הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
קבלת תרומות מנכרים לבניין בית הכנסת
שקלים ד ע"א-ע"ב
שאלה זו היתה מאוד רלוונטית במשך הדורות: מצד אחד היו מקומות שבהם ליהודים לא היה מספיק כסף לבנות בית כנסת, ומצד שני היו כל מיני גויים שרצו לתרום כסף לבניין בית הכנסת – בין אם זה נדבה פרטית או תקציב ממשלתי. בדורנו השאלה הזו שבה ועולה מצד כל מיני גופים נוצריים אוהבי ישראל שרוצים לתמוך במדינת ישראל ותורמים כסף לצורך הקמת מבני ציבור ובתי כנסת. השאלה היא האם ניתן לקבל מהם כסף לצורך בניין בית הכנסת.
במשנה שאותה למדנו השבוע נאמר כי אין מקבלים מהגויים מחצית השקל, אבל אפשר לקבל מהם קרבנות עולה:
1. מסכת שקלים פרק א משנה ד
אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלין מידן. העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות, וחטאות, ואשמות. אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן. זה הכלל: כל שנידר ונידב מקבלין מידן. כל שאין נידר ונידב אין מקבלין מידן. וכן הוא מפורש על ידי עזרא, שנאמר "לא לכם ולנו לבנות את בית א-לוהינו".
הראיה שמביאה המשנה מעזרא עוסקת בתחילת ימי הבית השני, שהיו אנשים שנקראים כאן צרי יהודה ובנימין (הכוונה לשומרונים) שביקשו להשתתף בבניין בית המקדש, וזרובבל דחה אותם. יש שם גם משחק מלים נחמד של כתיב וקרי, כאשר הם אומרים שהם עובדים לה', ואילו המקרא מעיד שאין הדבר כך:
2. עזרא ד, א-ג
וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵא-לֹהֵיכֶם וְלוֹ (כתיב: ולא) אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה: וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵא-לֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:
בספר נחמיה נאמרו דברים דומים גם לסנבלט החורוני וחבריו, אם כי הוא בכלל לא הציע להשתתף בבניין, אלא להיפך, אבל נחמיה הבין ממנו, כנראה, שהוא ישתוק אם יתנו לו להשתתף בפרויקט, ולכן אמר לו נחמיה כי רק עם ישראל ישתתף בבניין בית המקדש, ולסנבלט וחבריו לא יהיה חלק וצדקה וזכרון בירושלים:
3. נחמיה ב, יט-כ
וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים: וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם
אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם:
במשנה, אם כן, ראינו שאין מקבלים מהגויים דברים מלבד קרבנות עולה, ואם הם מציעים לתרום כסף לבניין בית המקדש אין לקבל זאת מהם. ואולם, בגמרא שלמדנו השבוע ראינו חילוק בין תרומת כסף לבין תרומה של חפצים:
4. תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק א הלכה ד
אמר רבי יוחנן: בתחילה אין מקבלין מהן לא דבר מסויים ולא דבר שאינו מסויים ובסוף מקבלין מהן דבר מסויים ואין מקבלין מהן דבר שאינו מסויים. ר' שמעון בן לקיש אמר: בין בתחילה בין בסוף אין מקבלין מהן לא דבר מסויים ולא דבר שאינו מסויים.
מתניתא פליגא על רבי יוחנן: "אין מקבלין מהן הקדש נדבה לבדק הבית" פתר לה בין בתחילה בין בסוף ובלבד דבר מסוים, פתר לה בתחילה, שאפילו מעותיו יוליכם לים המלח.
מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש: "הכל שוין שהן נודרין ונידרין". פתר לה עולה. ניחא נודרים – עולה. נידרים עולה? - כשאמר גוי הרי עלי עולה ושמעו ישראל ואמר מה שאמר זה עלי.
