מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
בבי' ספיקת הגמ' מי מברך שהחיינו בפה"ב
פסחים קכא ע"ב
אתא שאיל ביה מדרשא אמרו ליה אבי הבן מברך שתים וכו'.
והנה יעוי' בשו"ת הרשב"א ח"א [תשובה שלח'] שנשאל אמאי לא יברך אף הכהן שהחיינו על דמטי הנאה לידיה, והשיב דמסתבר דכהן לא מברך משום דהוי כשאר מת"כ דאע"ג דנהנה מקבלתו מ"מ לא מברך ע"ז שהחיינו, ומ"מ בדמספק"ל שמא יברכו הכהן משום דכיון דאיכא בזה שהחיינו מספק"ל מי מברכו. ועוד נראה דבענין אחד התלוי בשנים כגון זה שהאב פודה והכהן מקבל פדיונו אין מברך אלא האחד וכו' עכ"ד יעו"ש. ובדס"ל דלא יברך ודומיא דשאר מתנ"כ נר' כש"כ הצל"ח דהא אינו דבר חשוב כ"כ ככל"ח שיברך ע"ז.
אך יל"ע בדכ' דבדבר התלוי בשנים רק א' מברך, דמה טעם בדבר, הא אכתי אם נחשב הנאה לשנים גם לאב וגם לכהן א"כ אמאי לא יברכו שניהם זה על מצותו וזה על קבלת הממון, וצ"ב. וכן יל"ע לתי' ב' דהרשב"א אמאי לא יברכו הטוב והמטיב דכיון דנחשב "הנאה" לב' א"כ הוי כקונה כל"ח לו ולב"ב דמברך לזה מדנהנים אף אחרים מזה, ויל"ע. אולם לתי' א' לק"מ, דהא לא חשיב "הנאה" כ"כ ושפיר לא מברכים לזה. אמנם י"ל דאף בתי' ב' ס"ל דלא חשיב הנאה בדמקבל הכהן לזה וכתב רק דאפי' את"ל דאכן חשיב הנאה מ"מ אפ"ל דאיכא טעמא אחרינא דלא יברכו הכהן משום דתלוי בשנים וכו', ובאמת אף בתי' ב' ס"ל דלא חשיב "הנאה" כ"כ וא"כ שפיר לא מברך הטוה"מ, ודו"ק בס"ד.
ויעוי' ברש"ש שכ' בזה"ל, ולכאו' ק' מדוע לא יברכו שניהם הכהן על הנאתו ואבי הבן על קיום המצוה. ונלע"ד דבאמת פשיטא להו דשניהם צריכין לברך, רק דמיבעיא ליה מי עדיף לברך ויוציא את חבירו וכו', עכ"ל יעו"ש. וכן יעוי' בשו"ת חת"ס יור"ד [תשובה רצד'] שכ' דאבי הבן שמברך שהחיינו יוציא את הכהן כי גם הכהן מטי הנאה לידי, עכ"ד ע"ש. וכן יעו"ש לקמן [תשובה רצט'] שכ' דאם האב לא יכול לברך שהחיינו אכן יברך הכהן שהחיינו ויוציא לאב מספק וכו', עכ"ד ע"ש. אולם אישתמיטתיה לדברי הרשב"א הנ"ל שכ' להדיא שאין הכהן מברך כלל שהחיינו ע"ז, וה"ט מדחסר בהנאתו בקבלת הה"ס, וצע"ג.
והנה יעוי' בהעמק שאלה בשאילתות (סי' קעא') דהקשה דכיון שעכ"פ נהנה הכהן דג"כ יברך שהחיינו, והביא דכן נשאל הרשב"א, והשיב בתי' א' דהוי כשאר מתנו"כ דלא מברך ע"ז הכהן. ותמה הנצי"ב מנלן דאכן לא מברכים על שאר מתנו"כ, וע"כ פי' דה"פ דהספק מי מוציא את חבירו האב או הכהן וכו', ובדמסקי' שאבי הבן יברך אכן צריך להוציא לכהן בשהחיינו, וכש"כ החת"ס ביור"ד (סי' רצט') דאם לא כיון הכהן לצאת או שלא כיון האב להוציאו דחייב לברך בפנ"ע שהחיינו עכ"ד יעו"ש.
