מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
זהירות בדרכים
באשר להימנעות מנזק, יש עיקרון מנחה בדברי התוס' (ד"ה אמאי) בסוגייתנו: "דיותר יש לשמור שלא יזיק משלא יוזק". ובכל זאת, לצערנו ול"ע, מתרחשות תאונות דרכים ותאונות עבודה, רח"ל. מקרי פגיעה שכיחים, כשהפוגע לא ראה, או לא היה יכול לראות את הנפגע (בעת עקיפה, נסיעה לאחור, צומת חשוכה, מסתור, וכד'). מה דין הפוגע?
ביחס לנזק: "המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושברה – פטור". על כך שואלת הגמ': היה לו לעין ולהסתכל? תשובת רבי יוחנן: שמדובר בקרן זווית. רש"י מפרש: "בקרן זווית - כשנכנסין ממבוי למבוי מן הצד הניחה בצד המבוי אצל הקרן וכשהחזיר זה פניו לא ראה אותה". אך אם הפוגע הרג אדם בקרן זוית, פסק הרמב"ם (הל' רוצח ו, י, ע"פ הבנתו את הגמ' במכות ז ע"ב ח- ע"א), שדינו כשוגג קרוב למזיד, ועיר מקלט איננה קולטת אותו. מה ההבדל?
הרב דוד בן זמרא, הרדב"ז מבחין באופן הבא (מתורגם): "גבי נזיקין יש לומר שאנוס הוא שהרי הנזק בא פתאום כשזה יוצא מזווית זו ונכנס בזווית אחרת. אבל לגבי מיתה, אי אפשר אם לא שהיה רץ בכח וסכינו בידו, או אחת משאר כלי משחית והרג את חברו. ולפיכך הוי קרוב למזיד ולא אנוס, שהיה לו ללכת בנחת כיון שיש בידו כלי משחית" (שו"ת רדב"ז חלק ה סי' שד). גם האוחז בהגה, מניע בידו כלי בעל מהירות ועוצמה חזקה שמסוגל להשחית ולהרוג, ולכן יש לסוע בנחת, ולפי כללי הנהיגה, כדי למנוע את התאונה אם יופתע.
על פי דברי הרדב"ז הללו, כתב הרב עובדיה יוסף: "נוהג ברכב וגרם לאבדן נפש מישראל, מחמת שנהג במהירות מופרזת, או מפני שלא ציית לתמרור, או שעבר עבירה אחרת על חוקי התנועה, הרי שגגתו עולה זדון ...שהרכב הוא כלי קטלני ביותר, ועלול מאוד לפגוע ולסכן חיי אדם. ומי שלא נזהר לנהוג במתינות כראוי, נחשב הדבר לפשיעה, וקרוב למזיד הוא, וכהורג בידים הוא" (שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן טז).
