הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"עשה שבתך חול"
פסחים קיב ע"א
ואפילו מן התמחוי וכו'. פשיטא! - לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות - הכא משום פרסומי ניסא (מודי) +מסורת הש"ס: [מודה]+.
תנא דבי אליהו: אף על פי שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו. מאי נינהו? - אמר רב פפא: כסא דהרסנא.
כדתנן, רבי יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.
1.
בפשטות משמע מהגמרא שמשנתנו מדגישה את דינו של רבי עקיבא שאפילו לפי שיטתו תקף דין המשנה. ועיקר המשמעות כאן היא, שמשנתנו מלמדת שאפילו עני חייב לעשות כל מאמץ כדי לרכוש 4 כוסות יין ולשתותם בליל הסדר.
2.
את הקטע הנ"ל במשנה פרשו רש"י והרשב"ם - על המשנה - באופן שונה:
3.
רש"י מסכת פסחים דף צט עמוד ב:
ואפילו - מתפרנס מתמחוי של צדקה, דהיינו עני שבעניים, דתנן במסכת פאה (פרק שמיני משנה ז'): מי שיש לו מזון שתי סעודות - לא יטול מן התמחוי.
4.
רשב"ם מסכת פסחים דף צט עמוד ב:
ואפילו עני שבישראל לא יאכל. בערבי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין במטה ועל השלחן זכר לחירות:
ולא יפחתו לו. גבאי צדקה המפרנסין את העניים כדתנן (פאה פ"ח מ"ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום כו' אלמא לישנא דלא יפחתו אגבאי צדקה קאי והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו אלא אורחא דמילתא נקט שרגילין ליתן לו ארבע כוסות וסדרן מפורש לפנינו. ומצינו בב"ר (פ' פח) רב הונא בשם רבי אבא אמר כנגד ארבע לשוני גאולה האמורין בגלות מצרים והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי בפ' וארא:
ואפילו. הוא מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה [פ"ח מ"ז] מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי אפילו הכי אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות:
רק אם גבאי הצדקה לא יתנו לו אז העני חייב להשיג בכל דרך אפשרית יין לארבע כוסות
5.
רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה ז:
איזה הוא עונג זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכל לפי ממונו של אדם, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח, ואם אין ידו משגת אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת הרי זה עונג שבת,
ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת,
אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
הרמב"ם לא מתייחס באופן ספציפי לסעודות שבת ובוודאי הוא לא דן במיוחד לגבי סעודה שלישית. תוכן דבריו הוא, שיכול להסתפק בשבת בשלק, והוא מדגיש שאינו חייב לשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת.
5.1
נראה שמשמע שלגבי 3 סעודות ולגבי קידוש [לגבי קידוש אולי לא חייב לשאול מאחרים כי יכול לצאת ידי חובה בקידוש על חלות - מתי שניתן על פי דין] כן חייב לשאול מאחרים, ורק לצורך להרבות בסעודה אינו צריך להתאמץ ולשאול מאחרים. ואולי ניתן להעיר נקודה חשובה. אולי מי שמקבל מצדקה באופן קבוע כן יבקש מקופת צדקה, והרמב"ם מתכוון רק למי שבאופן נקודתי-אישי צריך לבקש עזרה מאדם אחר - לזה אינו חייב! ועל זה נאמר "עשה שבתך חול..."
6.
מגיד משנה הלכות שבת פרק ל הלכה ז:
ואם אין וכו'. שם אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו זהו תענוג. ובערבי פסחים (דף קי"ב) אף על פי שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל עושה הוא דבר מועט ומאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא:
איך שנסביר את הרמב"ם מודגש בדברי ה"מגיד משנה" שחובה לעשות דבר מועט. נראה שכוונתו שחייב להוסיף על 3 סעודות "דבר מועט"...
7.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמב סעיף א:
(א) <א> אפילו מי * שצריך לאחרים, אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו * (ב) א לכבד את השבת; *
ולא אמרו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, אלא (ג) למי ב שהשעה דחוקה לו ביותר; על כן צריך לצמצם בשאר ימים * (ד) כדי לכבד השבת. מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים
משמע מה"שולחן ערוך" שמי שבדרך כלל ניזון מאחרים הרי שלגבי שבת חובה להתאמץ באופן מיוחד ולהוסיף משלו. ואם אין לו כלל אפשרות גם אז לא יבקש מאחרים!
8.
לכאורה יוצא מדבריו, שבכל מקרה אין לבקש סיוע מאחרים לצורך שבת [לא ברור האם מדובר רק לצורך התוספת לסעודת שבת או גם לסעודות שבת [ולקידוש] עצמם!]
9.
ומסכם זאת ה"משנה ברורה":
משנה ברורה סימן רמב ס"ק א:
... ג) הא דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וחילוק כל אלו המאמרים הוא באופן זה דהיינו למאן דאפשר ליה צריך לכבדו כפי יכלתו [ג] ומי שהשעה דחוקה לו ביותר היינו שאין לו רק מזון ב' סעודות לשבת בזה אמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות [ד] ואינו מחויב לא בג' סעודות ולא בכסא דהרסנא [ה] ומי שיש לו ממון כדי לקנות מזה מזון ג' סעודות ויותר מזה קצת מחויב להוציא אותן על שבת כדי שיקיים ג' סעודות וכסא דהרסנא [ו]
וה"ה מי שאין לו כלום והוא מוטל הכל על הצדקה הרי הגבאים מחויבים ליתן לו ג' סעודות וכסא דהרסנא עכ"פ ובאדם נכבד הכל לפי כבודו וכמו שנתבאר ביו"ד בסי' רנ"ג.
