סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רב ותלמיד; רבי עקיבא ובן עזאי

שקלים ח ע"א


רמ"א [=רבי מאיר אומר] בא' באלול ר"ה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי בן עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן א"ר חונה טעמא דר"מ עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות ר' יוסה בר רבי בון בשם רב חונה טעמא דר"א ור"ש [תהילים סה יד] לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקים יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו אלו ואלו נכנסים לדיר להתעשר
אמר בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן הא כיצד נולד לו בה' באב וה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין נולד לו בה' בתשרי וה' באב הרי אלו מצטרפין
ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו
אתא ר' ירמיה ור' מיישא בשם ר' שמואל בר רב יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם ומאן נינהו אבות העולם תנא ר' יונה קומי ר' ירמיה ר' ישמעאל ור"ע
זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה דר"ע
אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה הואיל ואלו אמרו כך ואלו אמרו כך
רבי אבון בשם ר' שמואל בר רב יצחק שמע לה מן הדא אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין
זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה לר"ע
אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין:

הגמרא מוכיחה שבן עזאי היה תלמיד-חבר של רבי עקיבא. ההוכחה היא מנוסח דבריו של בן עזאי כלפי רבי עקיבא. ובשתי הדוגמאות בן עזאי מתייחס אל רבי עקיבא לא כפי שתלמיד אמור להתייחס כלפי רבו.

בדוגמא הראשונה אמר בן עזאי: "אלו אומרים כך ואלו אומרים כך..." ולא מעדיף את רבו - רבי עקיבא.
בן עזאי מציג את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי אלעזר ורבי שמעון והוא לא מכריע במחלוקת אלא פוסק באופן שיענה על שתי השיטות. ועל כך מקשה הגמרא וכי בן עזאי בא להכריע במחלוקת בין תלמידיו? מהפרשנים משמע שהקושיה היא שבן עזאי - כמי שהיה רבם של תלמידיו - ודאי יכול היה לדעת את נימוקי הצדדים ולהכריע ביניהם ולא להחמיר כשעת שניהם. ולי נראה שאולי הקושיה יותר פשוטה, הרי כמי שהיה רבם ודאי כל אחד מהתלמידים אמר זאת מפני ששמע מרבו - בן עזאי, ואם כן, בן עזאי עצמו ודאי יכול להכריע מה הוא - בן עזאי - לימד אותם!
ועל כך עונה הגמרא, שהמחלוקת בין רבי מאיר לבין רבי אלעזר ורבי שמעון מבוססת על מחלוקת קדומה יותר של רבי ישמעאל ורבי עקיבא. ולמחלוקת זו התייחס בן עזאי באומרו שהוא לא יכול להכריע. ומכאן לומדת הגמרא שבן עזאי היה תלמיד חבר לרבי עקיבא בגלל שאמר עליו "אלו אמרו..." ולא אמר "ורבי אומר..." ומפרוש "קרבן העדה" משמע שאם רבי עקיבא היה רבו של בן עזאי הרי שבן עזאי לא יכול היה שלא לפסוק כמותו [כך משמע מדבריו].
הגמרא מכנה אותם כ"אבות העולם". מדוע דווקא בסוגייתנו כך היא מכנה את רבי ישמעאל ואת רבי עקיבא? בבבלי לא מוזכר כלל מושג זה, ובירושלמי ביטוי זה מוזכר בסוגיות מקבילות לסוגייתנו וכן ביחס לאבות, אברהם יצחק ויעקב, וכן ביחס להלל ושמאי. ולכן נראה לי לחדש ["חידוש"], שכוונת סוגייתנו לומר שהמחלוקת בסוגייתנו היא מבית המדרש של רבי עקיבא ורבי ישמעאל וכמו כן מדובר במחלוקת מיוחדת במינה, וכנראה יש בה נימוקים נסתרים שמתאימים רק ל"אבות העולם", ולכן בן עזאי לא היה יכול להכריע!

בספר "עלי תמר" שואל, הרי הרמב"ם בהקדמתו כותב שבן עזאי היה חבר של רבי מאיר ואילו מסוגייתנו משמע, שבן עזאי היה רבו של רבי מאיר, וכנראה, שהם למדו ממנו בצעירותם ולאחר מכן הם "גדלו" ונחשבו כחבריו של בן עזאי.

ובדוגמא השניה הוא פונה אל רבי עקיבא בלשון נוכח [בגוף שני]: "אלא שבאת..."

