מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
נאמנות מיילדת
"נאמנת חיה (=מיילדת) נאמנת לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני... נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי, זה נתין וזה ממזר". הגמ' מגבילה כל עדות בתנאים שונים, אך מכאן שאשה- מיילדת, יכולה לקבוע בעדותה דברים משמעותיים- מי נולד ראשון, ומכאן שהוא הבכור שיזכה בירושה פי שניים. ר' עקיבא איגר (גליון הש"ס כאן), מפנה למדרש בפרשתנו (בראשית רבה [וילנא] פרשה פה, יג), הלומד מפסוק העוסק בלידת פרץ וזרח, על נאמנות מיילדת לומר את סדר הלידות: "ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה" (בראשית לח, כח). אם מספר נשים ילדו ביחד במקום אחד, המיילדת מעידה מי כהן - בנה של אשת הכהן, וכך גם באשר ללוי, לנתין ולממזר.
הר"ן (קידושין לא ע"א בדפי הרי"ף) כותב שנאמנות זו היא תקנה מדרבנן, מפני שאין דרך אחרת לבדוק את העובדות. החזון איש (אבן העזר סי' נט, כ), כותב שיש מקום לומר שהיא אף נאמנת מדאורייתא, מפני שהידיעות הללו הן מתוקף עבודתה, ואין סיבה לחשוד שהיא משקרת, מאחר שאין לה קירבה לאחד מן הנוגעים בדבר. המרדכי (יבמות אות קיז), מונה רשימה של מצבים בהם אשה יחידה נאמנת להעיד, ובתוכם גם המצבים המובאים כאן.
נראה אם כן, שאשה פסולה מלהעיד כשנדרשת עדות של שנים: "נשים פסולות לעדות מן התורה שנאמר: 'על פי שנים עדים' לשון זכר ולא לשון נקבה" (רמב"ם הל' עדות ט, ב). בנוסח חיובי ניתן לומר, שזו מצוה להעיד עדות של שנים, לאותם מקרים בהם נדרשת עדות כזו, והתורה פטרה נשים מלהעיד באופן כזה, ולכן הן פסולות. אך בעדות שיש צורך בעד אחד, אשה נאמנת. אשה נאמנת להעיד על עצמה שהיא טהורה, ועוד. מכאן שאין מדובר על פסילה גורפת של נשים מלהעיד, כי הן לא כשירות לכך, או שלא ניתן לסמוך עליהן, וכדומה. אשה יכולה לקבוע בעדותה דברים חמורים ומשמעותיים כמו מי בכור, מי כהן, או ח"ו מי ממזר, אלא שמעדות של שנים היא פטורה ומנועה.