ואינו מביא עמה נסכים? ומותר נסכים לא לכלי שרת אינון? נמצא מביא דבר מסויים! התיב רבי יוסי בי רבי בון והא תנינן "נערכין" וערכין לא לבדק הבית אינון? היך מה דאת אמר, תמן לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לבדק הבית, כן את אמר אף הכא לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לכלי שרת.
רבי שמעון בן לקיש פתר לה "לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו". רבי חלקיה אמר רבי סימון שאל מעתה אין מקבלים מהן לאמת המים ולחומת העיר ומגדלותיה על שם "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם".
רוב המפרשים הבינו את החילוק בין בתחילה לבין בסוף בכך שכאשר בית המקדש כבר בנוי אפשר לקבל מהם דבר שאינו מסוים, אבל כל עוד הוא לא נבנה אין לקבל מהם כלום, כי אולי כל מטרתם היא לרפות את ידי העוסקים במלאכה. לאחר שבית המקדש בנוי, אין לקבל מהם דבר מסוים כי גנאי הוא שאותו דבר ייראה וכולם ידעו שהוא הגיע מגוי.
ואולם, הרמב"ם פירש שהחילוק בין בתחילה לבין בסוף אינו לפני הבנין ולאחר שבית המקדש כבר בנוי, אלא לכתחילה ובדיעבד: לכתחילה אין לקבל מהם כלום, אבל אם כבר קיבלנו מהם דבר שאינו מסוים, לדעת ר' יוחנן אין צורך להחזיר אותו.
כך כתב הרמב"ם בפירושו למשנה:
5. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שקלים פרק א משנה ה
ופסק ההלכה שאין מקבלין מן הגוים קרבן אלא עולה הבאה בנדר ונדבה בלבד. ואמרו בתלמוד אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר ולמגדלותיה, כלומר ירושלם כמו שאמרו להם הזקנים "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם".
ובמשנה תורה כתב הרמב"ם כך:
6. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ח
עכו"ם שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחלה, ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו. היה הדבר מסויים כגון קורה או אבן מחזירין לו כדי שלא יהא להן דבר מסויים במקדש שנאמר "לא לכם ולנו" וגו'. אבל לבית הכנסת מקבלין מהן לכתחלה, והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי, ואם לא אמר טעון גניזה שמא לבו לשמים, ואין מקבלים מהם לחומת ירושלים ולא לאמת המים שבה שנאמר ולכם אין חלק וזכרון בירושלים.
לגבי הביטוי של הרמב"ם "שמא לבו לשמים", יש שכתבו שהכוונה שאולי כוונתו לקב"ה, ולכן צריך לגנוז את זה ואין זה חולין, ויש שפירשו שהכוונה שמא לבו לעבודה זרה, ולכן אין להשתמש בזה וצריך לגנוז את זה.
לסוגייתנו יש מקבילה גם בתלמוד הבבלי, (אם כי שם מובאת רק דעתו של ר' יוחנן ולא מובאת דעת ריש לקיש החולק עליה). במסגרת אותה סוגיה מובא דיון מה עושים עם הדברים שנתרמו לבית הכנסת, והאם מותר לשנות את הייעוד שלהם, ומובא חילוק בין דבר שנתרם ע"י יהודי לדבר שנתרם ע"י גוי. מוכח מכאן שגוי יכול לתרום לבית הכנסת, וזה המקור לדברי הרמב"ם שראינו לעיל:
7. תלמוד בבלי מסכת ערכין דף ו, ב
ת"ר: ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת - אסור לשנותה. סבר רבי חייא בר אבא למימר: לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה; אמר ליה רב אמי, הכי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר לשנותה, מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת, עד שלא נשתקע שם בעליה - אסור לשנותה, משנשתקע שם בעליה - מותר לשנותה. למאי? אילימא לדבר הרשות, מאי איריא עובד כוכבים? אפילו ישראל נמי! אלא לדבר מצוה, וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי, אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי. שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה, שנייה רחבא ואיקפד רבא. איכא דאמרי: שנייה רבא ואיקפיד רחבא. וא"ד: שנייה חזני דפומבדיתא, ואיקפד רחבא ואיקפד רבה. מאן דשנייה, סבר: דלא שכיח; ומאן דאיקפד, סבר: זמנין דמקרי ואתי.
