה. והנה אותו יהודי בר אוריין היה, לפיכך נעץ בו מבט באותו עני ויאמר לו "ראה נא והבינני אך על פי המקובלים איני נותן צדקה בלילה ועל כן ראה נא למחול לי". ברם, אף העני לא היה מקטלי קניא ולפיכך ביקש מאותו יהודי כי יניח לו להיכנס את הבית. "נעזוב נא את נדבתך ונלבן נא לרגעים אחדים סוגיא זו של מתן צדקה בלילה" - ביקש ממנו ואותו יהודי סבר וקיבל, הכניס את הנעי אל סלון הבית ואץ רץ את המטבח ועד מהרה שב כשבידו כוס תה מהבילה.
עד מהרה התחוור לו לבעל הבית כי אותו עני בן טובים, הרי הוא תלמיד חכם מופלג, וכה היו פתח דבריו. בסוגייתנו אמרו, רבי חיננא בר פפא הוה מפליג מצוה (צדקה) בליליא, חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא, אמר ליה, לא כן אלפן רבי, לא תסיג גבול רעך, אמר ליה, ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף, והוה מסתפי מניה וערק מן קומוי. (רב חיננא בר פפא היה מעניק צדקה בלילה. פעם אחת פגע בו שר הרוחות המושל על השדים ושאלו וכי לא לימדך רבך את הפסוק "לא תסיג גבול רעך" וכיון שהלילה ניתן בו רשות למזיקין והוא זמן שליטת מידת הדין אין לתת צדקה בלילה. אך רב חיננא ענה לו שמהפסוק "ומן בסתר יכפה אף" למדים שבכוח מצוות צדקה לכופף את ה'אף' שהם המזיקים. וראש השדים שמע ופחד וברח מלפני רב חיננא).
ומכל מקום מדברי הגמרא לפנינו מצאו האחרונים קצת סמך למה שכתב מהר"י צמח בספר 'נגיד ומצוה' (דף יט, ב), "כבר נודע כי בערבית הוא זמן הדין הגמור, ולכן אינו זמן ליתן צדקה". וכן הוא ב'שער הכוונות' (ריש דרוש א מדרושי הלילה) "ובענין הצדקה "אין צורך" לתת צדקה קודם תפלת ערבית כמו בשחרית, יען שעתה הוא זמן דינים קשים". והחיד"א ב'ברכי יוסף' (יורה דעה רמז, ב) כתב, "רבינו האר"י היה נותן צדקה לגבאי בשחרית ובמנחה, אך לא בתפלת ערבית. וכתב הרב מהר"י צמח, שגם בלילה הצדקה מועילה, אלא שאין התיקונים והכוונות שוות. והבאתי סמך לזה מהירושלמי שקלים פ"ה" - והיינו דברי הגמרא בסוגייתנו. (וביארו האחרונים (עיין שו"ת מהרש"ם ב, מג) שאף שלפנינו מבואר ששר הרוחות ברח מפני רב חיננא, היינו באופן שזו צדקה הנעשית בסתר).
והגה"ק בעל 'מנחת אלעזרק ממונקאטש בספר 'דברי תורה' (א, קיז) מביא דברי הברכי יוסף הנ"ל, וכתב, "אמנם נראה שזהו רק במצוה שאינה עוברת כגון שנותן לכיס של צדקה, שיכול ליתנה בבוקר, אבל אם נזדמן לו עני אינו פטור מלתת לו צדקה, שאיך יהיה ס"ד לומר שבלילה יעבור על לאו דלא תקפוץ את ידך וכו', ועוד כמה לאוין, והרי אמרו כל המעלים עינו מן הצדקה כאילו שופך דמים, וכמעשה דנחום איש גם זו וכו'. והכי דייק לשון "שער הכוונות" שכתב "שאין צורך" לתת צדקה בערבית כמו בשחרית. ולכן אם יבא לפניו עני בלילה בודאי שצריך לתת לו מיד, רק שטוב לעשות כמו שנהג רבינו בעל דברי חיים מצאנז, שכשהיה מצטרך לתת צדקה בלילה, היה נותן לו במתנה להכנסת כלה או לדורון דרשה וכיו"ב, כדי שלא יהיה כסתם צדקה, אלא בדרך מתנה, ואל ישוב דך נכלם".
בעל הבית נפעם מעומק עיונו של העני בן הטובים היושב בסלון ביתו, והלה המשיך לפרוס את משנתו.
בשו"ת 'ויברך דוד' (ב, קס) הביא בשם ספר 'יסוד יוסף' שכתב, שיש להכין בלילה קופה של צדקה אצל מטתו, וקודם שיישן יטיל בה מעות לצדקה. והעיר ממה שכתבו כמה אחרונים שאין ליתן צדקה בלילה, וחילק שדוקא לתת לעני עצמו שזוכה במעות מיד, אסור ליתן, מה שאין כן באופן זה. אמנם לפי דבריו של הגה"ק ממונקאטש נראה להיפך, שאם העני לפניו, הרי זו מצוה עוברת וחייב לתת לו, אבל כשנותן לקופה, שיכול לעשות כן בשחרית, יותר נכון שישלשל מעות לקופה בשחרית. ומה שדן עוד שם, שכיון שהקופה שייכת לאיזה מוסד של עניים או יתומים, נמצא כשמטיל צדקה לקופה, זוכה המוסד מיד במעות הצדקה בלילה, שכליו של אדם זוכים לו מדין חצר, וקי"ל בחו"מ (סי' ר), ובש"ך שם (סק"ז), כליו של לוקח ברשות מוכר קנה, ממילא יש להמנע מלהטיל מעות בלילה לקופת הצדקה, ולכן יתנה בפירוש שאינו מקנה המעות למוסד עד למחרת היום. ע"ש. אבל לפי האמור לעיל בשם האר"י שרק "אין צורך" לתת צדקה בערבית כמו בשחרית, ולעולם אין שום קפידא לתת צדקה בלילה, יכול לתת להדיא מעות לקופה של צדקה.
(על פי שו"ת 'יביע אומר' (ט, יורה דעה טו) למרן הגר"ע יוסף המסיים וכותב "ולכן פעמים רבות שנזדמן לנו להתרים את הקהל בסוף שיעור תורה שמתקיים בלילה, לא היינו דוחים הדבר כלל, כי הקהל מתאסף בלילה לשמוע השיעור, ומצוה גוררת מצוה, ואם לא עכשיו אימתי. ולכן היינו מתרימים את הקהל בלילה לצורך עניים ואביונים או יתומים ואלמנות וכיו"ב. וכל שכן שיש להתיר להתרים את הקהל בלילה לצורך מוסד של תורה, כגון ישיבות או תלמודי תורה, כשיש צורך דחוף להתרימם בלילה. ואף על פי שכתבנו בשם הפתח עינים שבשאר צדקה לא נכון לעשות בלילה, מכל מקום אין זה מוכרח").