בגדרו של "תלמיד חבר" יש שיטות שונות: [הערה: בסוגייתנו לא נאמר "תלמיד חבר" אלא "תלמיד וחבר"]

רש"י מסכת עירובין דף סג עמוד א:

תלמיד חבר - חכם כמותו, אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר.

רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד ב:

תלמיד חבר - פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו והדא אמרה דלבסוף היה חבירו דקאמר ליה שבאת ולא קאמר שבא רבינו.

ודנים הראשונים מה הדינים המיוחדים שיש לתלמיד חבר ביחס למי שהוא "רק" "תלמיד". באופן כללי "תלמיד חבר " חייב פחות בכבוד רבו ממי שהוא "רק תלמיד!

לדוגמא:
תוספות מסכת ברכות דף כז עמוד ב:

והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום - פירוש כשאר בני אדם שאינו אומר שלום עליך רבי והיינו דאמרינן (ב"ק דף עג:) כדי שאילת תלמיד לרב אי נמי ההוא לכתחלה קאמר ובתלמיד חבר דשרי ככל הני דלקמן.

תוספות מסכת עירובין דף סב עמוד ב

רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא - כדמפרש הקונטרס שלא היה שם מקומו של רב הונא ובפומבדיתא היתה מקומו וצ"ל דתלמיד חבר דרב הונא הוה כמו רב המנונא דאורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא דמפרש בסמוך משום דתלמיד חבר דיליה היה אבל תלמיד גמור אין יכול להורות אפילו שלא במקום רביה

כלומר, תלמיד חבר יכול להורות הלכה במקום שרבו לא נמצא ואילו מי שהוא "רק" תלמיד לא יכול להורות הלכה בחיי רבו אפילו במקום שרבו לא נמצא.

של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:

שעט. תלמיד חבר. בכל מקום שאומר כי האי גוונא, רוצה לומר שהיו חברים תחילה ואחר כך נתחכם אחד מהם באופן שהשני נעשה תלמידו, כמו שהיה בן עזאי חבר לרבי עקיבא ונתחכם רבי עקיבא והיה בן עזאי תלמידו, ואמרו בגמרא (בבא בתרא קנח ב), בן עזאי תלמיד חבר לרבי עקיבא היה, והוי כאלו אמר נעשה תלמיד מי שהיה חבר בתחילה. אבל אין הפירוש מי שהיה תלמיד נתחכם עד שעתה נעשה חבר,
אבל הפירוש הוא, עתה נעשה תלמיד מי שהיה כבר חבר, להודיע חכמת הרב שגדלה עד שנעשה רבי, למי שהיה לו חבר בתחילה, כי לא בא להודיע גדולת חכמת התלמיד
עד כאן מצאתי. אמנם רש"י במסכת עירובין פרק הדר דף ס"ג (א ד"ה תלמיד) פירש תלמיד חבר שהוא חכם כמותו, רק שלמד ממנו דבר אחד או יותר עד כאן.

השל"ה מפרש באופן שונה מרש"י והרשב"ם לעיל. לפי דבריו מדובר בשני "חברים", ואחר מהם גדל ונהיה יותר חשוב, ועקב גדלותו נהיה "רבו" של מי שהיה חברו!

ובאופן מפורט מובא:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסד:

תלמיד חבר. דאמרינן בכולי תלמודא למדתי בו פירושים שונים מדברי הראשונים, והנה ראש המדברים בזה הנה הוא רש"י ז"ל בעירובין [דף] ס"ג א' שפירש שהוא חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר ע"כ
וכן מתבאר ממ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות ת"ת הילך לשונו בד"א ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו ה"ז תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלה הדברים עכ"ד
הן אמת דלכאורה יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דדברי הרמב"ם אלו לאו בשיטת רש"י נאמרו וחלוקים הם בפי' שהרי כפי דברי רש"י ז"ל להקרא תלמיד חבר צריך שיהיה שווה בחכמה כמותו וכמבואר בלשונו שפי' חכם כמותו וכו' וכדברי הרמב"ם ז"ל אף שלא יהיה חכם כמותו כל שלא למד ממנו רוב חכמתו בשם תלמיד חבר יקרא

ומאריך ביחס של רבי אלעזר לרבי יוחנן:

