לי נאה לברך
פסחים קיט ע"ב
"דרש רב עוירא, זימנין אמר ליה משמיה דרב [אמי], וזימנין אמר ליה משמיה דרב אסי: מאי דכתיב (בראשית כא) ויגדל הילד ויגמל - עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע, טול וברך! אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: יהושע בן נון (דברי הימים א' ז) נון בנו יהושע בנו. אומר לו לדוד: טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר (תהלים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".
קשה, וכי מה בכך שעתידה תורה לאוסרן הרי סוף סוף נשאן בהיתר, ואפילו תשובה אינו צריך. ומדוע חמור הוא מדוד שעשה תשובה על כך שבא על אשת איש באיסור, לכמה דעות.
אלא שרב עוירא מנה כאן את שבעת הרועים האושפיזין. והם המרכבה לשבעת הספירות, שכל אחד היה עוסק בתיקון מדרגתו הוא. אלא שטרם נשלם תיקון הספירות כולן, לא נשלם התיקון.
משום כך מאברהם יצא ישמעאל, להיותו קליפת הימין. ואמרו בבראשית רבה פרשה ס, ט "ואפנה על ימין או על שמאל, על ימין זה ישמעאל".
ומיצחק נפרד עשו שהוא קליפת השמאל כדברי ספר קול התור.
ואמנם יעקב איש תם ושלם כאמרם בויקרא רבה (מרגליות) פרשה לו, ה: "ולמה נאמר באברהם וביצחק אף וביעקב לא נאמר אף, אלא מלמד שהייתה מיטתו שלאבינו יעקב שלימה. אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל ובני קטורה. יצחק יצא ממנו פסולת, עשו וכל אלופיו. יעקב הייתה מיטתו שלימה שנולדו לו כל בניו צדיקים [הה"ד (בראשית מב) כלנו בני איש אחד נחנו]".
אלא שיעקב לא השלים אלא את תיקון ג' הספירות חג"ת, המכונות ג' קוין שמחזה ולמעלה. ועדיין נותר לתקן את ספירות נה"י שמחזה ולמטה.
וזהו שאמר יעקב: "שעתידה תורה לאוסרן", שאמנם במדרגתו הדבר מותר ללא סרך איסור. אך עדיין נותר הצורך לעתיד לבא לתקן את המדרגות שבהן אין מציאות של שתי אחיות. "דלכך מתה רחל בהכנסו לארץ, כדי שלא יכנס לארץ ישראל עם שתי אחיות" (ספר ישמח משה פרשת ויחי דף קיד, א; ודבריו הם מהרמב"ן בראשית כו, ה; ובראשית מח, ז).
אהרן לא הוזכר, שכן ספירות נצח והוד מוזכרים לפעמים כאחת. כגון בפיוט לסעודה שלישית: מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל יְנִיקַת הַנְּבִיאִים. נֶצַח וָהוֹד מֵהֶם נִמְצָאִים. יָכִין וּבוֹעַז בְּשֵׁם נִקְרָאִים. ובספר בן יהוידע לרבינו יוסף חיים מבגדד תירץ שתשובתו של משה מועלת גם לאהרן.
ובמקום יוסף הוזכר יהושע שגם הוא מרכבה לספירת היסוד, כדברי האר"י בשער הפסוקים פרשת שמות: "כי יהושע הוא ההבל דיסוד דזעיר... ועוד, כי יהושע הוא משבט יוסף, שהוא יסוד דזעיר".
וכך כתב בספר גלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו אות מ, י: "מהר"ר חיים ויט"ל זלה"ה כתב הטעם שלקח יהושע את רחב הזונה, זה הוא להיותו גלגול יוסף".
ושם באות פ, ח: "יוסף בן יעקב, יהושע בן נון, יהושע בן שאול, יהונתן בן שאול, ירבעם בן נבט, יונה בן אמתי, מניצוץ אחד".
והטעם שלא נזכר יוסף, כדי שתהיה ספירת היסוד במקומה אחר נצח והוד. ויהיה גם כסדר האר"י באושפיזין, וגם כהקפדת המונים אותם כתולדותם.
וכעין זה במסכת דרך ארץ פרק א הלכה טז: "שבעה אבות כרותי ברית, ואילו הן, אברהם, יצחק, ויעקב, משה, ואהרן, ופנחס, ודוד המלך".
פנחס הוא אליהו שתיקן את תיקון ברית היסוד, והיה אחר משה ואהרן. ולא היו ליהושע בנים שאין היסוד יכול להוליד תולדות ללא המלכות.
א"נ יהושע הוא הוד כמ"ש בפירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק ה: "ולכן כל מי שבדרגא דנה"י נקרא נער שמואל הוא בנצח ויהושע בהוד ויוסף ביסוד כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"א ע"ב יהושע אתנבי מהודו של משה כו' עד בשירותא ובסופא וכולם נקראו נער יהושע בן נון נער כו' והנער שמואל יוסף והוא נער".
ורק בדוד נשלם הכל. ואמר דוד לי נאה לברך כי נשלם בו תיקון כוס של ברכה, שהיא מידת המלכות הנקראת כנסת ישראל – ששפע כל הספירות כונס אליה. וכדברי תחילת ספר הזוהר, בהקדמה דף א ע"א: "רבי חזקיה פתח כתיב (שיר השירים ב') (פנחס רל"ג, ופ' תשא קפ"ט) כשושנה בין החוחים מאן שושנה דא כנסת ישראל... כוס ישועות אשא דא כוס של ברכה, כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו (שם קל"א) כוס של ברכה".