ולא אמרינן בזה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות דלא אמרינן הכי אלא במי שעדיין לא נצטרך ליטול אבל מי שכבר בא לידי מדה זו לפשוט ידו וליטול נותנים לו הכל כנ"ל [ובמקומות שנוהגין הגבאים לקבוע לעניים רק שתי סעודות ולא הסעודה ג' לאו שפיר עבדי ועכ"פ בימות הקיץ בודאי יזהרו בזה] ולזה בא השו"ע לומר דאם יש לו גם מעט משלו צריך לדחוק עצמו לכבד ולענג שבת כראוי כיון דאפשר לו ויש בידו להוציא ע"ז ולא סגי בכסא דהרסנא לחוד ולזה סיים דיצמצם בשאר ימים [ז] מהוצאותיו כדי שיהא נשאר לו זה לכבוד שבת. ועיין בט"ז ותוספות שבת ושארי אחרונים שכתבו דאף מי שהשעה דחוקה לו ביותר דהוא פטור מדינא מסעודה ג' וכסא דהרסנא מ"מ נכון מאד שיראה להשתדל להיות עכ"פ מן הכת האמצעית דהיינו בקיום ג' סעודות וכסא דהרסנא:
הוא מתיחס לרוב הדברים שהעלינו לעיל.
10.
בכל אופן משמע מכל הדיון הנ"ל שמי שכבר נוטל באופן קבוע מהצדקה יקבל מהגבאים את צרכי השבת [ולגבי סעודה שלישית תלוי במנהג המקום]. משמע מדבריו שאף אם אינו מבקש ממש בעצמו הרי החובה מוטלת על הגבאים לתת לו.
11.
ונראה שזה מה שמדובר בסוגייתנו לגבי 4 כוסות של יין בליל הסדר, שגבאי הצדקה והתמחוי חייבים לתת לעני 4 כוסות של יין לצורך קיום המצווה המיוחדת בליל הסדר! [האם מדובר גם לגבי שאר מצוות הלילה כמו מצה וכו']. ואולי מי שאין לו כלל ולא מקבל באופן קבוע מהצדקה ומהתמחוי עליו אמר רבי עקיבא "עשה שבתך חול..." וחל גם בליל הסדר, ואולי על כך נאמר בסוגייתנו שאפילו לפי רבי עקיבא כן חייב לבקש סיוע ל צורך 4 כוסות. ובזה הדין מיוחד אף ביחס לשבת.
12.
מסוגייתנו משמע שהלכה כרבי עקיבא!
ולגבי ליל הסדר:
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ז:
לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב ב דרך חירות, וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ג ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם,
ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות, שיעור כל כוס מהן רביעית.
משמע מדבריו שהחובה מוטלת על הגבאים לתת לו.
13.
אבל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעב סעיף יג:
(מא) יד <י> אפילו עני המתפרנס מן הצדקה (מב) טו ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו בשביל יין (מג) לד' כוסות.
דבריו ברורים: אם משום מה לא נותנים לו [או אולי "אסור" לו לבקש] הרי העני חייב בכל מקרה להשיג את 4 הכוסות.
14.
לפי דבריו יוצא שדברי הגמרא מאד ברורים, שאפילו לפי רבי עקיבא שלגבי שבת הדין הוא במצב כזה שלא ימכור את בגדיו ויעשה שבתו חול, כאן - במצות 4 כוסות - יעשה הכל כדי לשתות 4 כוסות יין.
15.
הרמב"ם מתייחס במקום נוסף לעיקרון של "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות":
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח:
לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.
כאן הוא לא מתייחס לשום דין ספציפי אלא יש בו רק אמירה כללית מופשטת.
16.
ועל כל הדיון בסוגייתנו ראה ב"מתיבתא", ושם ב"ילקוט ביאורים" הסברים שונים.
17.
ועוד הערה נקודתית בסוגייתנו:
מדוע הרמב"ם אומר על דברי רבי עקיבא "אמרו החכמים הראשונים", מדוע הוא לא אומר בשם רבי עקיבא, אלא כנראה מפני שלפי הגמרא יוצא, שמשנתנו היא לפי רבי עקיבא, לכן קובע הרמב"ם שמשנתנו, שהיא "סתם משנה", הלכה כמותה ובגלל זה הלכה כרבי עקיבא. בכל אופן לא ברור עדיין מדוע הוא מזכיר את המושג "אמרו החכמים הראשונים".
17.1
ואולי בגלל שמוזכר בגמרא שגם "תנא דבי אליהו" הסכים לדבריו, ונראה שהרמב"ם סובר ש"תנא דבי אליהו" הוא חכם מיוחד במינו... [ואם מדובר על אליהו הנביא הרי שכבר אליהו הנביא ידע מה יקבע רבי עקיבא], ולכן הרמב"ם קורא לכל מי שפסק כרבי עקיבא "החכמים הראשונים"!
על "תנא דבי אליהו" ראה "מתיבתא", הערה כא, וב"שוטנשטיין", הערה 20.