מהסוגיה הזו מוכח שאפשר לקבל לבית הכנסת אפילו דבר המסוים, שהרי שעזרק תרם לבית הכנסת מנורה. ואולם, כל זה נאמר רק בתרומה לצורך בית הכנסת, אבל לצדקה אין מקבלים מהגויים, כי הגמרא אומרת שיש בזה חילול השם שהגויים מפרנסים את עניי ישראל. השו"ע כותב שגוי שנותן צדקה, יש להחזיר לו את הכסף. רק כאשר יש חשש לשלום מלכות, נותנים את הצדקה לעניי נכרים בסתר . וזה לשון השו"ע:
8. שו"ע יורה דעה סימן רנד סעיף ב
שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי נכרים בסתר, כדי שלא ישמע השר. הגה: וי"א דיעשה בהן מה שצוה לו המושל. וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה, אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת, מקבלים מהם אבל לא מן המומר.
אנחנו לא נעסוק פה בדינו של המומר, (שגם הוא רלוונטי מאוד לדורנו), אלא רק נעיר על כך שמהשו"ע מוכח שדינו חמור יותר מאשר דינו של הנכרי. ובהמשך כתב השו"ע במפורש שכאשר גוי תורם לבית הכנסת יש לקבל ממנו, ובתנאי שיודעים מה כוונתו, כפי שכתב גם הרמב"ם:
9. שו"ע יורה דעה סימן רנט סעיף ד
עובד כוכבים שהתנדב מנורה או דבר אחר לבית הכנסת, מקבלים ממנו. והוא שיאמר: בדעת ישראל הפרשתי אותה. ואם לא אמר כן, טעון גניזה.
הרב אברהם יצחק גליל, בספרו 'יד יצחק', דן בשאלה של מושל מחוז שרצה לתרום ספר תורה לבית הכנסת. השאלה היתה האם אפשר לקבל זאת ממנו, והאם אפשר גם לכתוב את שמו של הגוי על ספר התורה:
10. יד יצחק (הרב אברהם יצחק גליק, המאה ה-19, הונגריה) חלק ג סימן רעא
אודות שאלתו היות שהשר הציר הגליל שלו שאל ליהודי אחד בפעסט יען שבדעתו לכבד הקהל במתנה הגונה על כן ביקש עצתו ויעץ לו שיתן ס"ת וכלי קודש של כסף ונתן מעות ליהודי וקנה הכל ושלח הס"ת וכלי הקודש למעלתו למסור לקהל בשמו ועלה ונסתפק מעלתו כי ביורה דעה סימן רנט סעיף ד כתוב: עכו"ם שהתנדב מנורה או דבר אחר לבית הכנסת מקבלין ממנו והוא שאומר בדעת ישראל הפרשתי, ואם לא אמר כן טעון גניזה, ולכן נסתפק מעלתו...
בעיניי הדבר פשוט דהוי כאומר בדעת ישראל הפרשתי שהרי עשה כן ע"פ עצת הישראל הנ"ל שהסביר לו לכבד את הקהל בס"ת שיקראו בו בבית הכנסת, ועוד דהרי הוא נתן רק המעות וסמך על הישראל לקנותו וכן עשה, ואם כן הכל נעשה על דעת הישראל...
... ומה שכתב דאדון זה שלח גם כן כתונת ונרשם בו בכתב זהב בלשון עכו"ם שם המנדב וכתב מעלתו לאסור והביא מ"ש מהר"ם שיק י"ד סימן קעא לענין כתובת על המצבה בלשון לאומים ודאי כן הוא דאסור, ולא עוד דלא נכון לעשות הזכרת שמו אפילו בלשון הקודש, דבסימן קנד סקכ"ג כתב המג"א בשם שו"ת הרשב"א דמי שעשה היכל לבית הכנסת ורצה לכתוב שמו אין יכולים לעכב עליו דגם התורה פרסמה עושי מצוה... אבל כשהנודב עכו"ם לא שייך כל זה כמובן, ולכן מקבלים מהעכו"ם רק כשמוסרו לציבור ולא שייקרא שמו עליו, וגם הוא דבר של גנאי כמו שכתב במהר"ם שיק יו"ד סימן רלא... ולכן אם ההכרח יאלצו הקהל ליתן לו שם עולם לזכרון יכתבו כן בפנקס הקהל ודי בזה.
אומר הרב גליק שאפשר לקבל ממנו את ספר התורה, אבל אין לכתוב את שמו של התורם על ספר התורה משתי סיבות: ראשית, הוא ביקש לכתוב את שמו בלועזית, והרב גליק אומר שזה אסור (ומכאן משמע שאסור גם לכתוב באנגלית על מעיל של ספר תורה, אם כי ראיתי בתי כנסיות שעושים כן). אבל גם אם הוא היה מבקש לכתוב את שמו בעברית, אומר הרב גליק שאין לעשות כן, כי זה גנאי לציבור שעל ספר התורה שלהם יהיה כתוב שמו של הגוי, ולכן הוא מתיר רק לכתוב את הדברים בפנקס הקהל ולא על המעיל.
הרב שלמה יהודה טבק, בספרו 'תשורת שי' נשאל שאלה דומה, ומסתבר שהשואל חיפש הרבה מאוד סיבות לאסור קבלת תרומות כאלו. הרב טבק דוחה את כל הסיבות הללו, אבל בסופו של דבר נוטה שלא לקבל את התרומה הזו מסיבה אחרת: הוא חושש שאם אנחנו נקבל מהם כסף לצורך בניין בית הכנסת שלנו, יבוא יום והם יצפו לקבל מאיתנו כסף גם לצורך בניין הכנסיה שלהם, ואת זה – כמובן – לא נוכל לעשות:
11. תשורת שי (הרב שלמה יהודה טבק, המאה ה-19, רומניה) חלק א סימן טו
ששאלת בני אדם הדופקים על פתחי גויים לקבץ נדבות לצורך בנין בית הכנסת אי שפיר עבדי. וכתבת כמה טעמים לאיסור. לא נראה לי כלל מה שכתבת משום דמבזי נפשיה וחילול השם כדאיתא ביו"ד סימן מד דאין מקבלין מהם צדקה בפרהסיא מהאי טעמא, דבזיון לא שייך רק כשמקבל לצורך עצמו, וגם חילול השם לא שייך רק בפרנסת עניים דגנאי לישראל שאין מפרנסים ענייהם... וזה לא שייך כשמקבצין לצורך בנין בית הכנסת לפאר ולרומם ביתר שאת שאין לו שיעור...
ומה שכתבת דיש מראית עין שיאמרו שמקבלים לצורך עצמם אין חשש...
ומה שכתבת דיש לחוש דיְשַנּוּ המעות לצדקה ואסור משום "ביבוש קצירה", לא חשידי צבור לעשות בלתי שאלת חכם...
ומה שכתבת דאסור להשיאם עצה לעשות דבר מצוה כדאיתא בפ"ק דב"ב דף ד, נ"ל דוקא מידי דמכפר ומגן עליו דומיא דדניאל שא"ל לנבוכדנצר חטאך בצדקה פרוק והורדוס שהשיאו בבא בן בוטא לבנות ביהמ"ק לתקן מה דקטל לרבנן...
ומתורת משה רבינו ע"ה למדנו שאמר לפרעה "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה'" ופשטיה דקרא משמע שיקבל ממנו מדאמר "ועשינו לה'"...
