הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"דלא כי האי תנא" [ובסוגייתנו: "דרבי ישמעאל היא"]
שקלים י ע"א
(מתניתא דר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר אין העומר בא מן הסוריא) תמן תנינן כל קרבנות היחיד והציבור באין מן הארץ ומן חוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי לחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ רב חונה בשם רבי ירמיה דרבי ישמעאל היא דרבי ישמעאל אומר אין העומר בא מן הסוריא תמן תנינן עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי לחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות ר' חייא (חונה) בשם רבי ירמיה דרבי ישמעאל היא דרבי ישמעאל אמר אין העומר בא מן הסוריא תמן תנינן ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ר' ישמעאל כדעתיה דר' ישמעאל דאמר אין העומר בא מן הסוריא כדעתיה דאמר יצא קציר העומר שהוא מצוה:
ראה על סוגיה זו ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מח [שם דנים בכך שיש כמה "סתם משנה" בעניין] וקשור למה שכתבתי על כך במסכת מנחות דף פג -
בגמרא:
גמ'. מתני' דלא כי האי תנא; דתניא: עומר הבא מן הישן - כשר, שתי הלחם הבאות מן הישן - כשרות, אלא שחיסר מצוה; עומר, דכתיב: +ויקרא ב'+ תקריב את מנחת בכוריך, ואפילו מן העלייה; שתי הלחם, דכתיב: +ויקרא כ"ג+ ממושבותיכם תביאו, ולא מן חוצה לארץ, ממושבותיכם, ואפי' מן העלייה. הא אפיקתיה! אמר קרא תביאו, ואפי' מן העלייה. ...
1.
מהגמרא משמע שהמשנה והברייתא חלוקות. לפי המשנה אי אפשר להביא עומר ושתי הלחם מהתבואה הישנה – ואם הביא – פסול, ולפי הברייתא, אם הביא – כשר.
2.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח הלכה ב
שתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ ומן החדש שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו', לא מצאו חדש יביאו מן העליה. +/השגת הראב"ד/ שתי הלחם. א"א הלכה זו בהפך.+
מהרמב"ם משמע שפוסק כברייתא ובניגוד למשנה [לפחות לגבי "שתי הלחם"], ועל זה כנראה חולק הראב"ד.
3.
כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ח הלכה ב:
"... ורבינו פסק כברייתא ויש לתמוה למה הניח המשנה ופסק כברייתא ואפשר שלזה נתכוון הראב"ד שכתב הלכה זו בהפך עכ"ל. ואפשר שכוונתו לומר דלישנא דמתני' דקתני שאינם באים היינו לומר שאם לא הביא מהחדש פסול מדקאמר עלה מתני' דלא כי האי תנא וכיון שרבינו פוסק כברייתא לא ה"ל לתפוס בלשון המשנה, ולזו י"ל דלישנא דשאינם באים שפיר משמע לכתחלה כי מסיים בה אם הביא מן הישן כשר ומאי דדייק בגמ' מתניתין דלא כי האי תנא היינו משום דלא מסיים בה הכי.
ולענין אמאי שבק מתני' ופסק כברייתא י"ל דטעמיה משום דבגמרא מפרש טעמא דברייתא ולא פירש טעמא דמתני', ואפשר לומר עוד שרבינו מפרש דלתנא דמתניתין נמי אם הביא מן הישן כשר ולישנא דמתני' הכי משמע דהא כל קרבנות וכו' באים מן הישן היינו אפילו לכתחלה ובההוא גוונא קאמר דעומר ושתי הלחם אינם באים אלא מן החדש דהיינו לכתחילה
ומאי דקאמרה גמרא מתני' דלא כי האי תנא היינו ללמד דלתנא דברייתא לכתחילה נמי מותר להביא שתי הלחם מן הישן מדלא קתני לא יביא מן הישן ואם הביא כשר ועוד מדפלגינהו בברייתא לעומר ושתי הלחם ולא ערבינהו למיתני עומר ושתי הלחם הבאים מן הישן כשרים משמע דטעמא משום דלא שוו בדינייהו דעומר לכתחלה צריך להביא מהחדש אבל שתי הלחם לכתחלה נמי יכול להביא מן הישן לדעת הברייתא ומאי דקאמר בגמרא על הברייתא והא כתיב ראשית למצוה היינו למצוה מן המובחר ומאן דלא בעי מצוה מן המובחר יכול להביא מן הישן אף לכתחילה לתנא דברייתא אבל לתנא דמתני' לכתחילה צריך להביא מן החדש ומאי דקאמר ע"כ לא פליגי אלא בחדש היינו לכתחלה אבל אם לא מצא לכ"ע יביא מהישן ולפי פי' זה שפיר פסק רבינו כתנא דמתני' ואע"פ שרש"י בכמה לשונות הוא נזהר מפירוש זה רבינו אפשר שמפרשו:
ה"כסף משנה" נותן 2 הסברים לפסק הרמב"ם:
4.
