סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבי יהודה ורבי יהודה הנשיא

שקלים ט ע"א


ומהו כדון העיד ר' יהושע בן פתורה על דם נבילה שהוא טהור מהו טהור טהור מלהכשיר אבל לטמות מטמא תמן תנינן דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו ושיעור טומאתו שדמו מטמא כבשרו אמר רבי יוסי פליגי בה תרין אמוראין חד אמר טמא וחד אמר טהור מאן דאמר טמא כרבי יהודה ומ"ד טהור כר' יהושע בן פתורה (נ"א רב אבוה דאימן אחתיה דר' יהודה וכו') אמר ליה רב אבדומה דמן נחותה ויאות דרבי יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה:

סוגיה מקבילה לסוגייתנו היא במסכת מנחות דף קד.
אני מעתיק את הדברים שכתבתי בסוגייה שם:
הביטוי "מהו כדון" בירושלמי מקביל לביטוי בבבלי "מאי הוה עלה", כלומר, מהי ההלכה בדין שנדון עד כאן ולא הוכרע.

מנחות דף קד

------------

1. "מאי הוה עלה"

בגמרא:

מאי הוי עלה? אמר רב יוסף: רבי יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה ואורי ליה כשמעתיה;
דתנן, רבי יהודה אומר: ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, דם נבילות - בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין; אמר רבי יוסי בר' יהודה: אף כשטמאו בית הלל, לא טמאו אלא ברביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית.

הגמרא שואלת: מה יהיה הדין וההכרעה בשאלה שהועלתה האם דם נבלות מטמא. ורב יוסף מוכיח שרבי יהודה פוסק כבית הלל שמטמאים דם נבלות.

השאלה "מאי הוה עלה" לא הועלתה בעקבות בעיה שהועלתה בגמרא, אלא בעקבות מחלוקת תנאים שהובאה על ידי אמוראים [בעמוד הקודם].

התוס' אומר [סנהדרין דף עה], שהביטוי "מאי הוה עלה" בכל הש"ס יש אחריו תשובה. וכן בסוגייתנו.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תמב

מאי הוי עלה, לא קא בעינן אלא באמוראים שקולים
אבל גבי רב ושמואל במידי דאיסורא דסוגיין בעלמא הלכה כרב באיסורי לא שייך למבעי על זה מאי הוי עלה כ"כ הרא"ש ז"ל בפרק משילין סי' ז' הביאו מוהרש"א בהליכות אלי כלל תקמ"ב,
ולדידי איכא למידק על זה דהא בפרק הגוזל [דף] ק"א א' מצינו דבעי תלמודא מאי הוה עלה על מחלוקת רב נחמן ורב ששת גבי היורד לתוך חורבתו של חבירו וכו' אף דסוגיין דעלמא הלכה כרב נחמן בדיני דהיא היא,
ויש ליישב דהתם שאני דכיון דאותבינן עליה דרב נחמן דאמר שומעין לו מברייתא דרשב"ג ואמרינן לימא רב נחמן דאמר כבית שמאי אף על גב דדחינן הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רשב"א מאחר דלרשב"ג קיימי ב"ה דסברי אין שומעין לו דלא כרב נחמן נסתפק תלמודא אם גם בזאת סמכינן אכללא דרב נחמן אי לא ואמטו להכי בעי מאי הוי עלה
אי נמי י"ל דמשום דסתמא דתלמודא דעלה להא דר' יוחנן דיש לחלק בין בית לשדה ורב נחמן שומעין לו סתם קאמר על

ה"יד מלאכי" קובע ששאלה זו, שמנוסחת בביטוי "מאי הוה עלה", נשאלת רק בין שני אמוראים שקולים. כנראה כוונתו לכך שמדובר בין שני אמוראים שאין כלל הלכתי אחר שמכריע בין שני אמוראים אלה. והוא אומר שבמקום שיש הכרעה, הרי שיש סיבה מסויימת שלא נכריע על פי הכלל הבסיסי, ולכן מופיע הביטוי "מאי הוה עלה".

