הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מחלוקת שנובעת משתי תקופות

שקלים כא ע"א

מתני' ...
אר"ש ז' דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן עכו"ם ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קריבין משלו ואם לאו קריבין משל ציבור וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קריבין משלו ואם לאו קריבין משל ציבור
ותנאי ב"ד הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל ציבור
רבי יהודה אומר משל יורשין
ושלימה היתה קריבה על המלח ועל העצים שיהו הכהנים ניאותין בהן
ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור ר' יוסי אומר המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות:
דף כא עמוד א:
רבי בא בר ממל בעי מחלפה שיטתיה דר"ש תמן אמר משל יורשין והכא אמר משל ציבור א"ר חייה בר בא ולא יאות הוא מקשה אתא רבי יעקב בר אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן דבר תורה הוא שתהא באה מן הציבור (כיון דחזי דקא מידחקה לישכה) הייתי אומר יגבו לה (מן היורשין) (כיון דחזי דפשעי בה) התקינו שתהא באה מתרומת הלישכה

1.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג הלכה כב:

מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו ועושין אותו חביתין ושלימה היתה קריבה,
מת כהן גדול קודם שיקריבו בבקר ולא מינו כהן אחר מקריבין אותו עשרון שלם בבקר ועשרון שלם בין הערבים ואין כופלין שמנה ולבונתה אף על פי שנכפלה הסלת, אלא מפרישין להם שלשה לוגי שמן וקומץ לבונה, לוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בקר ולוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בין הערבים.

2.
הרמב"ם פסק כדעת רבי יהודה במשנה שכהן גדול שמת תהא מנחתו קריבה משל היורשים.

3.
רמב"ם הלכות שקלים פרק ד הלכה ד:

גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קרבין משלו ואם לאו באין מתרומת הלשכה,
כהן גדול שמת ולא מנו אחר תחתיו מקריבין את החבתין מתרומת הלשכה. מבקרי מומים שבירושלם ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים והמלמדים להם הלכות קמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכמה הוא שכרן כמו שיפסקו להן בית דין.

בהלכה זו הרמב"ם פוסק לגמרי הפוך ממה שפסק בהלכה הקודמת, ואומר שכהן גדול שמת מביאים את מנחתו מתרומת הלשכה, כלומר משל הציבור וכדעת תנא קמא במשנתנו.

4.
סתירה זו מציג ה"לחם משנה" -
לחם משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ג הלכה כב:

[כב] מביאין היורשין עשרון שלם וכו'. תימה דבפ"ז ממסכת שקלים אמר ר"ש דתנאי ב"ד הוא דכ"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קרבה משל ציבור ורבי יהודה אמר משל יורשין ומשמע דהיינו פלוגתא דאיפליגו בפרק התכלת (דף נ"א) וכיון דרבינו ז"ל פסק כאן כר' יהודה איך פסק בהלכות שקלים פ"ד כר"ש שכתב שם דכ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה. והרב בעל כסף משנה ז"ל נתעורר שם על זה ותירץ דאגב גררא דאינך נקטיה ואצלי אינו כן. ועוד דרבינו ז"ל בפירוש המשנה בפרק התכלת כתב הלכה כר' יהודה ובפרק שביעי מהל' שקלים פסק דאין הלכה כר"י א"כ קשיא מדידיה אדידיה.

וי"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דתרי מחלוקות הוו בפרק התכלת איפליגו מן התורה אי מביא מן היורשין או משל צבור דר' יהודה אית ליה מן היורשין מן התורה ור' שמעון סבר מן התורה משל ציבור

ובפ"ז דשקלים איפליגו בתנאי בית דין דר"ש סבר מתנאי בית דין הוי משל ציבור.
וא"ת למה הוצרכו לתקנה כיון דמן התורה הוא כן כבר הקשו זה בפרק התכלת ותירצו שתי תקנות היו ור' יהודה סבר דאפילו מתנאי ב"ד אינו כן,
ורבינו ז"ל בההיא דהתכלת פסק כר' יהודה משום דקי"ל הלכה כר' יהודה לגבי ר' שמעון כדאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו
ובההיא דשקלים פסק כר"ש משום דר' יוסי משמע דאית ליה כוותיה מדפליג רבי יוסי בסיפא גבי קינין פסולות ולא פליג עליה ברישא משמע דמודה ליה וא"כ אף על גב דאיפליג עליה ר' יהודה לית לן בה דקי"ל הלכה כר' יוסי לגבי רבי יהודה וכיון שכן כאן כתב הדין שהוא מדין תורה שמביא משל יורשין ושם כתב הדין שהוא מתנאי ב"ד שהתנו ב"ד על כך דבההיא הלכתא כתב כר"ש דאמר תנאי ב"ד כן הוא מדרבי יוסי מודה ליה כדפרישית והשתא אתי שפיר דהוצרכו לחלוק ר' יהודה ורבי שמעון בתרי מחלוקות בפ' התכלת ובפ"ז דשקלים משום דהם שני ענינים חלוקים כדפרישית דאל"כ תרי מחלוקות למה לי כיון דאיפליגו חדא זימנא לא היה צריך יותר:

באופן כללי הוא מיישב, שהלכה אחת עוסקת בדין העקרוני מדין תורה - "מן היורשים" - כרבי יהודה, ובהלכה האחרת מתייחס לתקנת בית הדין [שמופיעה במשנתנו] - לוקחים משל הציבור.

5.
יוצא לפי דבריו, שהרמב"ם מתייחס בשתי הלכות שונות לשתי תקופות שונות של אותו דין! אלא שקשה על דבריו, מדוע הרמב"ם לא מפרט את שני הדברים באותה הלכה והיה יכול לומר: "מדין תורה... ותקנו חכמים..."
[ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים"]

5.1
ואולי כוונת הרמב"ם ללמדנו שדברי המשנה -

ותנאי ב"ד הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל ציבור
רבי יהודה אומר משל יורשין

לא מציינים מחלוקת [כפי הפשט] בין תנא קמא לרבי יהודה, אלא מדובר בשני דינים שונים שהיו נכונים בתקופות שונות [ועדיין קשה].