גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתע"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת ראש השנה
דף לב ע"ב
ביאור השאלה "מפני מה אין ישראל אומרים שירה בראש השנה וביוכ"פ" - למה היה ראוי לומר? ומי כן יאמר שירה בימים אלו?
אמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים, אמר להן, אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני (ר"ה לב: ערכין י:). ידועה התמיהה, וכי איזה נס נעשה בימים הללו לבני ישראל, שמן הראוי היה לומר עליו שירה לפניו ית"ש.
ונציגה כן זיקוקין אחדין וניצוצי אורה ממשנתו הטהורה של הגה"ק החתם סופר זי"ע, אשר ביאר ענין זה בכמה אופנים, וזה החלי, ממש"כ בדרשותיו (ח"ב, כז אלול, שסא.), "כי היה ראוי לומר שירה על החסד, שהקב"ה החיינו לזמן הזה - שנזכה לשוב על עונותינו, אולי יתעשת ונזכה לתקן דרכינו מכאן ואילך. ואלו חלילה המיתנו כבר בחטאנו לפניו, כבר היינו מיואשים מכל טוב, וראוי לומר הלל על הנס הגדול הזה" וכו'. כיוצא בזה כתב (שם שסו.): "כי בודאי ראוי לומר שירה על חסדי השי"ת, שידו פתוחה לקבל תשובה, ומאריך אפו לנו, ויגיענו לשנה טובה ומבורכת, ומה שחטאנו כבר ימתין לנו עד שנשוב, היש שמחה גדולה מזה" וכו'.
תוספת דברים וחידוש עצום מצינו בחת"ס עה"ת (סו"פ כי תצא), שכתב אחר אריכות דברים בענין, "שהיה להם לומר שירה על שביום זה יתהפכו עוונותיהם לזכיות, אך אינם בטוחים ב"ה, כי הדבר שקול ו'ספרי חיים' - של צדיקים הנקראים 'חיים', ושל רשעים גמורים הנקראים 'מתים'... פתוחים, ואיך יאמרו ישראל שירה והלל. ואמנם כל בעל תשובה שיודע בנפשו שהוא בעל תשובה גמור, ויתהפכו זדונותיו לזכיות, הוא יאמר שירה".
כמים קרים על נפש עייפה הם דבריו הקדושים בענין ירידת הדורות משנה לשנה, ועם כל זאת הקב"ה בוחר בנו כמקדם, ואין לנו נס גדול מזה. והרי מעט מלשון קדשו (דרשות שם, שמט:): "כי באמת אמונתינו וקיום אומתינו היא הישנה שבכל האומות, כי כל הראשונים כבר אבד זכרם מן העולם ואין זכר למו, ועם ה' אלו עם מה שעבר עלינו, שמדות וגזירות, ופיזור ונדודים מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, בכל זאת תלי"ת אמונתינו ודתינו קיים...". ובהמשך מאריך, כי לכן אכן היה ראוי שתהיה עבודתנו את ה' מתוך שמחה ובטוב לבב, ברם מועטים המה בני עליה במדרגה זו, ומרבית בני ישראל הם בבחינת שארז"ל (תענית ח.): "'ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו' (תהלים עח, לו-לז), ואפילו הכי (שם, לח) 'והוא רחום יכפר עון'" וגו', ומדי שנה ושנה יש ירידה אחורנית בענין זה, ובמקום שתהיה העבודה בשמחה וטוב לבב, עובדים את הבורא ב"ה כמצות אנשים מלומדה.
ודבר זה הוא חלק מהמשפט בראש השנה, וכלשון קדשו: "אך בראש השנה הוא יום הדין, שהקב"ה בוחן ובודק גנזי נסתרות, דכתיב (תהלים לג, טו): 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם', ומי שעבד ה' במצות אנשים מלומדה - הרי הוא כמת מבלי חיות, ואמרו שנבראו מאותן מצות מלאכים בלי נשמה, ואמנם העובדים בלב שלם היא עבודה חיוניות, ונבראו מזה מלאכים חיים עם נשמה".
ואחר אריכות בהקדמות האמורות כתב: "ונבוא אל המכוון בעזה"י, כי באמת תמהו מלאכי השרת, מאי טעמא אין אומרים שירה והלל בר"ה ויוה"כ, על הנס הנפלא הזה שתלי"ת אתה בחרתנו מכל העמים, ועדיין חביבותיה גבן, ובכל השנה ירדנו עשר מעלות בעוה"ר, ומכל מקום בתקופת השנה, הרי אנו יהודים כמו שהיינו, ישתבח הבורא ית"ש על זה, שהוא יותר מקריעת ים סוף, ומאי טעמא לא נאמר שירה. והשיב הקב"ה, כי בר"ה 'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו', מי הוא העובד בשמחה ובטוב לבב שהוא החיים, ומי הוא העובד כמתים, ובני עליה מועטים בזה, על כן אין ראוי לומר שירה על עבודה מזויפת". עעו"ש.
עוד רעיון מחודש כתב (שם, שע:), בהקדם משל: "כי הדבר דומה לחבורה, ובתוכם בן המלך, ובא נחש שרף והטיל עליהם ארסו, והיתה צרה גדולה בביתו על בן המלך האהוב, והנה בא רופא מומחה ובדק את כולם, ואמר: כולם מיואשים חוץ מבן המלך, ואלו המיואשים אינם מתים לאלתר, אלא מתנוונים והולכים עד יום מיתתן, ומה שאפשר להחזיקם במאכלים ומשקים ותענוגים עד יום מותן - טוב, אבל לא יחיו אחרי נופלם, ובן המלך בודאי חי יחיה, אך צריך לעסוק ברפואות, ואולי יתיסר קצת על ידי הקזת דמים באופנים שונים ואיזה רטיות, ואתם הכינו תרופות והכנות למעט יסוריו - אם נצטרך, אבל בודאי יחיה בריא אולם, והנה בודאי ראוי לשמוח ולעשות מחולים וריקודים".
"הנמשל, כי הנחש, הס"ם, מטיל ארסו על כל באי עולם, וגם על ישראל בן המלך ית"ש, וביום הדין הקדוש יבוא כל איש לפני בוראו ית"ש, והנה זה בטוח בלי ספק, שה'רשעים נכתבים לאלתר למיתה', פירוש, שסופם להתנוון ולמות, אלא שמקיימים אותם בתענוגי העולם הזה, עד שסופם יכלו ויבולו, ואין שריד להם, 'ועמך כולם צדיקים' נכתבים לאלתר לחיים בלי ספק, אלא שצריך אפשר להתיסר במינים שונים, בעוני וחולי, או אפילו במיתת העולם הזה - להחיות חיי עד בלי ספק, אלא שמכינים תרופות למעט היסורים ההמה, היינו, תפלות ובקשות על הפרנסה ועל הרפואה, שלא נצטרך להתיסר כל כך, אבל יהיה איך שיהיה, אפילו יעני ויחלה, ואפילו ימות, הכל טוב לתיקון חיי עד, וכמו שכתב הרמב"ן על פסוק (דברים יד, א) 'בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת', כיון שאתם בנים לה', והרי זה שמת הוא כבן שקראו אביו שיבוא לביתו, אין לעשות עליו קרחה וגידוד, כי לבית אביו חיי נצחי הוא הולך, ומסתמא הבין אהבת הרחמן ית"ש, כי אי אפשר לו זולת זה, והוא טובתו, והנה כיון שכן היה ראוי לומר הלל ושירה בראש השנה ויום הכיפורים, וזו הי' שאלת מלאכי השרת...", ועי"ש ביאור התשובה על שאלתם.