אולם נר' דאינו השגה כלל על הרשב"א מנלן דאכן לא מברכים וכו', אב"א סברא ואב"א קרא. דמסברא י"ל פ' דהא לא דמי לכלים חדשים שמברכים ע"ז דאטו על כל הנאה שיש לאדם מברכים שהחיינו הא פשוט דלא תיקנוהו אלא על הנאה גדולה וחשובה וכש"כ הצל"ח בסוגיין, וא"כ במתנו"כ שפיר י"ל דלא נחשב כ"כ הנאה כדי לברכו ובפרט בכהנים דהיו רגילים לקבל ה' סלעים בפה"ב ושאר מתנות דלא נהנים בקבלתם כ"כ דמתוך שרגילים לקבלו לא שמחים כ"כ בזה. ודוקא על כל"ח וכיו"ב שמן הסתם קונהו אדם לעיתים רחוקות דמברכים ע"ז דשמח ע"ז טובא ודו"ק. ונראה דאכן יודה הרשב"א דבכהן "עני" ששמח טובא בקבלת ה' סלעים ושאר מתנו"כ דיברך לזה, שכן אצלו דומה זה ל"כלים חדשים", ודומיא דמש"כ השו"ע בשם הרא"ש באו"ח (סי' רכג' ס"ו) דעל דבר שאינו חשוב כ"כ כגון חלוק או מנעלים קטנים אין לברך עליהם אך אם "עני" הוא ושמח בהם יברך יעו"ש. והרשב"א איירי בסתם כהן דלא מברך דבפשטות אין זה שמחה כ"כ, והבן בס"ד. ומקרא י"ל, דבדקי"ל בגמ' גופא דאבי הבן מברך א"כ נמצא מבואר דדוקא איהו מברכו ולא הכהן והיינו טעמא כש"נ דאינו הנאה כ"כ, דבגמ' משמע שרק האב יברך ולא שרק עדיף מהכהן כש"כ הרש"ש, ואכן יוציא לכהן כש"כ החת"ס והנצי"ב, וא"כ ע"כ דה"ה בשאר מתנו"כ דמ"ש ה"ס משאר מתנות שמקבל. וא"כ אתי שפיר מש"כ הרשב"א דלא מברכו הכהן בפה"ב ובשאר מת"כ.
וע"ע במאירי הכא שכ' דהכהן לא יברך שהחיינו מדמפסיד לאחיו הכהנים שהיו ראויים לה כמוהו ולכן אע"פ שיש לו הנאה בה"ס לא יברך אלא אבי הבן וכו' עכ"ד יעו"ש. והוא כש"כ הרשב"א דלא יברכו הכהן, אך לאו מטעמיה. ודלא כש"כ הרש"ש והחת"ס והנצי"ב דגם הכהן מברך שהחיינו.
אולם צ"ב מה בכך הא אכתי "שמח" בה"ס שקיבל, ומאי נפק"מ דהוי ע"ח אחיו הכהנים. ושמא הכהן גופא שקיבלו מצטער קצת שאחיו לא קיבלו וחושב דבמה שקיבלו איהו הפסיד חבירו הכהן ונמצא דיש לו קצת צער בקבלתו, אולם זה ודאי דוחק, דאטו יש מקום להצטער על כה"ג? הא הקב"ה זיכהו בזה ומוכן לו ולא לחבירו ועי' ביומא (לח:) דאמר בן עזאי דמשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפי' כמלא נימא, ופירש"י דלא משלהם הוא מתנה אלא מזונות קצובים לך מן השמים, עכ"ל ע"ש, וע"כ דהיה מגיע לו ולחבירו לא מגיע כלום ואפי' אם לא היה איהו מקבלו ג"כ לא היה חבירו מקבלו דהא אינו "מזומן" עבורו כלל, וא"כ צ"ב במאירי ז"ל. ועכ"פ למאירי נר' דה"ה בשאר מתנ"כ לא יברכו הכהן דהא איכא לטעם זה אף בשאר מת"כ ודו"ק.
