הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

מה ראתה אסתר

פסחים קיא ע"א

 
"הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא - הורגת אחד מהן, אם סוף נדתה היא - מריבה עושה ביניהן".

אמרו במסכת מגילה דף טו ע"ב:
"תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אליעזר אומר... רבי יהושע אומר... רבי מאיר אומר... רבי יהודה אומר... רבי נחמיה אומר... רבי יוסי אומר... רבי שמעון בן מנסיא אומר... רבי יהושע בן קרחה אומר... רבן גמליאל אומר... רבי אליעזר המודעי אומר... רבה אמר... אביי ורבא דאמרי תרוייהו... אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה: כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי? - אמר ליה: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי".

ובספר קול אליהו בשם דבר אליהו ואמונה והשגחה הובאו דברי הגר"א: "אלו הוינא התם הוי אמינא אנא גם כן טעמא, כי אמרו חז"ל במסכת פסחים (קי"א ע"א) הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם בתחילת נידתה היא הורגת אחד מהם, ואם בסוף נידתה היא מריבה עושה ביניהן ע"ש, והנה מצאנו בגמרא במסכת תענית (דף כ"ט ע"א) דגמירו דכי גזרו גזירה ומית חד מינייהו (מן היועצין) מבטלי לגזירתייהו ע"ש, והנה אמרו חז"ל במסכת מגילה (דף ט"ו ע"א) על הפסוק (מגילה ד, ד) ותתחלחל המלכה מאד אמר רב שפירסה נדה וכו' ע"ש, לכן עלה בדעתה להזמין את המן שיהיה בביתה עם אחשורוש, והיא תעבור ביניהם, וממה נפשך אם תחילת נידתה תהרוג אחד מהם וממילא יתבטל הגזירה כנז"ל, ואם בסוף נידתה תעשה מריבה ביניהם ותתבטל גם כן הגזירה".

מתי איפוא עברה אסתר ביניהם, בתחלת נדתה או בסופה? האם הרגה אחד מהם או שעשתה מריבה ביניהם?
בסופו של דבר גם עלתה חמת המלך על המן עד שקם בחמתו אל גנת הביתן ובשובו קצף הגם לכבוש, וגם הרג את המן.
מעתה מתורצת גם שאלת האבן עזרא: מדוע איחרה אסתר מלומר את דבריה כבר במשתה היין שביום הראשון, ובמקום זאת ביקשה: יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה, ח).
את המשתה הראשון עשתה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (אסתר ה, א), שכן בו ביום ביקשה: יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ (אסתר ה, ד), והיום השלישי הוא עדיין תוך תחילת שבעת ימי נידותה. משום כך ביקשה אסתר לעבור ביניהם גם ביום הרביעי – בסופם של שבעת ימי הנדה, כדי שגם מריבה תיעשה בין שניהם. מעתה למרות הפכפכנותו יבצע המלך את זממו ללא ספק, "דאמר שמואל: אי אמר מלכותא עקרנא טורי, עקר טורי ולא הדר ביה" (מסכת בבא בתרא דף ג ע"ב).