סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 849
 

"רבי יהודה אמר אף אשה אחרת מתקינין לו"

יומא ב ע"א

הירושלמי במס' ביכורים פ"ג ה"ג על הנאמר בפר' תולדות "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה". שואל הירושלמי וכי מחלת שמה, והלא בשמת שמה, אלא מלמד שנמחלו לו כל עוונותיו, ומכאן לחתן שמוחלים לו כל עוונותיו. על סמך דברי ירושלמי זה נפסק בשו"ע אבה"ע ס' ס"א סע' ב', "ונהגו שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם" [הרמ"א] ומביא שם את הבית שמואל בשם הב"ח "ונהגו שהחתן והכלה מתענים. כתב במהר"ם מינץ משם שהוא יום סליחה ונמחלים עוונותיהם "ובפ"ת שם ס"ק ט' הביא את מנהג העולם שהחתן והכלה כאשר הם מתפללים מנחה ביום חופתם קודם עקירת רגליהם נוהגים לומר את כל סדר הווידוי כדרך שמתפללים ביו"כ.

האחרונים האריכו לדון בגדר מחילה זו של חתן וכלה ביום חופתם, בין השאר דנים האחרונים האם מחילה זו של יום החופה נחשבת למחילה גמורה שאינה צריכה כפרה אחרת, או שלמרות שלחתן והכלה מוחלים להם על עוונותיהם אין זו מחילה רגילה כמחילת יו"כ וכד', ועדיין חתן וכלה ביום חפתם זקוקים למחילה. ובשיירי כנסת הגדולה הביא נ"מ מעשית לשאלה זו באדם שנשא אשה בעיו"כ [במקום בו נוהגים לשאת נשים אפ' בתשרי], האם צריכים החתן והכלה להתוודות את וידוי יוה"כ ביום הכיפורים הסמוך לנישואיהם, האם אנו אומרים שכיוון שיום החופה מחל להם על כל עוונותיהם שוב אינם צריכים להתוודות, שהרי הם מחולים ועומדים, או דלמא, למרות שיום החופה הוא יום מחילה אבל עדיין אין זו מחילה כמחילת יוה"כ, והם צריכים וידוי. הוכחה חריפה ומעניינת לצד השני הביא פעם ה"בית ישראל" זצ"ל מגור בשיחתו עם הרב מטש'בין. נאמר במשנה שלדעת רב יהודה כשם שמתקינים לכה"ג כהן נוסף שעתיד למלא את מקומו אם יארע לו אונס, כך גם מתקינים לו אשה אחרת, שמא יארע לה איזה אונס, וכיון שנאמר בתורה "וכפר בעדו ובעד ביתו" הרי שכה"ג ביוה"כ חייב להיות נשוי ואשתו צריכה להתכפר בקרבן שלו, ברגע שלכה"ג אין אשה חסר במכפר של יוה"כ, ולכן סבר ר' יהודה שיש להתקין לו אשה אחרת.

הגמ' בדף י"ג דנה כיצד מתקינין לו אשה אחרת, שהרי אסור לכה"ג לשאת שתי נשים, משם שנאמר: "וכיפר בעדו ובעד ביתו", בית אחד אמרה תורה ולא שני בתים. תוס' בדף י"ג: ד"ה "וחדא" מביאים את שיטת הירושלמי בענין שמתקינין לו אשה אחרת, שמשמע שרק מזמינים לו שאם תמות אשתו ביוה"כ יקדש את השניה ביה"כ, לקיים וכיפר בעדו ובעד ביתו.

שואל האדמו"ר בעל "הבית ישראל" קושי' חריפה, הרי הירושלמי הוא זה שסבור שחתן מוחלים לו ביום חופתו על כל עוונותיו, ומדוע מקפידים אנו שלכה"ג תהיה אשה בעבודת יוה"כ, כדי לקיים את מה שאמר: "וכיפר בעדו ובעד ביתו", בעבודת הקרבן.

מעתה אם תמות אשתו של הכה"ג והוא ישא אשה אחרת ביה"כ, הרי ברגע שמכניסה לחופה, הוא מקבל דין של חתן, והיא מקבלת דין של כלה, חתן וכלה ביום חופתם מוחלים להם על כל עוונותיהם, שוב לא יתקיים הפסוק: "וכפר בעדו ובעד ביתו", שהרי הכה"ג ואשתו החדשה שניהם מחולים ועומדים מכח החופה, מכאן שחתן וכלה שמוחלין להם על עוונותיהם עדיין זקוקים הם לכפרת יוה"כ.

[האדמו"ר מטאלנא שליטא]