מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
חזקות
סוגית הגמרא נפתחת: "מנין לחזקה ג' שנים?", ולפנינו שלוש שאלות: [א] מנין לחזקה- מה פעולת המוחזקות עושה בפועל, מה טיבה מבחינה משפטית? [ב] מנין שמדובר על דבר שחוזר על עצמו שלוש פעמים? [ג] ובהקשר לקרקעות, מנין שמדובר על פרקי זמן שנמדדים בשנים? התשובה מורכבת משלוש מקורות. היקש לשור מועד, פסוק: "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום", בו ירמיהו מזהיר לכתוב בשטר ולחתום כי הגולים לא יספיקו להחזיק בקרקעות במשך שלוש שנים, וסברה לפיה שלוש שנים אנשים שומרים שטרות ואח"כ זורקים את השטר, ועל כן לאחר שלוש שנים על המערער להוכיח צדקתו.
הרב שלמה פישר (בית ישי סימן ק), מסביר את תוכנה של חזקת שלוש פעמים ע"פ "מה שכתבו האחרונים בביאור חזקת מרא קמא במטלטלין, שהיא מטעם מוחזקות. ואע"פ שהחפץ ברה"ר, נחשב הוא כעומד ברשותו של בעליו הקודמים ואנשים בדלים ממנו, מפני שהורגלו להחזיקו כבעלים עליו, עוד מזמן שקדם לספק שהתעורר. הרי שענין מוחזקות תלוי בהרגל בני אדם לראות את הבעלים מוחזקים. ומעתה יש לומר שזהו ענין ג' אכילות שעושות אותו כמוחזק, שעל ידן מתרגלים בני אדם לראותו ולהחשיבו כבעל הנכס, וכך הם נוהגים בו. נמצא לפי זה שחזקת ג' שנים וחזקת מועדות בשור שניהם מטעם הרגל שנתהוה בשלש פעמים".
גם בראש השנה יש דיונים על תוקפן של חזקות בחזנות ובתקיעת שופר. מה עושים בשנה זו כשראש השנה חל בשבת בו אין תוקעים, כשיש שני בעלי תקיעה, אחד מוחזק ביום הראשון והאחר ביום השני. האם החזקה היא על היום, ואז המוחזק ליום השני תוקע כהרגלו וחזקתו היא לכל השנים, או שהחזקה היא על התקיעות הראשונות בכל שנה, וחזקת הראשון היא לכל השנים? (שערי תשובה, שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפא). ההצעה הטובה ביותר היא לפשר, האחד יתקע תקיעות מיושב, והאחר תקיעות מעומד. באופן כללי, יש המתנים עם החזנים ובעלי התקיעה שאין חזקות, כדי שלא יהיו מריבות, או לימים בהם החזן לא יהיה רצוי לציבור וכד'.