בסוגייתנו מדובר במחלוקת בין חכמי בית רבי לרבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא. אם כן, לא מדובר במחלוקת אמוראים, ולכאורה בניגוד לדברי ה"יד מלאכי". אולם בגמרא הדיון בזה הובא על ידי האמוראים רבי יצחק בר ביסנא ורב ביבי.

ממילא אין פתרון לבעיה ולכן שאלה הגמרא "מאי הוה עלה?" כך מוסבר ב"מתיבתא". אולם ב"שוטנשטיין" מסבירים שהביטוי "מאי הוי עלה" נועד לשאול: מה התרוץ על הסתירה שהגמרא הציגה בין דברי התנאים. [יש כאן לכאורה ראיה שונה של מחלוקת תנאים, האם מדובר במחלוקת או מדובר בסתירה. הסתירה היא לא בין התנאים, אלא בהלכה המשתמעת מהתנהגות "חכמים".
ב"מתיבתא", הערה א, מדייק מדברי רש"י בסוגיה, שכוונת הביטוי "מאי הוי עלה" הוא לשאול: מהו השיעור שבו דם נבילה מטמא. והוא מביא את גירסת ה"שיטה מקובצת", שכוונת הגמרא לשאול: מדוע היו צריכים חכמים לשער את דם הפרידה ברביעית הרי דם נבילות אינו מטמא [מתאים למה שהערנו, שמדובר על סתירה בהתנהגות ובפסיקת "חכמים"]

לסיכום ניתן לומר, שיש כאן משמעות נוספת לביטוי "מאי הוי עלה" [או "מאי הוה עלה"].

-------------------

2. "רבי יהודה" ו"רבי יהודה הנשיא"

בגמרא:

מאי הוי עלה? אמר רב יוסף: רבי יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה ואורי ליה כשמעתיה; דתנן, רבי יהודה אומר: ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, דם נבילות - בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין; אמר רבי יוסי ברבי יהודה: אף כשטמאו בית הלל, לא טמאו אלא ברביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית.

רב יוסף עונה שרבי יהודה שהיה הפוסק אצל רבי יהודה הנשיא פסק כדבריו, שבית הלל אומרים שדם נבילות מטמא, ורבי יוסי – בנו של רבי יהודה – הסביר את דברי אביו, שכשטמאו בית הלל הם התכוונו לשיעור רביעית.

משמע מדברי הגמרא שרב יוסף מתכוון לומר, שרבי יהודה למעשה הכריע שדם נבילה מטמא, ומתאים לשאלה של "מאי הוי עלה" שהכוונה היתה: מהו הפסק בדין של דם נבילה, מטמא או לא מטמא.

אולם בסוגיה זו נעסוק בנתון מרתק וחשוב ביותר [לדעתי].

רש"י מסכת מנחות דף קד עמוד א:

רבי יהודה בר אילעאי מוריינא דבי נשיאה הוה - והיה להם לבית רבי מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם והוא צוה להם לשערה.

רש"י מסביר ש"רבי יהודה" שמובא בדברי רב יוסף הוא התנא רבי יהודה בר אילעי [שהוא "רבי יהודה" ה"רגיל" בספרות התנאים ["סתם רבי יהודה"]
רב יוסף מגדיר את "רב יהודה" כ"מוריינא דבי נשיאה". רש"י מסביר שרבי יהודה בר אילעי היה ה"פוסק" ב"בית רבי". משמע שרבי יהודה בר אילעי חי בחיי רבי יהודה הנשיא, והוא היה ה"פוסק" המכריע של "בית רבי".
מה המשמעות של "בית רבי"? אולי מדובר על בית דינו של רבי יהודה הנשיא, ויוצא מדברי רש"י שרבי יהודה בר אילעי היה "מורה הוראות", ואולי הכוונה ל"אב בית הדין" !!!

