הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יהודה בן בתירא - סדר הדורות; שמחה בבשר בזמן הבית
פסחים קט ע"א
תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר +דברים טז+ ושמחת בחגך,
במה משמחם - ביין.
רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין,
ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין.
תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר +דברים כז+ וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך.
ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר +תהלים קד+ ויין ישמח לבב אנוש.
1.
ה"תנא קמא" בברייתא הראשונה סובר ששמחת גברים היא ביין, וגם רבי יהודה מסכים, אלא שמבדיל משמחת נשים.
2.
בברייתא השניה רבי יהודה בן בתירא מסכים שבזמן שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין. ומתאים לדברי הברייתא הראשונה [שלגבי גברים - לפחות - אין מחלוקת שהשמחה היא ביין דווקא].
3.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח:
כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות,
והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו,
והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין,
בפשטות, הרמב"ם פוסק כרבי יהודה בברייתא הראשונה. וקשה, מדוע לא פסק כ"תנא קמא" שמשמע ממנו שגם נשים שמחות דווקא ביין.
3.1
השאלה במקומה עומדת רק אם נניח שרבי יהודה חולק על תנא קמא, וגם נניח שהרמב"ם פוסק בדרך כלל לפי הכלל שפוסקים כ"תנא קמא" נגד תנא יחיד שחולק עליו.
3.2
ושאלה נוספת: מדוע הרמב"ם פוסק שגם באכילת בשר יוצאים ידי חובת שמחה, הרי בברייתא נאמר שעכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין!
4.
נאמרו על כך כמה הסברים - ראה ב"מתיבתא", הערות יג-יד, וב"ילקוט ביאורים", עמודים קס-קסא, וכולם מתכונים לומר, שאין כוונת הברייתא לומר שבזמן הזה אין שמחה אלא ממש רק ביין אלא הכוונה היא "אף ביין". ולענ"ד נראה דחוק...
5.
וכן בהסברים הבאים, שכוונת הרמב"ם לומר, שלפעמים השמחה היא ביין ולפעמים [בזמן בית המקדש] היא בבשר...
6.
מרכבת המשנה (אלפנדרי) הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח:
שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. נ"ב יש לדקדק בלשון רבינו ז"ל דאמאי פלגינהו בתרי בבי אין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין לערבינהו וליתנהו בחדא בבא ולימא שאין שמחה אלא בבשר ויין. ונראה דסבירא ליה לרבינו ז"ל דמ"ש בגמ' בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר היינו שעיקר השמחה היה בבשר זבח השלמים אבל יין נמי צריך שהיין נמי משמח כדכתיב ויין ישמח לבב אנוש ומאי שנא דיין משמח בזמן הזה ולא בזמן שבית המקדש קיים אלא ודאי שמ"ש אין שמחה אלא בבשר כלומר אין שמחה האמורה בתורה אלא בשר זבח השלמים שכן כתוב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אבל יין נמי משמח ובזמן הזה אין שמחה אלא ביין אבל מ"מ בשר נמי משמח אבל העיקר הוא היין לזה כתב ואנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר כלומר יש זמן שאין שמחה אלא בבשר והיינו בזמן המקדש שהיה בשר זבח השלמים ואין שמחה אלא ביין בזמן הזה לכן בשניהם צריכים לשמוח בהם ומשום הכי פלגינהו לתרי בבי עיין בספר ב"ח סי' תקכ"ט ובספרי יד אהרן מ"ש משם מהר"ם מטיוולי ז"ל.
7.
בני שמואל הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח:
שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. דקדק בלשונו להאריך ולא הספיק בזה הלשון שאין שמחה אלא בבשר ויין דאי כתב הכי משמע דבעינן תרווייהו בשר ויין וזה ליתא דגרסינן בערבי פסחים תניא ר' יהודה אומר בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין אלמא דלא בעינן בשר ויין ולזה כתב רבינו שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין כלומר דבחדא מנייהו סגיא וסובר רבינו כשאמרו דעכשיו אין שמחה אלא ביין לאו למעוטי בשר דבכל שכן הוא
אלא דאין צריך לשמוח דוקא בבשר כזמן שבית המקדש קיים ומה שכתב רבינו דאוכלין בשר ושותין יין לאו למימרא דחייבין בתרווייהו מן הדין זה הנראה לי ועיין בבית יוסף סי' תקכ"ט:
8.
ונראה שלמרות כל ההסברים נראה קצת דחוק...
ואולי אפשר להסביר באופן שונה:
מדוע הגמרא הביאה את הברייתא השניה של רבי יהודה בן בתירא אחרי הברייתא הראשונה שבה מוזכר רבי יהודה, הרי רבי יהודה בן בתירא היה קדום יותר מרבי יהודה [=רבי יהודה בר אילעי, תלמיד של רבי עקיבא].
9.
אמנם היו שני "רבי יהודה בן בתירא":
"סדר הדורות" כותב שהיו שני "רבי יהודה בן בתירא". הראשון – בימי הלל, והשני – בזמן רבי אליעזר ורבי יהושע שלאחר החורבן.
אם נאמר שבסוגייתנו מדובר ברבי יהודה בן בתירא הראשון שחי בימי הלל, אם כן הוא חי בזמן המקדש, ולכן הסיומת בברייתא [שמדברת על הזמן שאין בית מקדש] אינה שלו אלא של בעל הברייתא, או אולי אפילו אין זה חלק מהברייתא אלא של הגמרא עצמה!
ואם מדובר ברבי יהודה בן בתירא השני שחי אחרי אחרי החורבן יתכן שהוא עצמו אמר את הסיומת בברייתא - שבזמן שאין בית המקדש קיים השמחה אינה אלא ביין!
9.1
ולכן נראה אולי שהרמב"ם סובר שהסיומת איננה של רבי יהודה בן בתירא עצמו, והרמב"ם לא פוסק כסיומת למסקנה שיש הבדל בן זמן הבית או לא. הוא סובר, שהגמרא הביאה את הברייתא השניה כדי ללמדנו רק דבר אחד, שבזמן בית המקדש השמחה היתה רק באכילת בשר השלמים!
[אמנם לא נמצא להסבר הנ"ל אסמכתא אצל הפרשנים!]
10.
לגבי השאלה מדוע הרמב"ם נראה שפוסק בברייתא הראשונה כרבי יהודה ולא כתנא קמא:
כתר המלך הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח:
... ובירושלמי איתא כן במה משמחן ביין ר' יהודה אומר הנשים בראוי להן כגון מסוים וכו' וקטנים בראוי להן כגון אגוזים ר' טרפון הוה עביד כן ומפרש הקרבן עדה דרבי טרפון עביד כן בערבי פסחים ולפי האמת לא צריך לומר כן אלא עביד כן כר"י בכל רגל ולהכי פוסק רבינו כר"י אף דת"ק אמר ביין מ"מ כיון דר"ט עביד עובדא כותיה דר"י פוסק כותיה ודוק.
כלומר, הרמב"ם מסתמך על הירושלמי, שרבי טרפון עשה כרבי יהודה - למרות שקדם לרבי יהודה!
