הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
לעולם
פסחים פב ע"א
משנה. נטמא שלם או רובו - שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה. נטמא מיעוטו, והנותר - שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן. הציקנין שורפין אותו לפני הבירה, בשביל ליהנות מעצי המערכה.
גמרא. מאי טעמא? - אמר רבי יוסי בר חנינא: כדי לביישן. נטמא מיעוטו וכו'. ורמינהו: וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש, אם עבר צופים - שורפו במקומו, ואם לאו
חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה! -
אמר רב חמא בר עוקבא: לא קשיא, כאן - באכסנאי, כאן - בבעל הבית.
רב פפא אמר: הא והא באכסנאי, כאן - שהחזיק בדרך, כאן - שלא החזיק בדרך.
רב זביד אמר: לעולם כדאמר מעיקרא, כאן - באכסנאי, כאן - בבעל הבית. ואף על גב דלא החזיק בדרך, אכסנאי כיון דלית ליה - עשאוהו כציקנין. דתנן: הציקנין שורפין אותו לפני הבירה, בשביל ליהנות מעצי המערכה.
1.
נחלקו הראשונים מיהם החולקים.
2.
רש"י מסכת פסחים דף פב עמוד א:
רב זביד - כרב חמא מוקים לה, ואדרב פפא פליג, ויהיב טעמא למילתיה דרב חמא, דכיון דלית ליה עצים שם - עשאוהו כציקנין, והחזיק בדרך דקתני מתניתין - לאשמועינן חזרה נקט לה ולא משום עצים, דהוא הדין ללא החזיק.
לפי רש"י רב זביד חולק על רב פפא ומסביר את רב חמא בר עוקבא. ומתאים לכאורה לביטוי "לעולם כדאמר מעיקרא".
תוספות מסכת פסחים דף פב עמוד א:
רב זביד אמר לעולם כדאמר מעיקרא - פי' בקונטרס דרב זביד לא פליג אדרב חמא בר עוקבא ואינו אלא מפרש טעמו
וקשה לריב"א דלא מצינו בשום מקום שיאמר לעולם כו' כדי לפרש
תוס' מקשה על רש"י מפני שהביטוי "לעולם" אף פעם לא מוזכר בקשר למחלוקת ולהסבר לדברי חכם אחר - "כדי לפרש".
2.1
אמנם לכאורה זה קצת קשה, שהרי אולי כוונת רש"י לחלוק על רב פפא. והרי כל האמוראים באו כדי ליישב הקושי של הסתירה בין משנתנו לברייתא, ולכן אולי כוונת רש"י היא שרב זביד בא לומר שהוא לא מקבל את תרוצו של רב פפא אלא את תרוצו של רב חמא. נכון, שעדיין בכל זאת קשה, כי היה מתאים אם היתה בגמרא קושיה על רב פפא אז מובן מדוע רב זביד חוזר לפרוש הראשון - של רב חמא.
3.
המשך דברי תוס':
ונראה לו דרב חמא בר עוקבא ורב פפא לא פליגי
דרב חמא בר עוקבא מוקי כאן באכסנאי כאן בבע"ה ואידי ואידי בהחזיק בדרך אבל בלא החזיק אפי' אכסנאי הוי כבע"ה אלא דלא איירי בה
ורב פפא מוקי אידי ואידי באכסנאי ולא פליג אדרב חמא בר עוקבא
ורב זביד פליג אתרווייהו וקסבר אכסנאי שלא החזיק עשאוהו כציקנין
ריב"א בתוס' מסביר שרב זביד חולק גם על רב פפא [כמו שסובר גם רש"י] וחולק אף על רב חמא. וקשה מאד, מדוע לפיו כן מתיישב לשון "לעולם", הרי "בסך הכל" רב זביד חולק ומפרש פרוש אחר לסתירה בין המשנה לברייתא!
וראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים ב-ג.
4.
המשך דברי תוס':
אי נמי רב פפא ורב זביד פליגי אליבא דרב חמא בר עוקבא רב פפא סבר דרב חמא בר עוקבא איירי בהחזיק אבל בלא החזיק הוי אכסנאי כבעל הבית ורב זביד סבר דאכסנאי אפי' לא החזיק עשאוהו כציקנין ודוקא נקט רב חמא בר עוקבא בעל הבית.
בפרושו השני ריב"א מסביר שגם רב פפא וגם רב זביד חולקים על רב חמא. וקשה, מדוע עכשיו כן מתאים לשון "לעולם".
5.
ולכן נראה, שגם תוס' מסביר שהביטוי "לעולם" מתאים לא רק כשחוזרין לתרוץ ראשון שהוקשה עליו [שאז כנראה מתאים הביטוי "אלא לעולם"], אלא גם כשמציעים פרוש אחר שבא לחלוק! ואילו רש"י מרחיב את משמעות הביטוי כבא ללמדנו שפרוש שלישי בא לחלוק על פרוש שני ולהסכים עם הפרוש הראשון.
6.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ג:
... נטמא מיעוטו וכן הנותר שורפין אותו בחצרותיהן מעצי עצמן אבל לא מעצי המערכה שלא ישארו מהן אצלם וימעלו בהן.
7.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ג:
ודע דבגמרא רמי אמתני' ברייתא דקתני דנטמא מיעוטו נמי שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה ומשני דההיא באכסנאי משום דאין לו עצים וצריך טעם למה השמיטו רבינו
+דין אכסנאי כתב רבינו בסוף הלכות פה"מ (דין ח') ולא השמיטו כמו שחשב הכ"מ. ותימא לי עליו שהוא בעצמו כתב שם על דברי רבינו ותשלום דינין אלו כתב רבינו פ"ד מהלכות קרבן פסח...
ה"כסף משנה" מעיר שהרמב"ם לכאורה לא מתייחס לסוגייתנו, ומוזכרת כאן הערה [של מי?] שהרמב"ם מתייחס לכך בפרק אחר:
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יט הלכה ח:
מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש, אם עבר הצופין שורפו במקומו, ואם לאו אם יש בו כזית או יתר חוזר ושורפו בירושלים, ואם הוא אורח שאין לו בית שורפו לפני הבירה מעצי המערכה.
8.
כסף משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק יט הלכה ח:
הוא אורח וכו'. אוקימתא דגמ' בפ' כיצד צולין (דף פ"ב) ותשלום דינין אלו כתב רבינו בפ"ד מהלכות קרבן פסח:
בפשטות משמע ממנו, שהרמב"ם פוסק כדעת רב חמא [הדעה הראשונה בסוגייתנו].
8.1
ונראה שלפי דבריו מובנים יותר דברי רש"י לעיל, שהרי לפי רש"י רב זביד בא לפרש את דברי רב חמא, ולכן הרמב"ם פוסק כרב חמא כי רב זביד ורב חמא חולקין על רב פפא והלכה כרבים.
9.
ולפי כל הנ"ל נראה ליישב יותר את דברי רש"י על הביטוי "לעולם". כוונת הביטוי הנ"ל איננו כבדרך כלל לחזור לתרוץ ראשון [בעקבות קושיה על תרוץ אחר] אלא לקבוע הלכה [ובמקרים כאלה הביטוי "לעולם" שובץ בסוגיה על ידי "עורך הגמרא" - יהיה מי שיהיה ["סתמא דגמרא" מאוחרת; "רב אשי ורבינא"; סבוראים ועוד]! ומתאים לניסוח המיוחד "לעולם כדאמר מעיקרא"!
