מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם ירד המן ביו"ט ואם חייבים באכילת פת ביו"ט
פסחים קטז ע"א
מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה. ויעוי' בתוס' שכ' דאף ביו"ט צריך לחם משנה, וכ"כ הרי"ף הכא, וה"ט לפי שהיה לחם משנה יורד בערב יו"ט ולא ביו"ט וא"כ אף ביו"ט צריך לעשות דבר "זכר לנס".
וכן יעוי' בתוס' ברפ"י לעיל (ק:) בד"ה שאין וכו' שכ' דיש מפרשים דהא דרגילים לפרוס מפה ע"ג הלחם משנה ואח"כ לקדש, זכר למן שלא היה יורד בשבתות וימים טובים והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתיים, עכ"ד ע"ש. וכן יעו"ש במאירי דמשמע כנ"ל דאף ביו"ט לא ירד המן ולכן מכסים הלחם במפה אף ביו"ט ע"ש. וכן יעוי' בחי' הרשב"א ברפ"ק דביצה (ב:) בד"ה חול מכין לשבת וכו' דהביא למכילתא בפ' בשלח עה"פ ששת ימים תלקטוהו וגו' (טז', כו') דהמן לא היה יורד לא בשבתות ולא ביו"ט יעו"ש, וכן יעו"ש במאירי בד"ה וצריך שתדע וכו' שכ' כנ"ל ע"ש. וכן יעוי' ברש"י בפ' בשלח (טז', כו') דהביא למכילתא הנ"ל.
וכן יעוי' במרדכי בפט"ז דשבת (סימן שצז') דהביא (בסוגריים בצד) דשאול קמיה ר' נטרונאי אם ביו"ט צריכין לבצוע על ב' ככרות או לא, והשיב דודאי צריך לבצוע ביו"ט כמו בשבת דהא ביו"ט נמי לא ירד המן כמו בשבת, עכ"ל ע"ש. וכן יעוי' בריטב"א בסוכה (כז.) בד"ה הא דאמרינן וכו' שכ' דחייבים ביו"ט בסעודה ובלחם משנה דומיא דשבת, דחציו לה' וחציו לכם וכו', עכ"ד יעו"ש. ובדכ' דה"ט דחציו לה' וכו', נר' דה"ט דחייבים ב"סעודה" ביו"ט לאכול פת אך אינו ענין לדחייבים בלח"מ, ודו"ק. והכי איתא במכילתא בפ' בשלח [פרשה ד' בסופו אות כו'] עה"פ ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו (טז', כו'), ר' יהושע אומר למדנו אין המן יורד בשבת, ביו"ט מנין, ת"ל לא יהיה בו, ר' אליעזר המודעי אומר למדנו שאין יורד בשבת, ביו"ט מנין, ת"ל שבת וכו' ע"ש. וא"כ זהו מש"כ הרי"ף, ור' נטרונאי, ודעימיה דאחז"ל שאף ביו"ט לא ירד, דכוונתם לדברי המכילתא הנ"ל.
אולם מאידך יעו"ש ברפ"ק דביצה בתוס' ד"ה והיה וכו' דהק' דבגמ' שם משמע שהמן לא היה יורד ביו"ט, והא אמר במדרש [בב"ר פרשה יא' אות ב'] ויברך ויקדש בירכו במן וקידשו במן שבשבת לא היה יורד מן אבל ביו"ט היה יורד, וי"ל דמדרשים חלוקים המה כדאי' במדרש [במכילתא בפ' בשלח שם] שבת לא יהיה וכו' לרבות יו"ט שלא היה יורד בהן מן וכו', עכ"ד תוס' ע"ש. וכן יעוי' בתוס' בפ"ג דעירובין (לח:) ד"ה ואין יו"ט וכו', שכ' כנ"ל דהוי מחלוקת מדרשים אם אף ביו"ט לא ירד מן או לא יעו"ש. וכ"כ תוס' הכא דהוי פלוגתא דחז"ל שם. וא"כ נר' דלפי"ד הב"ר דירד מן ביו"ט אכן לא יתחייבו ביו"ט לאכול "לחם משנה", ודו"ק.
והנה יעוי' בפ"ב דסוכה (כז.) במשנה דר"א אומר יד' סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכו', ויעו"ש בר"ן (ברי"ף די"ב:) שכ' וז"ל, ר"א אומר וכו', ורבנן אמרי כדירה מה דירה וכו' אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, ולאו למימרא דאי בעי לא אכיל כלל דלא אכיל פת, דהא בפ' ג' שאכלו (מט:) מוכח דחייב אדם לאכול פת בשבתות וביו"ט, דאמרי' א"ר אידי בר אבין אמר שמואל טעה ולא הזכיר וכו' ומינה דשבתות וי"ט לא סגיא דלא אכיל פת וכו'. לפיכך נראה וכו', עכ"ל הר"ן יעו"ש. וכן יעו"ש בחידושי הריטב"א שכ' כלשון הר"ן יעוש"ה.
