הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

דין כרת מספק; "איכא דאמרי" - לשון אחרון

פסחים צה ע"ב

בעי רב יוסף: דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה, מהו? 
מדאישתרי טומאת עזרה - אישתרי נמי טומאת היכל, או דילמא: מאי דאישתרי - אישתרי, מאי דלא אישתרי - לא אישתרי? 
אמר רבא: אמר קרא וישלחו מן המחנה - אפילו מקצת מחנה. 
איכא דאמרי, אמר רבא: אמר קרא +במדבר ה+ וישלחו מן המחנה אל מחוץ למחנה תשלחום, כל היכא דקרינן ביה אל מחוץ למחנה תשלחום - קרינן ביה וישלחו מן המחנה.

1.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ד הלכה יג:

ופסח שבא בטומאה ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם אל מחוץ למחנה תשלחום הרי אלו פטורין.

הרמב"ם פוסק כ"איכא דאמרי" בדעת רבא.

2.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק ד הלכה יג:

[יג] ומ"ש ופסח שבא בטומאה וכו'. שם בעיא ואיפשיטא בתרי לישני חד לחומרא וחד לקולא ופסק לקולא משום דמספיקא לית לך לחיובי ועוד דלישנא בתרא לקולא:

ה"כסף משנה" נותן שני נימוקים לפסיקת הרמב"ם:

2.1
הדעה השניה היא "קולא" [שאם נכנסו להיכל - פטורים], ומכיון שיש ספק כמי לפסוק בין שתי הדעות [אליבא דרבא] פוסקים לקולא.

2.2
כעיקרון הרמב"ם פוסק כדעה אחרונה - כך משמע מלשונו וכך משמע מהפרשנים שמצטטים אותו.

3.
צל"ח מסכת פסחים דף צה עמוד ב:

שם בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל וכו'. וז"ל הרמב"ם פ"ד מהלכות ביאת מקדש הלכה י"ג, פסח שבא בטומאה ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורים. וכתב הכסף משנה שם בעיא ואיפשיטא בתרי לישני חד לחומרא וחד לקולא ופסק לקולא משום שמספיקא לית לן לחיוביה. וכתב המשנה למלך עיין במ"ש רבינו בפ"ט מהלכות מעשה הקרבנות דין י"ג ובמ"ש מרן שם, ומן הדין לא היה לו לרבינו לכתוב פיטורו ממיתה, ודוק. וכוונת המשנה למלך דכיון דמספיקא הרמב"ם פוטרו מכרת לא היה לו לכתוב דבר המסור לשמים דקמי רחמנא ליכא ספיקא.

לפי ההסבר הראשון ברמב"ם שפסק את הדין [שפטורים מכרת אם נכנסו להיכל] מספק קשה [כך מקשה ה"משנה למלך"], שהרי לא שייך ספק לגבי עונש כרת, שהרי זה עונש משמיים ובשמיים אין ספק...

4.
ונראה ליישב זאת: כן! אם בי"ד של מטה מחליטים שיש ספק ולכן לא מענישים בעונש כרת זה מחייב את השמיים למעלה [בי"ד של מעלה]!

5.
המשך דבריו:

... ובגוף הדבר נראה לי טעמו של הרמב"ם שפסק לקולא, לא מחמת ספק פסק כן, אלא דנראה ליה לרבינו עיקר כלישנא בתרא דרבא דכל היכי דקרינן חוץ למחנה תשלחום קרינן ביה וישלחו מן המחנה...

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כלישנא בתרא, לא מפני שפסק לקולא בין שתי הדעות, אלא מבחינה עניינית.