הסבר א: מפני שהגמרא דנה ופירשה את הברייתא סימן הוא ש"עורך הגמרא" פוסק כברייתא בניגוד למשנה. ומתאים לעיקרון של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" שגובר על שאר כללי הפסיקה [כנראה זו כוונתו של ה"כסף משנה", לענ"ד].
5.
הסבר ב: ההסבר במשנה הוא כמו הברייתא – כל דין המשנה הוא רק לכתחילה...
6.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנב-רנג, שמביא הסברים שונים.
7.
ונראה אולי להוסיף [ואולי יש בזה חידוש]:
הגמרא קובעת שהדין במשנה לא מתאים לברייתא. היא משתמשת בביטוי " מתני' דלא כי האי תנא...". כל הפרשנים שמיישבים את דברי הרמב"ם לעיל, "רק" מוכיחים ממשפט זה, שהגמרא קובעת שהמשנה והברייתא אינם שוים בדיניהם. נבדוק מה אומרים בעלי הכללים.
8.
"יד מלאכי", סעיף תז:
"מתניתין דלא כי האי תנא - כל היכא דקאמר הכי - קאי במסקנא, מדלא קאמר לימא מתניתין דלא כי האי תנא,... "
כלומר, הקביעה בגמרא שמשנתנו לא תואמת את דעת התנא בברייתא – נשארת גם למסקנה ולא נדחית.
אם הגמרא היתה פורכת את הקביעה הזו, אזי, היתה פותחת את ההשוואה בביטוי "לימא.."
8.1
גם אם נאמר שנשארת הקביעה שהמשנה איננה תואמת את דברי התנא האחר בברייתא, עדיין לא ברור כיצד תיקבע ההלכה [וזו הבעיה שהעלו פרשני הרמב"ם - בסוגייתנו].
9.
עיקרון נוסף שמשתמע מהביטוי הנ"ל:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שצו
"לימא דלא כי האי תנא, לא שייך למפרך אלא היכא דתני סתמא במתניתין וכלומר לימא דסתם רבי הך מתניתין דלא כפלוני אבל היכא דקתני בהדיא דברי ר"פ לא שייך למפרך לימא דהאי תנא הוי דלא כתנא אחר, זרע יצחק עירובין פ"ב מ"ג: "
הסבר: אם הדין במשנה היה נאמר בשמו של חכם מסויים הגמרא לא היתה קובעת "מתניתין דלא כי האי תנא...", מפני שאין כלל בעיה בעובדה שיש מחלוקת בין תנאים. אולם כאשר הדין במשנה נאמר "בסתם", זאת אומרת שרבי יהודה הנשיא השמיט בכוונה את שמו של החכם, ואולי דברי המשנה נחשבים אפילו כדברי רבי מאיר על פי הכלל " 'סתם' משנה – רבי מאיר", וממילא קובעת הגמרא שרבי יהודה הנשיא עשה זאת בכוונה שלא כדעת תנא אחר בברייתא, או כ"סתם" ברייתא - בסוגייתנו.
10.
ובכלל, קשה קצת על פרשני הרמב"ם, מדוע הם לא הקשו: הרי הכלל צריך להיות שהלכה כמשנה משום הכלל העקרוני "הלכה כסתם משנה" ומשנתנו היא "סתם" – אין בה שם חכם. אבל מבחינת התרוצים: הרי מה שהם תירצו עונה גם על שאלה זו. למשל, התרוץ, שנראה הכי כללי הוא, ש"עורך הגמרא" הכריע בדיונו שהלכה כברייתא, ולכן יתכן, אמנם, שרבי יהודה הנשיא התכוון לפסוק כמשנה – בניגוד לברייתא, אבל לא כך הכריעו "עורכי הגמרא".
10.1
ואולי אפשר לומר: כאשר בברייתא אין מחלוקת [ולא מוזכר כלל שם תנא] והגמרא קובעת "מתניתין דלא כי האי תנא", כוונת הגמרא לפסוק כברייתא ולא כמשנה – ומתאים לפסק הרמב"ם [ולא משמע כך מה"יד מלאכי"].
