סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

אספו כסף עבור שבוי או צדקה ונשאר / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

שקלים ז ע"א


המשנה (פ"ב מ"ה, דף ז ע"א) כותבת שמותר עניים לעניים, מותר שבויים לשבויים, ומותר שבוי ליורשים. הגמרא אומרת שאעפ"כ יש כוח לגבאים לשנות מהייעוד המקורי לשמו נתרם הכסף.

שו"ע (יורה דעה רנג, ז) מביא ב' דעות במקרה שגבו מעות עבור שבוי, והשבוי מת. לדעת הרשב"א (שו"ת ד, נה) הכסף הולך ליורשיו, כפשט דברי המשנה. ואילו הרא"ש (שו"ת לב, ו) כותב שהכסף לא הולך ליורשיו, כיון שבאופן שמת לפני שהגיע אליו הכסף, הכסף לא נחשב מותר, ולא הולך ליורשים אלא הולך חזרה לאנשים שהתנדבו כסף עבור פדיון השבויים.

החתם סופר (ב, רלז) מבאר שבירושלמי משמע שמותר השבוי ועניים ליורשים, למרות שוודאי שהנותנים לא התכוונו לתת על דעת היורשים. ולפי זה מדוע לא נאמר שגם במקרה שהשבוי מת שהכסף יגיע ליורשים למרות שהוא לא כיון לכך? אלא שבירושלמי מדובר שכאשר אספו את כל הכסף, עירבו אותו בקופה לפני שהתחילו בביצוע המצווה, וכך נמצא שכל אדם שנתן חלק מהכסף, השתמשו בכספו, ולכן לא שייך שאדם יאמר שצריך להשיב לו את כספו כי הוא כלל לא ניתן לשבוי, שהרי השתמשו גם בכסף שהוא נתן. משא"כ באופן שטרם עשו שימוש בכסף, אז הולכים אחרי אומדנא שלא נתנו על דעת כן שלא יגיע מכספם אל השבוי עצמו.

הראשונים התקשו בשאלה איך האמירה שמותר עניים הולך לעניים או ליורשים מסתדרת עם הגמרא בבבא בתרא (ח ע"ב שמופיעה גם בירושלמי כאן) שהגבאים יכולים לשנות לכל מה שירצו?

הרא"ש (ב"ב א, כט) סובר שיש לחלק בין קרן קבועה, שעליה ניתן לשנות, לבין מגבית 'אד הוק' שבה לא ניתן לשנות את המגבית לצורך אחר. הר"י מיגאש (ב"ב ח ע"ב) כותב שהם יכולים לשנות לצרכים אחרים, אבל בתוך התחום של העניים או של השבויים (שני הדעות הובאו בטור יורה דעה סי' רנו).

המחנה אפרים (צדקה סימן י) והבינת אדם (משפטי צדק יב) האריכו בדיונים בנושא זה והסיקו שניהם שאם גבו עבור עני ספציפי או קבוצת עניים זה נחשב שלהם, ולא ניתן לשנות גם בהסכמת אנשי העיר, ואם הגבייה היא כללית עבור עניים או עבור שבויים ניתן לשנות מהמטרה המקורית שלשמה נאסף הכסף.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר