|
בס"ד כא אלול תשס"ט בבא בתרא יד מי כתב את התנ"ך? לפעמים אנחנו מתייחסים לתנ"ך כספר אחד, למרות שמדובר בקובץ של ספרים, אשר לא נכתבו ע"י אותו אדם ורמת הקדושה שלהם שונה זו מזו. אפילו הסדר של הספרים בתנ"ך אינו מוסכם. מסתבר שיש לפחות שתי מסורות של סדר הספרים בתנ"ך: כל ספרי התנ"ך המודפסים היום הם ע"פ המסורת הישראלית, וכפי שמופיע גם בכתר ארם צובה, ובהם מסדרים את ספרי הנביאים האחרונים לפי סדר כרונולוגי: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל. לגבי הכתובים, בכתר ארם צובא דברי הימים הוא הראשון, ואילו ברוב התנ"כים המודפסים דברי הימים הוא האחרון. בספרי הכתובים, המגילות מודפסות בדרך כלל ביחד, ע"פ סדר הקריאה שלהם במהלך השנה (שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר). אבל בגמרא רואים סדר אחר גם בספרי הנביאים וגם בספרי הכתובים, וזו היתה המסורת הבבלית. וכך אומרת הגמרא שלמדנו השבוע בדף היומי: 1. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב ת"ר, סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר. מכדי הושע קדים, דכתיב: "תחלת דבר ה' בהושע", וכי עם הושע דבר תחלה? והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו! וא"ר יוחנן: שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע וישעיה, עמוס ומיכה. וליקדמיה להושע ברישא! כיון דכתיב נבואתיה גבי חגי זכריה ומלאכי, וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאים הוו, חשיב ליה בהדייהו. וליכתביה לחודיה וליקדמיה! איידי דזוטר מירכס. מכדי ישעיה קדים מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה לישעיה ברישא! כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא. סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים. ולמ"ד: איוב בימי משה היה, ליקדמיה לאיוב ברישא! אתחולי בפורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענות היא! פורענות דאית ליה אחרית; דאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות. אגב, ההבחנה בין ספרי תורה, נביאים וכתובים, יש לה גם השלכות הלכתיות: בראש השנה אנחנו אומרים פסוקים למלכויות, זכרונות ושופרות, ויש לומר שלושה פסוקים מכל אחד מהספרים האלה: 2. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצא סעיף ד אומרים עשרה פסוקים של מלכיות, ועשרה של זכרונות, ועשרה של שופרות בכל ברכה; ג' מהם של תורה, ג' של כתובים, ג' של נביאים וא' של תורה; ואם רצה להוסיף על אלו העשרה, רשאי. אגב, למה כתובים נאמרים לפני נביאים? מבחינת הקדושה נפסק ברמ"א (יו"ד רפב יט) כפי שכתב גם הבית יוסף שאין הבדל בין הקדושה שלהם, ולכן ניתן להניח ספרי כתובים על נביאים ולהיפך, וכפי שמשמע מדברי הגמרא: 3. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כז עמוד א מניחין ספר תורה על גבי תורה, ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים. אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא חומשין על גבי תורה. ובכל זאת, ספרי הנביאים קודמים לספרי הכתובים, ולכאורה היינו צריכים להביא קודם ציטוט מהנביאים ואח"כ ציטוט מהכתובים! - התשובה היא, כנראה, שכל הציטוטים מספרי הנביאים הם מנביאים אחרונים, וכל הציטוטים מהכתובים הם מספר תהלים, ולכן קודם מצטטים מהכתובים ואח"כ מהנביאים, שהיו אח"כ. רואים אנו כי ישנם עשרים וארבעה ספרי תנ"ך. חז"ל אף אמרו שזה כמו עשרים וארבע משמרות כהונה, וכנגד עשרים וארבעה תכשיטין של כלה וכו'. גם בתוך ספרי הנביאים חשוב לדעת מה נחשב ספר אחד ומה נחשב לשני ספרים. למשל: החלוקה לשמואל א' ושמואל ב' וכן מלכים א' ומלכים ב' היא חלוקה מאוחרת מאוד, ומקורה מהנוצרים. כל תרי עשר נחשבים לספר אחד, וגם לכך יש השלכה הלכתית. לגבי קריאת ההפטרה, אומרת המשנה כך: 4. משנה מסכת מגילה פרק ד משנה ד מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק המתורגמן: אבל לגבי הדילוג בנביאים, הגמרא מסייגת את הדברים: 5. תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד ב מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא בשני ענינין, כאן וכאן בכדי שלא יפסיק התורגמן, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין. ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. כך אכן נפסק גם בשולחן ערוך: 6. שולחן ערוך אורח חיים סימן קמד סעיף א מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת; והני מילי בשתי ענינים, דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים, אבל בחד ענינא, כגון: אחרי מות ו"אך בעשור" שכהן גדול קורא ביום הכפורים, מדלגין, והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפי' תיבה אחת; ובנביא מדלגין אפילו בשני ענינים, והוא שלא ישהה בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה; והני מילי בנביא אחד, אבל מנביא לנביא אין מדלגין; ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. כך אכן נוהגים אנו בהפטרות רבות שיש בהם דילוגים, ואפילו מספר לספר בתוך תרי עשר. לדוגמא: ההפטרה של שבת שובה מתחילה בספר הושע ("שובה ישראל עד ה' א-לוקיך") וחוץ מאשר התימנים נוהגים לעבור לספר יואל ("תקעו שופר בציון), ולפי הספרדים אף ממשיכים אח"כ לספר מיכה ("מי א-ל כמוך"). גם ההפטרה של מנחה של יום הכיפורים כוללת את כל ספר יונה וכמה פסוקים מספר מיכה ("מי א-ל כמוך"). ראינו כי יש חלוקה ברורה בין התורה לנ"ך מבחינת הקדושה. גם בתוך ספרי הנ"ך יש הבדל בין נביאים לכתובים (למשל לגבי הפסוקים של מלכויות, זכרונות ושופרות), וגם בתוך ספרי הנביאים יש חשיבות לקביעה היכן מסתיים ספר אחד ומתחיל ספר אחר (לעניין הדילוגים מספר לספר בהפטרה). ואולם, מסתבר שלא תמיד כולם הסכימו שיש בכלל עשרים וארבעה ספרים בתנ"ך. יוסף בן מתתיהו חי בתקופת התנאים, שם הוא כותב את ספרו נגד אפיון. ספר זה נועד לשמש תשובה לטענות אנטישמיות של אפיון, (אלא שצחוק הגורל הוא שאפיון עצמו נשכח כמו גם כל טענותיו שאין להם שום זכר בכתובים, והמקור היחיד שמשמר את טענותיו של אפיון הם בדברי התשובה של יוסף בן מתתיהו...) בספר זה כותב פלאביוס כדבר ברור שישנם עשרים ושניים ספרים בתנ"ך: 7. נגד אפיון, מאמר ראשון אות ח כי לא רבבות ספרים נמצאו בידינו, ולא ספרים מכחישים זה את זה ונחלקים ביניהם, רק עשרים ושנים ספרים כוללים את כל כתיבת הזמן ההוא, ובצדק נאמנים הם (בעינינו) כספרי א-לוקים. חמשה מן הספרים הם למשה, ובהם נמצאו החוקים וגם מסורת (תולדות העולם) מבריאת האדם עד יום מותו (של משה) וזה הוא כמעט זמן שלשת אלפים שנה. וממות משה עד ימי ארתחששתא מלך פרס המולך אחרי אחשורוש, כתבו הנביאים הבאים אחרי משה את מעשי זמנם בשלשה עשר ספרים, וארבעת הספרים הנשארים כוללים מזמורים לא-לוקים ולקחי חיים לבני האדם. ומימי ארתחששתא עד זמננו זה נכתבו כל מיני ספרים, אך לא זכו להאמן עלינו כספרים הקודמים להם, כי לא קמו עוד יורשים כשרים לנביאים. והמעשים מוכיחים עד כמה אנו שמים לב לספרינו, כי בדורות הרבים שעברו עליהם לא ערב איש את לבו להוסיף על הספרים ולא לגרוע מהם וגם לא לשנות בהם דבר, כי בלב כל איש יהודי נטועה מראשית בריאתו האמונה בספרים האלה, כי הם דברי א-לוקים. יוסף בן מתתיהו מתייחס לעשרים ושתיים ספרים. אילו שני ספרים הוא השמיט מכתבי הקודש? יש שרצו לומר שהוא פוסק כדברי בית שמאי, שסוברים (לפחות לפי אחת הדעות במשנה) ששיר השירים וקהלת אינן בכלל כתבי הקודש, ובאמת יש כמה מקורות בספריו של בן מתתיהו שמהם ניתן להוכיח שהוא פוסק כבית שמאי. לעניין כתבי הקודש, חז"ל גזרו טומאה על כל כתבי הקודש, שמי שנוגע בהם צריך ליטול את ידיו אח"כ. הסיבה היא בגלל שאנשים היו שומרים את מאכלי הקודש שלהם עם ספרי הקודש, וזה היה מביא עכברים ומזיקים, ולכן גזרו שהספרים יהיו טמאים. רק ספרי הקודש מטמאים את הידיים, אבל השאלה היא מה מוגדר כספר קודש. בהקשר לשאלה זו מובא במשנה כך: 8. משנה מסכת ידים פרק ג משנה ה כל כתבי הקדש מטמאין את הידיים. שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת. ר' יוסי אומר: קהלת אינו מטמא את הידים ושיר השירים מחלוקת ר' שמעון אומר: קהלת מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. אר"ש בן עזאי מקובל אני מפי ע"ב זקנים ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר ר' עקיבא: חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל כתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים, ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת. א"ר יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"ע: כדברי בן עזאי כך נחלקו וכן גמרו. יכול להיות שכוונת ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר' עקיבא היא שהיתה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל גם על קהלת וגם על שיר השירים, ולדעת בית שמאי שני הספרים האלה אינם מטמאים את הידיים מכיון שאינם נכללים בתוך ספרי הקודש. ואולם, יוסף בן מתתיהו גם אמר שישנם ארבעה ספרים שהם מזמורים לא-לוקים ולקחי חיים לבני האדם. לאילו ספרים הוא מתכוון? לכאורה הכוונה היא לתהלים, משלי, קהלת ושיר השירים. אבל אם נאמר שהוא בכלל לא ספר את שיר השירים וקהלת בתור ספרי קודש, צריך לומר שארבעת הספרים שהוא התכוון אליהם הם: תהלים, משלי, איוב ואיכה. ואולם, אפשר גם לומר שהוא סופר גם את שיר השירים וקהלת, ובכל זאת הוא הגיע לעשרים ושנים ספרים, כי הוא מצרף את רות לספר שופטים ואת איכה לספר ירמיהו. לגבי השאלה מדוע הוא עושה כך, צריך להיכנס לשאלה מי כתב את כל ספרי התנ"ך. הגמרא, שהיא המשך לסוגיה שראינו לפני כן, מייחסת כל אחד מספרי התנ"ך למחבר אחר. וכך מובא בגמרא: 9. בבא בתרא דף יד, ב ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח; ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו. מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה. לגבי פרשת בלעם - כנראה שבגלל שמדובר בנבואה ארוכה מאוד, שאינה חלק הכרחי בהבנת התורה ושהוא כולל נבואה של נביא אחר בתקופתו של משה רבנו, היתה התייחסות לחלק זה של התורה באופן נפרד, והברייתא מדגישה שגם זה נכתב ע"י משה. לגבי עזרא ונחמיה אומרת הגמרא שלמרות שחלק גדול מהספר נכתב ע"י נחמיה, הוא עצמו לא זכה שייקרא הספר על שמו, וספרו נבלע בתוך ספר עזרא, והסיבה לכך היא שהוא ביקש שהקב"ה יחזיק לו טובה על מעשיו: 10.תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב מכדי, כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה? אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר "זכרה לי א-לוקיי לטובה. - דוד נמי מימר אמר "זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך"! - דוד רחמי הוא דקבעי. רב יוסף אמר: מפני שסיפר בגנותן של ראשונים, שנאמר "והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים" וגו'. ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר. הפסוקים שאליהם רומזים חז"ל הם הפסוקים בספר נחמיה, אשר בהם הוא מספר כיצד הוכיח את העשירים על כך שהם עושקים את העניים וכיצד גם הוא עצמו הסתפק במועט, למרות שאלו שהיו באותו תפקיד לפניו חיו חיי פאר: 11.