וכבר עלה בדעתי לתרץ ולומר דאף ע"ג דר"א היה תלמידו דר' יוחנן מ"מ לא למד רוב חכמתו ממנו כדאשכחן בעירובין [דף] ס"ו א' ובפרק הספינה [דף] פ"ב ב' דקרי ליה לשמואל רביה דר"א וכן משמע בפרק אין דורשין [דף] י"ג א' דקא"ל ר"א לר' אסי אי זכאי גמירתה מר' יוחנן רבך ואי רביה מובהק הוה מר' יוחנן רבינו הול"ל אמנם אחר העיון ראיתי דליתא להא מילתא שהרי מדאיקפד ר' יוחנן כולי האי על דאמר ר"א הלכה א' בבי מדרשא ולא אמרה משמיה וגם מדמהדר להו לחברייא דהוו בעו למפייסיה חברותא נמי כלומר וכי תלמידי אתם עושים כמו חברי וכמ"ש רש"י שם משמע שפיר דתלמידו גמור היה וכן מוכח תו שם להדיא ממה שפייסו ר' יעקב בר אידי ואמר לו כשם שיהושע היה יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו של משה היא אף אלעזר תלמידך יושב ודורש והכל יודעים כי שלך היא ע"כ והשתא עכצ"ל דתלמיד מובהק דר' יוחנן הוה מדהשוה אותו ליהושע שהיה תלמידו של משה וכל חכמתו ממנו למדה ולא מזולתו ולפיכך היו הכל יודעים שתורתו של ר"א של ר' יוחנן היתה אבל אי הוה אמרינן דלא למד רוב חכמתו מר' יוחנן לא היה זווגו עולה יפה עם יהושע גם לא יהיו דבריו בסתם כאילו אומרם בשם ר' יוחנן וע"ע בפרק השותפין [דף] ז' ב' דקאמר ר' יוחנן על ר"א אלעזר בני קבע בה מסמרות ופירש"י הזהר לדון כן ולא תזוז ממנה הרי דאף כשהיה ר"א גדול ודיין קרי ליה ר' יוחנן בני ש"מ דתלמידו גמור הוה וכן מצאתי עוד להתוספות בפ"ק דיומא [דף] ד' א' שלמדו מהך עובדא דיבמות שהבאתי דסתם מימרת ר"א אף על גב דלא אמרה משם ר' יוחנן רביה מסתמא ר' יוחנן אמרה ופרכינן ממימרת ר"א לר' יוחנן כאילו קשה מדידיה אדידיה וכ"כ מהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל תרכ"ה והגבוה עולה באחרונה והיא ראיה שאין להרהר אחריה דאמרינן בפרק הוציאו לו [דף] נ"ג א' וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזור פניו וילך אלא מצדד פניו והולך כי הא דר"א כד הוה מפטר מיניה דר' יוחנן כד הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין קאי ר"א אדוכתיה עד דהוה מכסי ר' יוחנן מיניה וכד הוה בעי ר"א לסגויי הוה קאזיל לאחוריה עד דהוה מכסי מיניה דר' יוחנן ע"כ ומילתא דפשיטא היא דדין זה אינו נוהג אלא בתלמיד גמור שלמד רוב חכמתו ממנו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה דת"ת והטי"ד סי' רמ"ב ס"ט שאחר שכתבו דין זה בכלל הדינים שחייב התלמיד לכבד את רבו פירשו דבריהם ואמרו דכל אותן הדברים לא נאמרו אלא ברבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו ומאחר שכן תקשי שפיר קושיין דלעיל לרש"י והנמשכים אחריו איך בירושלמי קרי לר"א תלמיד חבר דר' יוחנן אחרי אשר מצאנו ראינו שהיה בתחלה תלמידו גמור ולמד רוב חכמתו ממנו כמדובר ולי המך צ"ע אלא דאחרי אשר הוכחנו בראיות נכונות דר"א תלמיד גמור דר' יוחנן הוה חל עלינו חובת ביאור דלא יקשה בעיניך ההיא דפרק אין דורשין שהבאתי למעלה דהאי דקא"ל לר' אסי אי זכאי גמירתה מר' יוחנן רבך ולא קאמר מר"י רבינו לפי שכיון שר' אסי כבר למד מעשה מרכבה מר' יוחנן והוא אכתי לא הוה ידע לה שפיר שייך לשון רבך כלומר כבר למדך מעשה מרכבה דבערך לימוד זה הוא רבך ולא רבי כנלע"ד:

הדברים הנ"ל של ה"יד מלאכי" קשורים גם לסוגיה בדף הקודם שעסקה ביחס של רבי יוחנן לרבי אלעזר תלמידו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר