מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
חפץ שהזיק תוך כדי תנועה
"הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו - פטור מלשלם. נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו בתוך הזמן והזיקו - פטור, לאחר הזמן – חייב". כשבית דין, עיריה, שכן וכד' התרו בבעל מזיק פוטנציאלי, והבעלים התעלמו, והחפץ הרעוע הזיק במהלך נפילה, הבעלים חייב. כיצד יש להגדיר את המזיק. אם גדרו בור, יהיה פטור אם הזיק כלים ורכוש, אך אם גדרו אש יהיה חייב גם על כלים. התוס' (ד"ה היינו), כותב שעל אף הדמיון לאש שדרכה לילך ולהזיק, בכל זאת החפצים הרעועים שהזיקו בעת הנפילה נחשבים לבור, כי יכולת ההתפשטות של נזקיהם מוגבלת, וכהסברו של הרב דוד טעביל (נחלת דוד, כאן): "עיקר החילוק שבין בור לאש הוא, דאש הולך ומזיק ומשיג את הניזק בכל מקום שהוא, ובבור הוא להיפוך שהמזיק עומד על עמדו והניזק הולך אליו, ...וכותל ואילן יש גבול לנפילתן, ויותר מהגבול אינם יכולים לילך". רדיוס הנפילה של הבור הוא חלק מהבור, ועל כן דינו כבור על אף שהנזק נגרם תוך כדי תנועה.
הרב צבי יהודה בן יעקב (משפטיך ליעקב, חלק ג סי' כד), דן במקרה שדייר בדירה תחתונה, העיר לשכנו בדירה עליונה, על רטיבות קלה בתקרה, והלה התעלם מאזהרותיו. לאחר זמן התפשטה הרטיבות, והסתבר שהצינור נרקב לחלוטין, ואי החלפת הצינור בזמן גרם לנזק גדול בדירה התחתונה. לדבריו, יש להגדיר את המזיק כאש ויהיה חייב על נזקי הדירה, שהרי המים מזיקים בדרך הליכתם ללא גבולות, ומרטיבים כל הנקרה בדרכם. כמו כן, המים הם באים לניזק ולא להיפך.
הרב יצחק צבי שפרינצלס (דרכי משפט, חלק ב, עמ' שנח- שס), דן במקרה שהעירו לאדם על אדנית פרחים שבחלונו, שהיא עלולה ליפול, ואכן היא נפלה והזיקה למכונית חונה. הוא מסתפק אם דינה כאש או כבור, כי הנזק נגרם במהלך הנפילה. אך נראה שגם יכולת הנפילה של אדנית מוגבלת בשל כח המשיכה, ואין להגדירה כאש אלא כבור, והבעלים יהיו חייבים על נזקי המכונית.
