מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

השוכר עדי שקר להעיד

"אמר ר' יהושע: ארבעה דברים, העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואלו הן: [א] הפורץ גדר בפני בהמת חבירו, [ב] והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה, [ג] והשוכר עדי שקר להעיד, [ד] והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו". המכנה המשותף לכל המקרים הללו הוא שמדובר בגרמא, והלכה היא שגרמא בנזיקין פטור (רש"י).
נתמקד בדוגמא השלישית- שוכר עדי שקר להעיד. כשאדם שכר עדי שקר כדי שיחייבו אדם אחר לשלם לו כסף, הוא יהיה חייב להשיב את הממון שהוצא בעדות שקר. המקרה המדובר הוא כשאדם שכר עדים, שכתוצאה מעדותם, ראובן יצטרך לשלם כסף לשמעון. אותו אדם עשה כן כדי לסייע לשמעון חברו שלא היה לו כסף לשלם עבור עדי השקר, או שהוא לא נמצא במקום על מנת לשוכרם.
התוספות (ד"ה אלא) כותב שדין זה הוא כששכר את עדי השקר. אך אם רק פיתה אותם בדברים פטור מדיני שמים "דסבור שאין ישמעו לו". הרב שבתאי כהן, הש"ך (שולחן ערוך, חושן משפט סי' לב ס"ק ג), לא מקבל הבחנה זו, מאחר וטיעון זה לא יפטור אותו מדיני שמים, שהרי הלכה היא שהשולח שליח לדבר עבירה, על אף שפטור מדיני אדם בשל הסברה: "דברי הרב [=הקב"ה], ודברי התלמיד [=המשלח], דברי מי שומעין", בכל זאת חייב בדיני שמים?. בקצות החושן (שם ס"ק א), כותב ששוכר עדי שקר חייב בדיני שמים, הכוונה שעליו לשלם בדין שמים לאותו שניזוק מהענין, בעוד שהמשלח לדבר עבירה, אותו שפיתה את עדי השקר להעיד, נענש בידי שמים, גם אם חברו לא תבע אותו. כך נוסח הירושלמי: "ארבעה אין חייבים לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו ...השוכר עידי שקר וגבה, אין חייב לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין לו עד שישלם" (ירושלמי בבא קמא ו, א).
דוגמאות אילו יכולות לשמש "מודל" למקרי גרמא אחרים, בהם לא ניתן לחייב את המזיק מכח הדין, אך עליו יהיה לפצות את הניזק ולשלם לו.