נחמיה פרק ה פסוקים יד - יט גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲנִי וְאַחַי לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי: וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱ-לֹקִים: וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ וְכָל נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל הַמְּלָאכָה: וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ וְהַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ עַל שֻׁלְחָנִי: וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד שׁוֹר אֶחָד צֹאן שֵׁשׁ בְּרֻרוֹת וְצִפֳּרִים נַעֲשׂוּ לִי וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים בְּכָל יַיִן לְהַרְבֵּה וְעִם זֶה לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי כִּי כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל הָעָם הַזֶּה: זָכְרָה לִּי אֱ-לֹקַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה: לגבי ספר איוב, ראינו כי משה כתב אותו, אבל האמת היא שהגמרא בהמשך הביאה מחלוקת בשאלה זו, והמחלוקת הזו תלויה בשאלה באיזו תקופה היה איוב, אם בכלל היה אדם כזה. מעניין לציין שהרמב"ם כותב שגם לפי הדעה שהיה אדם כזה שבאמת קרו לו כל אותם האסונות, הרי שהסיפור עצמו על השטן שבא אל הקב"ה והסית אותו כנגד איוב וכו' הוא רק משל, ולאו דוקא דברים שהתבצעו בפועל. וכך כותב הרמב"ם: 12.ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק כב ענין איוב הנפלא הוא מכת מה שאנחנו בו, ר"ל שהוא משל לבאר דיעות בני אדם בהשגחה, וכבר ידעת באורם ומאמר קצתם "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה". ואשר חשבו שהיה ונברא ושהוא ענין שאירע, לא ידעו לו לא זמן ולא מקום, אלא קצת החכמים אמרו שהיה בימי האבות, וקצתם אמרו שהיה בימי משה, וקצתם אמרו שהיה בימי דוד, וקצתם אמרו שהיה מעולי בבל, וזה ממה שיחזק מאמר מי שאמר לא היה ולא נברא. סוף דבר בין היה בין לא היה, בכמו ענינו הנמצא תמיד נבוכו כל המעיינים מבני אדם, עד שנאמר בידיעת השם ובהשגחתו מה שכבר זכרתי לך, ר"ל היות האיש התם השלם הישר במעשיו הירא מאד מן החטאים יחולו בו רעות גדולות ותכופות בממונו ובניו וגופו ללא חטא, יחייב הענין ההוא, ולפי שתי הדעות, ר"ל אם היה או לא היה, הדברים ההם אשר בפתיחת הספר, ר"ל מאמר השטן ומאמר השם אל השטן ומסור איוב בידו, כל זה משל בלא ספק לכל בעל דעת, אלא שהוא משל לא כשאר המשלים כולם, אבל משל שנתלו בו פליאות ודברים שהם כבשונו של עולם, והתבארו בו ספקות גדולות ונגלו ממנו תעלומות שאין למעלה מהן. מעניין לציין הערת אגב של הראב"ע על ספר איוב, אשר אומר שהספר הזה נכתב במקורו בשפה אחרת ולא בעברית, ולכן הוא כל-כך קשה להבנה: 13.אבן עזרא איוב פרק ב פסוק יא אליפז התימני - ממשפחת תימן בן אליפז בן עשו והקרוב שהיה קרוב מימי משה כי לא יתיחש לתימן כי אם אחר דורות. וחז"ל אמרו כי משה כתב ספר איוב. והקרוב אלי כי הוא ספר מתורגם על כן הוא קשה בפירוש כדרך כל ספר מתורגם: אומרים שההבדל בין שלושת ספרי אמ"ת הוא שבתהלים אין קשר בין פרק לפרק, במשלי אין קשר בין פסוק לפסוק ובאיוב אין קשר בין מלה למלה... אבל כמובן שהדברים לא נכונים בכל שלושת הדברים, אבל אין כאן המקום להאריך. ואולם, מעניין לציין כי בניגוד לדברי הגמרא, האברבנאל בתעוזה רבה כותב כי ספר יהושע לא נכתב ע"י יהושע וספר שמואל לא נכתב ע"י שמואל, ואת זה הוא מוכיח מכמה אופנים. בשורה התחתונה גם הוא מודה שיכול להיות שעיקר הדברים נכתבו בזמנם וכי היו תוספות שנכתבו מאוחר יותר. וכך אומר האברבנאל: 14.