הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "תניא כוותיה"; "תניא נמי הכי"
פסחים קיט ע"ב
גמרא. מאי אפיקומן?
אמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה.
ושמואל אמר: כגון אורדילאי לי וגוזלייא לאבא.
ורב חנינא בר שילא ורבי יוחנן (אמר) +מסורת הש"ס: [אמרו]+ כגון תמרים קליות ואגוזים.
תניא כוותיה דרבי יוחנן: אין מפטירין אחר הפסח, כגון תמרים קליות ואגוזים.
1.
רשב"ם מסכת פסחים דף קיט עמוד ב:
כגון ארדילאי לי וגוזליא לאבא. לרב. דשמואל הוה רגיל לאכול בקינוח סעודה כמהין ופטריות ורב רגיל לאכול אחר סעודתו גוזלות. ולשון אפיקומן הוציאו והביאו מיני מתיקה.
ואתא שמואל למימר דלא מיבעיא שלא יעקור מחבורתו לחבורה אחרת אלא אפילו בחבורתו אסור לאכול כלום אחר הפסח שלא יאבד ממנו טעם הפסח ולפי שדינו ליאכל בסוף על השבע וכן כל קרבנות כדכתיב (במדבר יח) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין:
משמע מהרשב"ם ששמואל מוסיף על דברי רב ולא חולק עליו. אולם לא ברור מדבריו האם רב עצמו כן חולק על שמואל.
2.
הרשב"ם לא ממשיך לדון בדברי רבי יוחנן, אולם נראה, שבאותו אופן שהרשב"ם אומר ששמואל "רק" מוסיף דוגמא על דוגמא שמביא בשם "אבא" [שהוא "רב" - על פי הרשב"ם] ניתן לומר שגם רבי יוחנן "רק" מוסיף דוגמא לדברים שהיה נוהג לאוכלם אחרי הסעודה ולכן אין לאוכלם אחרי אכילת הפסח [ובימינו - אחרי אכילת מצת האפיקומן].
3.
ובסוף הגמרא מביאה "תניא כוותיה" כדברי רבי יוחנן. בדרך כלל ביטוי זה מעיד שמהברייתא יש הוכחה לאחד הצדדים במחלוקת האמוראים, וכן משמע שכך היא ההלכה. ולפי זה יוצא שרבי יוחנן כן חולק על שמואל והלכה צריכה להיות כמותו.
4.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ט:
ואחר כך נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות, ובאחרונה אוכל י מבשר הפסח אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל, ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום, כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו שאכילתן היא המצוה.
מהרמב"ם משמע שהוא פוסק באופן כללי כמו כל האמוראים ואין לאכול כלום אחרי אכילת בשר הפסח או אחרי אכילת המצה האחרונה [האפיקומן].
5.
ועל כך יש לשאול מדוע נקטה הגמרא בלשון "תניא כוותיה". ראה ב"מתיבתא", הערה לה, וב"ילקוט ביאורים", עמוד של, בשם הר"ן שלשון זה נקטה הגמרא בגלל שהגמרא סיימה בדברי רבי יוחנן.
5.1
הסבר זה מאד תמוה מכיון שהוא מבטל את המשמעויות המקובלות של ביטוי זה. ואמנם ראה ב"הגהות וציונים", אות ז, שיש גירסא בגמרא של "תניא נמי הכי" במקום "תניא כוותיה".
5.2
ולפי זה נצטרך לומר שמשמעות הביטוי "תניא נמי הכי" איננו הוכחה ניצחת לטובת אותו אמורא שהברייתא הובאה כסיוע לשיטתו, אלא היא ובאת כ"דוגמא", ועדיין קשה כי לא כך מפרשים בדרך כלל את משמעות הביטוי "תניא נמי הכי".
5.3
לכן נראה לומר, שהביטוי "תניא נמי הכי" מעיד שלדברי האמורא יש סימוכין מברייתא, אבל כוונת הברייתא איננה לפסוק כאותה דעה, אלא ליידענו על דעה "לגיטימית" ויתכן שיש ברייתא אחרת שמתאימה לדעה של אמורא אחר!
5.4
ואולי יש לומר באופן יותר פשוט. הלשון בברייתא היא: "כגון קליות תמרים...", כלומר כוונת הברייתא לומר שזו רק דוגמא, ולכן לא סותר את דברי שמואל ורב. ומכיון שרבי יוחנן הביא דוגמא זו - וכנראה יש חידוש מסויים בדבריו - לכן נקטה הגמרא בלשון "תניא נמי הכי". ובכל מקרה משמעות הביטוי "תניא נמי הכי" היא שיש ברייתא כדברי אמורא כשלא מדובר בכלל במחלוקת אמוראים ומתאים לכל ההסבר של הרשב"ם ששמואל [וגם רבי יוחנן] לא חולקים על רב [אבל רב יתכן שכן חלק עליהם].
6.
הערה נוספת:
הגמרא אמרה:
אמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה.
ושמואל אמר: כגון אורדילאי לי וגוזלייא לאבא.
והרשב"ם מסביר ששמואל לא חולק על "רב".
6.1
וקשה, שהרי מקובל לומר בדרך כלל שהביטוי "ורב... אמר" משמעו שבא לחלוק על קודמו, וכך גם כאן לגבי שמואל צריך לומר שבא לחלוק על "רב".
6.2
ואולי אפשר לומר שאמנם בדרך כלל המשמעות של "ורב... אמר" היא, שבא לחלוק, אבל לא בהכרח שהשני חולק על הראשון אלא רק שהראשון חולק על השני - ובסוגייתנו רב כן חולק על שמואל אבל שמואל עצמו לא חולק על רב.
6.3
ואמנם בדרך כלל הלכה כרב נגד שמואל [באיסורים], אלא שכאן גם רבי יוחנן מסכים באופן עקרוני לדברי שמואל וגם יש ברייתא כדברי רבי יוחנן, לכן אין הלכה כרב לגבי זה שחולק על שמואל, אלא דברי רב עצמו מוסכמים על דעת שמואל ורבי יוחנן.
6.4
לפי זה אולי יש יישוב לשאלה בקטע הקודם. באמת הביטוי "תניא כוותיה דרבי יוחנן" בא לומר שלא פוסקים רק כדברי "רב" אלא גם כתוספת של רבי יוחנן לדברי "רב" - ובדרך כלל הלכה כרבי יוחנן נגד "רב". בכל אופן הודגש בגמרא "תניא נמי הכי" [לפי הגירסא המתוקנת] לומר שהלכה כתוספת של רבי יוחנן, ולא בא לומר שרבי יוחנן חולק על דברי שמואל.
