מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אכל אפיקומן בלי הסיבה אם צריך לחזור ולאוכלו בהסיבה
פסחים קח ע"א
אריב"ל השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא, מיסב אין לו מיסב לא וכו' ע"ש. ויעו"ש ברא"ש (אות כ') שכ' בזה"ל, ומצה בעי הסיבה בכזית ראשון וכזית של אפיקומן, ואם אכל בלא הסיבה לא יצא כדאמר ריב"ל השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא, משמע מיסב אין לא מיסב לא [ואפי' בדיעבד לא יצא, קרב"נ], ואם אכל בלא הסיבה יחזור ויאכל בהסיבה, וכן בכוס ראשון ושני אם לא שתה בהסיבה יחזור וישתה בהסיבה וכו', עכ"ל הרא"ש יעו"ש. ומבואר א"כ דס"ל דאף בכזית של אפיקומן שאכל בלי הסיבה כדינו דצריך לאוכלו שוב, דמש"כ "ואם אכל בלא הסיבה" וכו' הולך על מש"כ לפני כן שצריך בהו הסיבה.
וה"נ נר' דס"ל למרן הב"י. דיעוי' בטור (סי' תעב' ס"ז) שכ' דכל מי שצריך הסיבה אם אכל ושתה בלא הסיבה לא יצא, וא"כ ע"כ שצריך לחזור ולאוכלו בהסיבה. ויעו"ש בב"י שכ' דהאשר"י, והמרדכי (בדף לז' ע"ד), והג"מ (בפ"ז אות ה') כתבו שצריך הסיבה כשאוכל בתחילה כזית מצה, וכן בכזית אפיקומן וכו', עכ"ד ע"ש. וע"כ דס"ל לב"י דאם לא היסב באכילתם דצריך לחזור ולאוכלו, דלכן הביא לכל הנ"ל לומר דלפי"ז ע"כ דכלול בדכ' הטור דכשאכל בלי הסיבה כדינו דצריך לאכול שוב, אף כשלא אכל לאפיקומן בהסיבה. ויל"ע מ"ט לא כ' הב"י דה"נ ס"ל לרא"ש. ועכ"פ תרווייהו ס"ל דצריך לחזור ולאכול כזית מצה ואפיקומן כשלא היסב באכילתו.
והנה יעוי' בשו"ע שם שכ' כלשון הטור דכל מי שצריך הסיבה וכו' צריך לחזור ולאכול בהסיבה וכו'. וכ' הרמ"א דכן באכילת מצה יחזור ויאכל. ויל"ע מ"ט לא כ' הרמ"א דה"ה באכילת "אפיקומן", וכמפורש בב"י וברא"ש שם. ויעו"ש במשנ"ב (ס"ק כב') שכ' דמ"מ באפיקומן אם שכח לאוכלו בהסיבה לא יחזור לאוכלו, דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן כש"כ הח"א, עכ"ד יעו"ש. ובאמת דה"נ משמע ברמ"א שכ' רק דעל מצה יש לאכול שוב ולא כ' כתב כן אף גבי אפיקומן. אך מאידך יש לדייק איפכא, דהא כ' שאם לא שתה כוס ג' או ד' אי"צ לחזור לשתות דיש בזה חשש שנראה כמוסיף על הכוסות, ואמאי לא כ' שאף על אפיקומן לא יחזור לאכול, וה"ט כש"כ הח"א דאסור לאוכלו ב' פעמים, וע"כ דא"א לדייק מסתימת הרמ"א בזה. אולם צ"ע מ"ט תפס המ"ב לח"א בזה, הא בב"י וכן ברא"ש מבואר להדיא דאף באפיקומן צריך לחזור ולברך וא"כ מ"ט שבק הני רבוותא ותפס לחידושו דה"חיי אדם".
ועוד צ"ע ממש"כ המשנ"ב גופא לקמן (בסי' תעז' סק"ד) בזה"ל, ובדיעבד אם שכח ואכלו בלא הסיבה אי"צ לחזור ולאכול אם קשה עליו האכילה עכ"ל, ומבואר דלכתחילה אכן ראוי לחזור ולאוכלו ורק אם קשה לו לאכול אינו צריך, והיינו טעמא דאפשר לסמוך על הרמב"ם בדיעבד כש"כ השה"צ בשם הפר"ח. וצ"ע דלעיל שם פסק המ"ב כהח"א שאף לכתחילה לא יחזור לאוכלו דאין לאכול ב"פ אפיקומן, וצע"ג במשנ"ב.
וכן צ"ע למעשה איך יעשה השוכח. ושמא לא יחזור לכתחילה, דבזה יצא מש"כ המ"ב בשם הח"א, וכן לדכ' לקמן שם דאי"צ עכ"פ לחזור, ואף שראוי לחזור מ"מ הסכים שאין חייב. ומשא"כ אם יחזור ויאכל לאפיקומן נמצא שלא מקיים מש"כ בשם הח"א להדיא איפכא שאסור, ודו"ק. אך אכתי צ"ע מדברי רבותינו ה"ה הב"י והרא"ש דס"ל דצריך לחזור ולאכול, וצ"ע.
