דלא קפיד לא קפדי בהדיה
פסחים קי ע"א
"אמר עולא: עשרה כוסות אין בהם משום זוגות... אבל תמניא - יש בהן משום זוגות.
רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו: שלום, לטובה - מצטרף, לרעה - לא מצטרף. אבל שיתא - יש בהן משום זוגות.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: ויחנך - לטובה - מצטרף, לרעה - לא מצטרף. אבל ארבעה - יש בהן משום זוגות.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: וישמרך לטובה מצטרף, לרעה לא מצטרף".
כתב רשב"ם: "כמו שהיו הדורות זו אחר זו היו מקילין בזוגות והולכין ופוחתין".
וצריך ביאור מדוע היו אותם הדורות הולכים וחולקים יותר ויותר על קודמיהם ומקילין, והלא ראו שאפילו קודמיהם שכבר חלקו להקל לא הקלו עד כדי כך. ועוד שאינו מצוי כל כך שאמוראים יחלקו על אמוראי הדורות הקודמים. ומדוע לא מצאנו כגון זה גם בשאר מחלוקות.
אלא שעל ענין הזוגות אמרו בעמוד הבא: "כללא דמילתא: כל דקפיד - קפדי בהדיה, ודלא קפיד - לא קפדי בהדיה". והדברים מתפרשים בדברי שו"ת הרמב"ם סימן ריח: "שחוששים לו על דרך הניחוש והכישוף והדמיונות והדימויים, אשר במקצת הזמנים יקבלו פעולתם הגופות חלושי הבנין". דברים אלו נאמרו על דין אשה קטלנית, ואף שהרמב"ם עצמו הביא איסור זה בהלכות איסורי ביאה כא, לא. ופירוש הדברים שיש דברים כמו גם זוגות, שנזקם נגרם משום פחדם של האנשים, וכדברי רב המנונא במסכת ברכות דף ס ע"א שהמפחד עלול לגרום לעצמו יסורים דכתיב (איוב ג, כה) כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי.
ובמסכת עבודה זרה דף לז ע"א אמרו שחכמים המתירים דברים רבים מכונים "בית דינא שריא".
מעתה מבואר, חכמי כל דור יכלו להקל על אנשי דורם רק בדרגה אחת ולהרגילם שלא יחששו מדבר אחד בלבד. ואילו היו מוסיפים להתיר לא היו מקבלים מהם כלל, "תפסת מרובה – לא תפסת, תפסת מועט – תפסת" (מסכת יומא דף פ ע"א).
כל דור מאותם הדורות לא היה מעיז פניו כנגד הקדמונים, אלא רק היה מכריז: "מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו" (מסכת חולין דף ז ע"א).