ומה שכתבת כיון דחסד לאומים חטאת אסור משום לפני עור לא תתן מכשול לדבריו יקשה דא"כ איך מקבלין מהם צדקה בסתר? ...וע"כ המצוה מכריעו דגדולה מן החטא שעושין בו וכמ"ש תוספות בפ"ק דתענית דף יא בהא דיושב בתענית נקרא חוטא, עיי"ש. ואם כן לא הוי מכשול.
אבל חוששני דלמחר הם באים אצלנו לסייעם על בתי תפלות שלהם.
הרב ולדינברג נשאל שאלה דומה ע"י הרב קוליץ, שהיה הרב הראשי של ירושלים. הוא הביא דעה הסוברת שבית כנסת הוא כמו בית מקדש, אך הוכיח שאין הדברים נכונים, ומוכח מהרמב"ם שגם אם אין מקבלים כסף לבניין בית המקדש, אפשר לקבל כסף לבניין בית הכנסת. ואולם, הרב ולדינברג הוסיף חשש נוסף, והוא שאם נסכים לקבל מהם תרומות לצורך בניין בית הכנסת, סביר להניח שהם ישתמשו בזה לצורך מסיון או שינסו אח"כ להכניס יד ורגל גם בקביעת החלטות בנוגע להתנהלות בית הכנסת, ואת זה אסור לנו לאפשר.
בנוסף, אומר הרב ולדינברג, כל מה שאמרנו שאפשר לקבל תרומה לצורך בית הכנסת, הוא רק בערים אחרות, אבל בירושלים באופן ספציפי אסור לקבל שום תרומה, כמו שאמר נחמיה לסנבלט החורוני "וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם".
12. שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן סו
אם מותר לקבל תרומות כספיות מנכרים לבניית בית כנסת ובמיוחד לבנית בית כנסת בירושלים
לכבוד ידי"נ וידי"ע הגאון הגדול כליל המעלות וכו' כש"ת מוהר"ר יצחק קוליץ שליט"א הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בירושלים. אחדשכתר"ה באהבה וחיבה.
ע"ד ששאל אותי חו"ד אם מותר לקבל תרומות כספיות מנכרים לבניית בית כנסת...
הנה בספר שדי חמד מערכת בית הכנסת אות מ"ט מביא בשם ספר שבילי דוד חיו"ד סימן רנ"ד שהעלה דלא כן, אלא כתב, דאף דקיי"ל דעובד כו"ם שהתנדב דבר לבית הכנסת מקבלין ממנו, מ"מ לסיועי לבנין ביהכ"נ אין מקבלין ממנו, שהרי כתב הרמב"ם בה' שקלים דאין מקבלים מהם סיוע לבנין בית המקדש, ודין בית הכנסת מדרבנן כדין בית המקדש כמ"ש המג"א סוף סימן קנ"ד, ורמ"א סוף סימן קנ"ב.
והדברים ככתבם וכלשונם ראיתים כתובים לנכון בגוף הספר הנ"ז שהיה מתלמידיו הגדולים של הח"ס ז"ל, ומפורסם כאחד מגאוני זמנו.
הרי לנו שהבעל שבילי דוד כן כתב להקיש וללמוד מהנאמר לא לכם לבנות בית אלקינו, ולאסור בכזאת מדרבנן גם לגבי בנין ביהכ"נ. ולמד איפוא שכל הנאמר בשו"ע להתיר לקחת נדבות מא"י לביהכ"נ, הוא רק עבור מטלטלי ביהכ"נ, וצרכיו הפנימיים.
ובכזאת מצינו שהעלה גם בספר שו"ת זכרון יהודה (גרינוולד) סימן נ"ו, דדבר המסוים וניכר לעולם אין לקבל מעכו"ם לבנין ביהכ"נ, ומותר רק דבר שאינו מסוים כגון קורה או אבן עיי"ש.