הקדמת האברבנאל לנ"ך הנה ביארו חז"ל בזה המאמר שיהושע כתב ספרו, ושמואל כתב ספר שופטים וספרו ורות, וירמיהו כתב ספר מלכים. והקשו שם: יהושע כתב ספרו? והא כתיב "וימת יהושע" -דאסקיה אלעזר. והא כתיב "ואלעזר בן אהרון מת"? -דאסקיה פינחס וזקנים וכו'. וכאשר עיינתי בפסוקים ראיתי הדעת הזה שיהושע כתב ספרו רחוק מאוד, לא בעבור מה שנאמר בסופו "וימת יהושע" (שהוא לבד הספק אשר התעוררו אליו בגמרא) כי אם בעבור הכתובים שיעידון יגידון שלא כתבם יהושע. אמר בהקמת האבנים בתוך הירדן "ויהיו שם עד היום הזה"... ואם יהושע כתב כל זה, איך יאמר בהם עד היום הזה? והנה הכתיבה היתה סמוכה לעשיית הדברים ההמה, וכח מאמר "עד היום הזה" יורה בהכרח שנכתב זמן רב אחרי שקרו הדברים. עוד תמצא בנחלת בני דן שאמר שם "ויצא גבול דן מהם ויעלו בני דן וילחמו בלשם", וידוע שזה היה בימי פסל מיכה באחרית השופטים, וזו טענה מכרעת שלא נכתב המאמר הזה כי אם שנים רבות אחרי מות יהושע, והוא המוכיח שלא כתב יהושע את ספרו. וכן יורו הכתובים ששמואל לא כתב ספרו בזה הדרך עצמו כי שם בעניין הארון בארץ פלשתים שהיה בימיו נאמר "על כן לא ידרכו כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מפתן דגון באשדוד עד היום הזה"... ועוד תמצא כאשר בא שאול אליו לשאול על דבר האתונות נאמר שם "לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש א-לוקים נלכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה" וזה הפסוק מורה בהכרח שלא כתבו שמואל, כי שאול בימיו היה ואיך יאמר עליו לפנים בישראל כי לנביא היום יקרא הרואה? אבל יורה זה בחיוב מבואר שנכתב זמן רב אחרי מות שמואל ששינו המנהגים... ובדוד אמר גם כן "ויתן לו אכיש ביום ההוא צת צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה", והנה בימי שמואל לא היו מלכים על יהודה לבד... הנה כל מה שאמרתי יורה ששמואל גם כן לא כתב ספרו. ומפני זה כולו חשבתי אני שיהושע לא כתב ספרו, אבל שמואל הנביא כתבו וכתב גם כן ספר שופטים, ולזה לא תמצא שנאמר ביהושע שכתבו, כמו שהעידה התורה על משה רבנו עליו השלום באומרם "ויכתוב משה את התורה הזאת" ואמר "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם" והנה הכתוב סיפר בסוף ספר יהושע שכתב את כל הדברים אשר דיבר לעם, ואם היה שהוא כתב ספרו איך לא העידו הכתוב גם כן, אבל הוא כמו שזכרתי שמה שכתב יהושע העיד עליו הכתוב, ומה שלא כתב לא העידו הכתוב, ולהיות ספר יהושע נכתב על ידי שמואל, לכן אמר כדברים ההם אשר זכרתי "עד היום הזה", וזכר כבישת לשם על ידי בני דן, לפי שכבר עבר הכתוב בזמן כתיבת הספר. ואמנם מה שאמר שם בפסל מיכה "עד יום גלות הארץ" אין פירושו על גלות ישראל הכללי, כי אם על גלות הארון אשר לקחו פלשתים במלחמה שהיה בימי שמואל, כמו שאפרש במקומו. ואל תתמה על אשר נטיתי מדעת חז"ל בזה, כי גם בגמרא לא הסכימו בדברים האלה, וחלקו שם אם משה כתב ספר איוב ואם כתב יהושע שמונה פסוקים מהתורה. ואחרי שחז"ל עצמם ספקו בקצת המאמר אינו מהבטל שגם אני אבחר בקצתו דרך היותר ישר ונאות כפי טבע הפסוקים ויושרם. ואמנם ספר שמואל מי כתבו? הנה מלבד מה שכתבו בו חז"ל (כמו שאמרתי) הנה בדברי הימים נאמר במיתת דוד (דהי"א כט כט) ודברי דוד המלך הראשונים והאחרונים הנם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה וגו'" וזה יורה ששמואל כתב ספרו והשלימו נתן וגד כדבריהם ז"ל. ואפלא מחכמינו איך לא הביאו הפסוק הזה לחיזוק דעתם. והנכון אצלי בדבר הזה הוא ששמואל כתב הדברים שקרו בימיו ונתן הנביא כתב גם כן בפני עצמו, וגד החוזה כתב גם כן בפני עצמו כל אחד מהם כל מה שקרה בימיו, ושהכתובים האלה ירמיהו הנביא קבצם וחברם יחד וסדר הספר כולו על פיהם, שאם לא כן מי קיבץ המאמרים ההם בהיותם מפועלים מתחלפים, שהכתוב לא אמר שכתבו הנביאים ההם דבריהם זה אחר זה, כי אם שכל אחד כתב ספר בפני עצמו. וידמה שירמיהו כאשר רצה לכתוב ספר מלכים הכין ספר שמואל הקודם אליו, והוא קיבץ מאמרי הנביאים הנזכרים בספר, ואין ספק שהוסיף בו דברים לביאור המאמרים כפי מה שראה, וזהו אומרו 'עד היום הזה' והוא היה מה שכתב לפנים בישראל וגו'. ואם תרצה לומר שיהושע כתב ספרו להסכים עם דברי חז"ל אמור מעתה שירמיהו גם כן או שמואל קיבץ המאמרים ההם ותקנם על ספר, והוא אשר הוסיף עליהם כיד א-לוקיו הטובה כמו שאומר בספר שמואל. |