אמנם לא כן ס"ל לתוס', והרשב"א, ולא"ז, דיעו"ש בסוכה בתוס' ד"ה אי בעי אכיל וכו' שכ' וז"ל, ומשמע הכא דביו"ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל, חוץ מליל יו"ט הראשון וכו' דלא סגי בלא פת כיון דילפי' מחג המצות וכו', עכ"ל ע"ש. ומבואר דס"ל דליכא חיוב כלל דאכילת פת ביו"ט, ודלא כדס"ל לר"ן ודעימיה. וכן יעו"ש בהג' אשרי ברא"ש שם שכ' בשם ה"אור זרוע" כנ"ל דמשמע בגמ' שם דביו"ט ליכא חובה לאכול פת וכו' ע"ש.
וכן יעוי' בשו"ת הרשב"א ח"ג [תשובה רפז'] שכ' וז"ל, וכן לענין מצה חייב רק בלילה א' ותו לא וכו', ולפי שאינו מחוייב לאכול פת אלא לילה הראשון וכו', עכ"ל רבינו הרשב"א ז"ל יעו"ש. והוא כדס"ל לתוס' ולאו"ז שם. וכן יעוי' בחי' הרשב"א בברכות שם שכ' כנ"ל דאי בעי לא אכיל פת וכו', עכ"ד ע"ש. וכן יעוי' בחינוך (מצוה תל') בד"ה וחייבונו ז"ל וכו' דס"ל כנ"ל דרק בליל א' דפסח וסוכות חייבים לאכול "פת" יעו"ש. ומבואר א"כ דס"ל לכל הנ"ל דליכא חיוב ביו"ט לאכול "לחם משנה". ודלא כדס"ל לרמב"ם, ולגאונים, ולרי"ף, ודעימיה דחייבים ביו"ט בלחם משנה. וצ"ע יסוד פלוגתתן בזה.
ויל"פ בזה, דיסוד פלוגתתן אם ירד מן ביו"ט או לא, דהרמב"ם והרי"ף ודעימיה ס"ל כוותיה דהמכילתא בפ' בשלח שם דאף ביו"ט לא ירד "מן" וע"כ דאף ביו"ט בעינן לעשות "זכר לנס" ולאכול בו לח"מ ודומיא דש"ק. אולם תוס' בפ"ז דברכות והרשב"א והאו"ז והחינוך ס"ל כוותיה דהב"ר דדוקא בשבת לא ירד מן אך ביו"ט ירד מן וע"כ דרק בש"ק תיקנו לאכול לח"מ ולא ביו"ט. אולם צ"ע ברשב"א, דיעוי' ברפ"ק דביצה שם ברשב"א שכ' בפשיטות דהמן לא היה יורד לישראל לא בשבתות ולא בימים טובים כדאיתא במדרש וכו', עכ"ד ע"ש. וא"כ לפי"ז הו"ל לסבור דבעינן עכ"פ לאכול "לחם משנה" ביו"ט. אולם י"ל דס"ל דרק ליכא חיוב דאורייתא לאכול פת ביו"ט אולם חיוב דרבנן לבצוע על "לחם משנה" אכן איכא ביו"ט, וה"ט דתיקנוהו חז"ל "זכר למן" שלא ירד אף ביו"ט כ"א בעיו"ט ירד כפול, ומש"כ הרשב"א בפ"ז דברכות ובתשובה הנ"ל דליכא "חיוב פת" ביו"ט, היינו דוקא מה"ת, אולם מדרבנן חייבים עכ"פ בלח"מ זכר לנס דירידת המן.
והיינו דס"ל לרשב"א דהחיוב דלח"מ הוי מדרבנן בין בשבת ובין ביו"ט דחז"ל תיקנוהו זכר לנס, וקרא ד"לחם משנה" [בשמות טז', כב'] דנלמד מזה בגמ' הכא בפט"ז דשבת דצריך לבצוע על ב' ככרות הוי רק "אסמכתא בעלמא", וכן יעוי' בפמ"ג (סי' תרעח') במשב"ז (סק"ב) שכ' בדעת המג"א (בסי' קפח' סק"ט) דס"ל דלח"מ הוי רק "מדרבנן" וקרא אסמכתא בעלמא, ודלא כדס"ל לט"ז שם (סי' תרעח') דלח"מ וכן ג' סעודות הוי מה"ת ע"ש. וא"כ י"ל דה"נ ס"ל לרשב"א, וא"כ הרשב"א אתי שפיר.