אולם מדברי רש"י בערכין דף ו' ע"א ד"ה יגוד, שכותב בלשון "ויבננו בבית הכנסת", וכן חוזר וכותב בלשון זה בד"ה שם שלא במקומו, משמע בפשטות דס"ל שמותר גם בבנין, וכך מפרש הכ"מ בפ"ח מה' מתנות עניים ה"ח בדברי רש"י, וכן בכוונת דברי הרמב"ם שם שכותב אבל לבית הכנסת מקבלין מהן לכתחילה יעו"ש.
...והכי ראיתי בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רכ"ה ד"ה וכל זה, שכותב בפשיטות דאע"ג דאין מקבלין מהן לבנין ביהמ"ק "לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו", מ"מ לבנין ביהכ"נ שרי, ומסתמך ואזיל ע"ד רש"י בערכין, והכ"מ ממת"ע הנ"ל עיי"ש.
וניתן לחשוב ולומר שאילו ידע הבעל שבילי דוד מדעת רבו הגדול בזה אזי היה מבטל דעתו מפני דעת רבו.
...ברם אם יש מקום לחשוב כי מתחת לההתרמות הכספיות של הא"י טמונות כוונות לרעה בשורש פורה ראש ולענה כדי להשיג עי"כ אוהדים לפעולותיהם ותעמולותיהם המסיונריות, או כדי שיהא להם עי"כ דריסת רגל לחוות דיעות בתדמית ביהכנ"ס בחיצוניותו או בפנימיותו, והדומה לזה, במישירין או בעקיפין, אזי זה בבחינה של וחסד לאומים חטאת, וצריך שיהיה החכם עיניו בראשו של דבר, ולא לקבל מהם שום תרומות כספיות עבור ביהכ"נ.
...על כל האמור, לא אמנע אבל להודיע את הנלענ"ד לומר בעיקרא של זאת השאלה ההלכתית בהיכא שהמדובר בלקבל תרומות כספיות מאינו יהודי עבור בניית בית כנסת בתוככי ירושלים, והוא, דהנה הרמב"ם שם בפ"ח מה' מתנות עניים הלכה ח' פוסק עוד וז"ל: ואין מקבלים מהם לחומת ירושלים ולא לאמת המים שבה שנאמר ולכם אין חלק וזכרון בירושלים עכ"ל. למדנו מזה שישנו דין מיוחד שלא לתת לאינו יהודי חלק וזכרון בירושלים אפילו כשזה מתבטא רק בסיוע לבנין החומה או אפילו רק לחפירת אמת המים שבה. והנה הרמב"ם הרי פוסק בפ"ו מה' בית הבחירה ה' ט"ו ט"ז דירושלים כמקדש דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא אע"פ שאין שם חומות ע"ש, וא"כ הדעת נותנת כי קרוב לודאי שיש ללמוד איפוא מהאמור בה' מתנ"ע ולומר, דכשם שאין מקבלים מא"י לחומת ירושלים ולא לאמת המים שבה מנימוק של כדי שלא יהיה להם חלק וזכרון בירושלים, הוא הדין מהאי טעמא אין לקבל מהם גם נדבות עבור בנין בית הכנסת שבה כדי שלא יהיה להם חלק וזכרון בירושלים, וחלק וזכרון בבית כנסת הא הרי זה חשוב יותר מחלק וזכרון בחפירת אמת המים, ואם זה אסור כ"ש שאסור בביכ"נ בירושלים וזה דוחק לחלק ולומר דשם שאני מפני שזה בא להגנת העיר ותושביה שלא יצמאו, כי זיל בתר טעמא שהוא "כדי שלא יהיה להם חלק וזכרון בירושלים", וזה מתבטא ביותר בביכ"נ כנזכר לעיל.
וכל מה שמדובר בפוסקים בצדדי דהיתרא בזה לקחת מהם עבור בנין בית כנסת, כנ"ל, הכל הוא מפני דהמדובר היה לא על בנין בית כנסת בירושלים כי אם בתפוצות...