נבדוק את דברי תוס'.
תוספות מסכת מנחות דף קד עמוד א :

מוריינא דבי נשיאה - של בית רבי ואפשר שהיה בימיו דאפי' רבי מאיר דנפטר קודם רבי יהודה כדמוכח בפרק שני דקידושין (דף נב:) היה קיים עדיין בהלולא דרבי שמעון בר רבי כדמוכח בירושלמי דביצה דעבר קמי פתחא ושמע שהיו מטפחין ואמר מחללין את השבת ואף בימי רב היה כדמשמע בפרק קמא דעירובין (דף יג:) דאמר רב האי דמחדדנא מחבריא דחמיתיה לרבי מאיר מאחוריה ויש גורסין שם רבי משום עובדא דירושלמי.

התוס' מעלה אפשרות שרבי יהודה בר אילעי באמת חי בימי רבי יהודה הנשיא, והוא מוכיח זאת מכמה עובדות:
1. רבי יהודה חי עדיין אחרי רבי מאיר.
2.רבי מאיר חי עוד בימי רבי שמעון בנו של רבי יהודה הנשיא, ואפילו האריך ימים עד חיי האמורא "רב".

[וראה ב"מנחת יהודה", שסובר שלא מדובר ב"רב" אלא ב"רבי". כלומר, רבי היה קטן בימי רבי יהודה בר אילעי [מוכח ממגילה דף כ עמוד א] וכל שכן שהיה קטן בימי רבי מאיר שנפטר לפי רבי יהודה, ואילו "רב" שהיה תלמידו של "רבי" לא ראה את רבי מאיר]

משמע שתוס' ורש"י מתכוונים לאותו דבר.
אמנם קשה לי לשון תוס': "ואפשר שהיה בימיו...". מדוע רק "אפשר", האם הוא לא מתכוון לומר שזה מוכרח להיות כמוכח מסוגייתנו.

מה שמוסכם על הפרשנים הוא, שרבי יהודה הנשיא היה תלמידו של רבי יהודה בר אילעי [ראה "סדר הדורות", כרך ב, עמוד שלה]. משמע שחי בזמנו. אבל לא ברור מכך שרבי יהודה בר אילעי היה ה"פוסק" של בית דינו של "רבי"

ולעניות דעתי הפחותה הייתי מעז להעלות השערה ולומר, שבכלל אין הכרח. וכוונת הגמרא בביטוי "מוריינא דבי נשיאה" היא לומר שרבי יהודה בר אילעי היה הפוסק בבית דינו של הנשיא בזמנו. והנשיא היה אביו של רבי יהודה הנשיא [רשב"ג]. ודברים אלה מיושבים לפי דברי ה"מנחת יהודה", שסובר, שרבי יהודה הנשיא היה קטן בימי רבי יהודה, אם כן לא יתכן שהיה "ראש המדברים" ו"מוריינא דבי נשיאה" בביתו של רבי יהודה הנשיא עצמו.

התוס' בעמוד הקודם [דף קג עמוד ב] אומר:

תוספות מסכת מנחות דף קג עמוד ב

מעשה בפרדה אחת של בית רבי - איידי דאיירי בר' יהודה ראש המדברים על ידי קיסר כדאיתא בפ' במה מדליקין (שבת דף לג:) מייתי האי עובדא דרבי יהודה מוריינא דבי נשיאה דשמא מינהו קיסר ראש על בית נשיא ובקונט' פירש משום דאיירי בשיעורין.

משמע מתוס' שמשמעות "ראש המדברים" אין הכוונה רק להיות "שר החוץ" של היהודים.

תוס' מסביר שרבי יהודה בר אילעי היה "מוריינא דבי נשיאה" כמינוי של הקיסר הרומי, שמשמעות המושג "מוריינא דבי נשיאה" זהה למשמעות המושג "ראש המדברים" [וכינוי זה של "ראש המדברים" לרבי יהודה בר אילעי מוזכר באותו עמוד [קג עמוד ב]. לומד מכך הרמ"א [שו"ת הרמ"א" סימן קכג] "שמע מינה שביד הקיסר למנות מורה ורב".

ובכל העניין יש לשאול: מדוע דווקא בסוגייתנו הגמרא מדגישה את תפקידו של רבי יהודה "כ"מוריינא דבי נשיאה", או כ"ראש המדברים"?



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר